תערוכות בוגרים 2026: לסרוג את הזעם בנייר עיתון

עבודת הגמר של מור לוינגר רון, המוצגת בימים אלו בתערוכת הבוגרים של תואר ראשון במחלקה לאמנות היצירה באוניברסיטת חיפה, בנויה מקערות נייר שזורות בדימויים חדים, ובתוכן טקסטים גזורים מתוך עיתון “ישראל היום”, לצד דימויים סרוגים מהמלחמה. לוינגר רון, יוצר.ת קוויר.ית מחיפה, המשמש.ת גם כרכז.ת תחום חינוך באחווה הסטודנטיאלית הגאה, מציג.ה בעבודה טכניקת סריגה ביתית ונשית באופייה, לצד עיסת נייר וקערות השבעה עתיקות בהשראת השדה לילית – כלים לכבילת שנאה, נקמה ואלימות, כל מה שקשה מנשוא בשיח הציבורי. שוחחנו על הדרך אל העבודה, על הבחירה בחומרי הגלם, ועל המפגש בין אקטיביזם ואומנות.

איך התחיל הקשר שלך עם טכניקת הסריגה קרושה? מה משך אותך לעבוד דווקא בטכניקה הזו?
“הקשר שלי לקרושה התחיל בנעוריי, כשחברה מתנועת הנוער לימדה אותי לסרוג. אהבת הסריגה הגיעה אליי גם מסבתי ז”ל, שלימדה אותי סריגה בשתי מסרגות. לאורך הלימודים התחלתי לחשוב על קרושה גם כפרקטיקה לשם אומנות, ולא רק לחפצים שימושיים. המשיכה שלי למדיום נובעת גם מכך שהוא נחשב למדיום נחות בעולם האומנות, שעדיין משייך את הסריגה לאומנות שימושית, נשית וביתית. בכך, השימוש שלי בקרושה בעבודתי מערער על המוסכמות של עולם האומנות, קורא לצמצום והיפוך הפער בין גבוה ונמוך, ומצטרף לגוף עבודה עשיר שמתהווה בעשורים האחרונים של סורגות וסורגים באומנות. נהניתי לסרוג דימויים פרובוקטיביים בחומר רך, שמעודד להתקרב ואפילו לגעת. מאוד קל לקחת מסרגה וחוט ממקום למקום, מה שאיפשר לי ליצור כמעט בכל מקום – באוטובוס, בהרצאה, ובמקלט. הסריגה איפשרה לי להיות בעשייה מתמדת, בפעולה מרגיעה חליפית לגלילה במסך בין אסונות וזוועות שמדווחים ברשתות בזמן אמת”.

השימוש בעיתוני “ישראל היום” כחומר גלם – איך זה התחיל, ומה המשמעות בבחירת המקור הספציפי הזה?
“הקערות עשויות מעיתון הן גרסה מודרנית לקערות השבעה, אמצעי פולחן מקומי עתיק, שמטרתו לכלוא שדים ולמנוע מהם לפגוע בבעלי הקערה ובמבקרים אצלו. הקערות שלי מבקשות לכלוא את השדים צמאי הנקמה והדם ששוכנים בתוכנו. הבחירה בעיתון כחומר גלם, גם מילולי וגם פיזי, נוצרה בשל הרצון לעגן את היצירה שלי במציאות העכשווית. השפה שבה העיתון משתמש היא שפה לאומנית, שמבטאת לעיתים נטיות פשיסטיות, אלימות, ואף ג’נוסידיאליות. המילים האלו מגיעות עם מטענים כבדים, שמזינים את הטקסטים הכתובים בקערות בצורה חד־משמעית וחותכת. הקערות הן טקסט שמלווה את התערוכה, ומסמן את הנקודות שבהן אני מבקש.ת לגעת. זהו ניסיון להציב מראה מול החברה, לעורר את דחף החיים, ולכלוא את הדחפים האלימים. מול התכנים הקיצוניים של העיתון, שמשקפים את הלך הרוח הכללי, נדרשתי להתוות תגובת נגד ברורה ולא מתנצלת, ולהשתמש גם במילים הקשות שהזדעזעתי לקרוא”.

