תערוכות בוגרים 2026: סמל היונה בין תקווה לשברים

הוא כנראה הסמל עליו מבוססים החיים שלנו – סמל היונה, סמל השלום. אין ילד שלא גדל עליו בגן, אין אדם שלא מכיר אותו. אבל מה קורה לסמל הזה כשהוא נפגש עם המציאות הישראלית המורכבת של השנים האחרונות?

בתערוכת בוגרים של בית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה מוצג ספר של יעל לרנר, בוגרת החוג לתקשורת חזותית שבוחן את סמל היונה ומפרק אותו מחדש. הספר מציג מהלך חזותי שממחיש את מנעד התחושות שמעורר הסמל: הרעיון הגלום בו מתגלה כמושג נזיל, שמשתנה ועובר טרנספורמציה אל מול המציאות הישראלית. דרך רצף אסוציאטיבי של דימויים מקומיים – הנע מהתרוממות רוח וציפייה דרוכה, ועד להתרסקות אל קרקע מדממת – נחשפת השבריריות הכואבת של התקווה המקומית. שוחחנו עם לרנר על התהליך שהוביל לעבודה, על הבחירות החזותיות שמאחוריה ועל המסר שהיא מקווה שיישאר עם הצופה.

מה הוביל אותך לבחור דווקא בסמל היונה, ומה בו הרגשת שמאפשר לך לדבר על התקווה הישראלית בצורה הכי מדויקת?
“רציתי לעסוק בקשר שלי למקום בו אני חיה. זה נושא שמלווה אותי מאז הילדות, בתור דור רביעי במושב. עבודת הגמר שלי בתיכון עסקה בנושא ‘אדם – תבנית נוף מולדתו’. כבר אז מאיר שלו היה יוצר שהשפיע עליי מאוד, משום שבספריו הוא עוסק בקשר העמוק שלו לארץ. במסגרת עבודת הגמר ההיא אף ראיינתי אותו, וכשהתחלתי לעבוד על פרויקט הגמר הנוכחי חזרתי לאותו ראיון ולספריו. אחד מספריו הבולטים הוא ‘יונה ונער’, בו היונה משחקת תפקיד משמעותי. הקריאה המחודשת בספר הציתה בי את ההבנה שהיונה היא דימוי טעון, שמכיל בתוכו הרבה יותר ממה שנדמה במבט ראשון, ורציתי לחקור אותו.

היונה היא סמל שחקוק אצל כמעט כל ישראלי כבר מילדות – דרך הסיפור המקראי, טקסי יום העצמאות, אירועים לאומיים ורגעים שונים בתרבות הישראלית. זהו דימוי שמפעיל אותנו באופנים שונים: הוא יכול לעורר אופטימיות, ייאוש או אפילו ציניות, אל מול התקווה”.

איך בנית את הרצף האסוציאטיבי של הדימויים? האם היה סדר מכוון שרצית להוביל בו את הצופה, מהתרוממות רוח ועד ההתרסקות?
“התחלתי בחיפוש חופשי ואסוציאטיבי של דימויים שהזכירו לי את היונה. זה התחיל במטוס קרב, המשיך לדגל לבן, אחר כך עורב, ובהמשך לעוד דימויים נוספים. כשהצטברו כל הדימויים, הרגשתי שהם כבר מספרים בעצמם את הסיפור הרגשי שאני רוצה להעביר דרך דימוי היונה. ומכאן נבנה גם סדר הפרקים בספר. ההתחלה יש בה משהו ילדי יותר, אופטימי, רך ולעיתים אפילו מופשט – כמו פרק ‘דגל’ ו’לבן’, שבו מופיעים דימויים של נשים מחוללות. בהדרגה הפרקים נעשים לוחמניים, קשים ומורכבים יותר מבחינה רעיונית.

ההיגיון המסדר היה להתחיל ממבט תמים ופשוט על הסמל, ולאט־לאט להכניס את הסדקים. דימויים כמו העורב השחור, מטוס הקרב ומשחטת העופות מייצגים את ההתרסקות של אותה הסתכלות ראשונית ותמימה על היונה.

