עדויות למשתאות מפוארים – ומפוארים יותר – התגלו בחפירות הארכיאולוגיות של האוניברסיטה בתל-כברי: כד יין בגובה של כ-70 ס"מ, בשר ליותר מ-500 איש, מרצפות וקירות מעוטרים ומפוארים ועוד.

"בחברה בה אכילת בשר לא הייתה מעשה יומיומי, והייתה מוגבלת כמעט אך ורק לאירועים חגיגיים, מותר להניח שמשתה המוני בחצר הארמון חיזק מאוד את כוחו הפוליטי של השליט", אמר ד"ר אסף יסעור-לנדאו מהחוג לציוויליזציות ימיות שעומד בראש החפירה יחד עם פרופ' אריק קליין מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. ממצאי המחקר הוצגו בכנס המשותף של אוניברסיטת חיפה ורשות העתיקות לזכרם של ד"ר אלישע לינדר ז"ל ופרופ' אבנר רבן ז"ל, ממייסדי החוג, שהתקיים באוניברסיטה.

הארמון בתל כברי הוקם לפני כ-3850 שנה, בתקופת הברונזה התיכונה, והתקיים במשך לפחות 300 שנים, כשבשיאו כיסה הארמון שטח של כ-6000 מ"ר, בבנייה של לפחות שתי קומות. מחפירות קודמות שנערכו במקום למדו החוקרים כי שליטי המקום היו כנעניים, להם היו קשרי מסחר ענפים עם הארצות השכנות, שהתבטאו בעיקר בפיתוח טעם אומנותי ייחודי, שהוביל לעיטור הארמון בציורי קיר ורצפות מצוירות בסגנון שהיה נפוץ בכרתים המינואית ואיי הים האגאי באותה תקופה. לדבריו של ד"ר יסעור-לנדאו, אימוץ טעם ים תיכוני זה הינו תופעה ייחודית לתל כברי, ואינו מופיע באתרים כנעניים אחרים בארץ.

אחת השאלות שעלו על ידי החוקרים הייתה כיצד הצליחו השליטים הכנעניים לבסס את שלטונם בקרב המעמדות השונים בממלכה, וכיצד הצליחו להרשים שליחים ודיפלומטים זרים. מהממצאים של שתי העונות האחרונות עולה כי אחת הדרכים שלהם הייתה כנראה דרך משתאות מפוארים, הן לאריסטוקרטיה המקומית והן לאוכלוסייה המקומית. "הפתרון שנמצא היה עריכת משתאות בסדרי גודל שונים, מארוחות פאר למספר מצומצם של אריסטוקרטים, עד למשתאות המוניים שכללו מאות אנשים", ציין ד"ר יסעור-לנדאו.

החדר ששימש, ככל הנראה, למשתאות לאריסטוקרטיה היה האולם המרכזי של האגף המערבי של הארמון. מדובר בחדר מרובע בגודל של 100 מ"ר. מהממצאים עולה כי ריצפת החדר הייתה מעוטרת בדגמים של משבצות בצהוב ולבן, ועליהם פרחי אירוס וסתווניות, מה שמחזק את ההשערה כי מדובר בחדר שיועד לאירועים מיוחדים ויוקרתיים. במרכז החדר התגלה כלי חרס גדול ומפואר, בעל שתי ידיות, חיפוי בצבע לבן מבריק, ועיטור אדום, כשלאחר בדיקה במעבדה ע"י פרופ' אנדו קו מאוניברסיטת ברנדייס הסתבר כי הוא היה מלא ביין אדום. לדברי החוקרים, מימדיו הגדולים של הכלי (גובה של 70 ס"מ) אפשרו לו להכיל ליטרים רבים של יין.

אולם נראה כי שליטי כברי היו זקוקים למקומות נוספים כדי לערוך את המשתאות שלהם. בגבולו המערבי של הארמון התגלה מכלול של שני חדרים, פנימי קטן יותר וחיצוני גדול יותר, באורך כולל של 16 מטר וברוחב של 5.8 מטר. החדר הקטן יותר שימש כנראה כמחסן, ונמצאו בו שלושה קנקנים גדולים. רצפת החדרים כוסתה בטיח לבן מבהיק, וחלקם הפנימי של הקירות צופה באורתוסטטים – פאנלים גדולים מאבן מסותתת, שעליהם סותתו מגרעות לקביעת נדבך נוסף מלוחות עץ. גם כאן סוברים החוקרים כי ההשקעה הגדולה ברצפה ובקירות מעידות על חשיבות החדרים וחשיבות האורחים שהתארחו בהם. תשובה ברורה יותר לייעודם ניתנה על ידי עצמות בעלי החיים שנמצאו בתוך המבנה ובסמוך לפתחו. ד"ר נמרוד מרום, ארכיאוזואולוג (חוקר עצמות בע"ח עתיקים) שחקר את שרידי העצמות, בהדרכת פרופ' גיא בר-עוז וד"ר אסף יסעור לנדאו, גילה כי במבנה נאכלו בעיקר כבשים ועיזים, כשנתחי הבשר שנאכלו היו בעיקר חלקים השייכים לחלק הקדמי השמאלי של בעלי החיים. "זהו רמז חשוב, משום שעדויות ארכיאולוגיות מאתרים אחרים, כמו גם טקסטים מהמזרח הקדום מעידים כי נתחים החלק הקדמי של החיה הם בעלי סטטוס גבוה יותר, ואילו נתחים מצד ימין של החיה היו ניתנים לעיתים לכהנים. לכן, צריכה של חלקים קדמיים ושמאליים יכולה להעיד על משתה של אנשים בעלי סטטוס גבוה, אבל כאלו שאינם שייכם לכהונה. אולי היו אלה משתאות לאריסטוקרטיה הגבוהה של תל כברי בנוכחות השליט, בו נכרתו וחוזקו בריתות פוליטיות", העריך ד"ר יסעור-לנדאו.

ומה עם האוכלוסייה הפשוטה יותר? עצמות שנמצאו בחלקים אחרים של הארמון העידו כי שליטי כברי קיימו גם משתאות המוניים. בין העצמות שנמצאו הייתה אצבע של שור בר, חיה שהייתה גדולה בהרבה מעצמות הבקר המבוית הנפוץ באתר. "חיה נדירה זו סיפקה לפחות 250 ק"ג בשר, כמות שיכולה הייתה להספיק לעריכת משתה לכ-500 איש, שכל אחד מהם קיבל נתח מרשים של 500 גרם. קהל גדול שכזה היה יכול להתאסף בחצר הפנימית  של הארמון. בעיר שמנתה כ-6000 נפש, בחברה בה אכילת בשר לא הייתה מעשה יומיומי, והייתה מוגבלת כמעט אך ורק לאירועים חגיגיים, מותר להניח שמשתה המוני בחצר הארמון חיזק מאוד את כוחו הפוליטי של השליט הכנעני", סיכם ד"ר יסעור-לנדאו.