איך הריכוז שלך בתחום החינוך, לצד האקטיביזם באחווה הסטודנטיאלית הגאה, משפיעים על העבודה האמנותית – אם בכלל?
“עבורי התערוכה הזו היא פעולה אקטיביסטית, שנועדה להבטיח עתיד טוב יותר לדורות הבאים שיגדלו על פיסת האדמה הזאת. גם לילדים שמחונכים להסכים להקריב את חייהם, וגם לכל האנשים שחייהם בסכנה בגלל המלחמות הבלתי פוסקות, בכל המדינות המעורבות בכך. התערוכה שלי מהווה פנייה ישירה לקהל, בקריאה ברורה לפעולה נגד הכוחות ההרסניים שפועלים סביבנו. הבאת המלחמה, ההרס והאלימות לקדמת הבמה היא בחירה שלי לנצל את הפלטפורמה של התערוכה להבעת עמדה שלא מתפשרת על ערך חיי אדם באשר הם. השימוש באומנות כתצורה של אקטיביזם הוא חובה מוסרית עבורי, שמלווה אותי לכל אורך התואר ואף לפניו”.

מה היית רוצה שהצופים ייקחו מהעבודה?
“הכי הייתי רוצה שהצופים ישאירו מאחוריהם את הקולות הפנימיים שקוראים לנקמה בכל מחיר, ויחליפו אותם בדרכים אחרות של פורקן. זה יכול להיות אומנות, אמונה, או כל אמצעי אחר שמרחיב את הבחירה בחיים על פני דחף המוות. לצופים שמגיעים לנושא עם עמדות דומות לשלי, שבקושי מקבלות במה בשיח הישראלי, הייתי רוצה שהתערוכה תגרום להם להרגיש קצת פחות לבד. יש פחד מלהביע עמדות נגד ההתנהלות של ישראל, אבל זו רק סיבה נוספת עבורי להשתמש בבמה שניתנה לי כדי להתבטא בנושא”.

מה החלומות שלך לעתיד?
“החלום הכי גדול שלי הוא לראות שינוי ממשי ושורשי כאן, ובכל מקום אחר שבו מתקיימות עוולות שפוגעות בפוטנציאל הנפלא של הקיום האנושי, לו רק לא היינו עסוקים כל כך במאבקי כוחות. שינוי כזה ישפיע על כל חוויית החיים שלי, של הקהילה והחברה שסובבות אותי. אני לא אופטימי.ת, אבל נאחז.ת בתקווה. בעתיד האישי שלי אני רוצה להמשיך לעסוק באומנות וביצירה, בתקווה שאוכל ליצור גם לשם היצירה עצמה, להמשיך לפסל ולחקור לאן אפשר להגיע עם חומרים וכלים שונים. החקירה, הטעות וההמצאות שנובעות מטעויות הן חלק משמעותי בשבילי בתהליך היצירה, ואני חולם.ת להמשיך לטעות ולגלות דברים חדשים על העולם, על חומר, ועל עצמי”.

לעוד כתבות בנושא:
תערוכות בוגרים 2026: כשצד”ל הופך לאנימציה
תערוכות בוגרים 2026: איך מחברים מחדש את אשקלון לעבר שלה?
תערוכות בוגרים 2026: סמל היונה בין תקווה לשברים
תערוכות בוגרים 2026: כשהשכונה הופכת לגלריית דמויות
תערוכות בוגרים 2026: כשההומופוביה גרה בפנים
תערוכות בוגרים 2026: הקולקציה שמספרת את סיפור העורף
תצוגת האופנה של אוניברסיטת חיפה: כשעולם פנימי הופך לבד
נעצו ביומן: תערוכות הבוגרים והבוגרות של אוניברסיטת חיפה

תערוכת הבוגרים של בוגרי התואר הראשון תוצג עד יום חמישי ה-30 ביולי במשכן לאמנויות באוניברסיטת חיפה.