כשחשבתי על הפרק האחרון, היה לי ברור שאני לא רוצה לחזור לאופטימיות של תחילת הספר. רציתי לסיים במקום מורכב יותר – כזה שמציע תקווה זעירה אך שונה. תקווה שלא מתעלמת מהמציאות, אבל עדיין מאפשרת להתחבר מחדש לדימוי היונה ולהאמין שעדיין יש לו מקום, גם אם לא באותה משמעות שהייתה לו בעבר”.

איך מוצאים שפה חזותית לתחושה כל כך מופשטת ומורכבת כמו “שבריריות של תקווה”?
“בחרתי להשתמש בדימויים ישראליים שמעוררים אסוציאציות ורגשות חזקים – ריקודי חג השבועות, מטסי יום העצמאות ועוד. לכל אחד מהדימויים האלה יש מטען רגשי תרבותי שטבוע בנו, ניסיתי שהמטען הזה יתכתב עם הרגשות שסמל היונה מעורר בי. במציאות הישראלית יש אינספור רגעים שטעונים בתקווה, בציפייה או בייאוש, ודרך העיסוק בהם יכולתי לבטא את השבריריות של התקווה – לא באופן ישיר, אלא דרך החוויה והזיכרון שהדימויים מעוררים אצל הצופה”.

האם היה רגע או אירוע מהמציאות הישראלית שהשפיע במיוחד על העבודה?
“אחת ההחלטות המורכבות ביותר לאורך העבודה הייתה עם איזה מסר אני רוצה שהצופה ייצא – האם זו עבודה שמבקשת לעורר אופטימיות, או דווקא ייאוש? המלחמה שמלווה אותנו בשנים האחרונות, וגם בימים אלה ממש, השפיעה עליי מאוד וערערה בכל פעם את היכולת לבחור בתשובה אחת. בסופו של דבר הבנתי שדווקא המורכבות היא המסר שלי. זו לא תקווה מלאה, אבל גם לא ייאוש מוחלט. שני המצבים מתקיימים יחד. בוקר אחד יכול להתחיל בתחושת אופטימיות גדולה ולהסתיים בפסימיות, ולהפך”.

איך היית רוצה שהספר ישפיע על התפיסה של הצופה לגבי הסמל של היונה – האם המטרה לשבור אותו, לחדש אותו, או משהו אחר?
“הייתי רוצה שהספר יחזיר את דימוי היונה לסדר היום. היום הסמל הזה עולה בעיקר בהקשרים ציניים. אין כאן מקום ליונה. במהלך העבודה הבנתי שאני רוצה להציע משמעות מורכבת יותר. לעיתים קשה לנו להתמודד עם מורכבות, ולכן אנחנו מעדיפים לראות ביונה סמל פשוט של שלום, או סמל של ייאוש מוחלט. הספר לא מנסה לשבור את דימוי היונה, וגם לא להחזיר אותו למה שהיה. הוא מבקש להציע מבט מחודש על הסמל הזה, ולהראות שהוא יכול להכיל משמעויות ורגשות שונים, המשתנים עם המציאות. בסופו של דבר, המשמעות שנעניק ליונה תלויה גם בנו.”

לעוד כתבות בנושא:
תערוכות בוגרים 2026: כשצד”ל הופך לאנימציה
תערוכות בוגרים 2026: לסרוג את הזעם בנייר עיתון
תערוכות בוגרים 2026: איך מחברים מחדש את אשקלון לעבר שלה?
תערוכות בוגרים 2026: איך צמח קטן הופך לציור ענק על בד תלוי
תערוכות בוגרים 2026: כשהשכונה הופכת לגלריית דמויות
תערוכות בוגרים 2026: כשההומופוביה גרה בפנים
תערוכות בוגרים 2026: הקולקציה שמספרת את סיפור העורף
תצוגת האופנה של אוניברסיטת חיפה: כשעולם פנימי הופך לבד
נעצו ביומן: תערוכות הבוגרים והבוגרות של אוניברסיטת חיפה

תערוכת בוגרים 2026 תיפתח ביום שלישי, ה-28 ביולי, בקמפוס המושבה, רחוב הגנים 21, חיפה, ותהיה פתוחה עד ה-7 באוגוסט. היא פתוחה לקהל בימים א’-ה’ בין השעות 10:00–20:00, וביום ו’ בין השעות 10:00–13:00.