תערוכות בוגרים 2026: כשההומופוביה גרה בפנים
מדברים הרבה על הומופוביה – אבל מה קורה כשיש מקום לכל המסרים השליליים האלה, והם נכנסים? כשהם לא נשארים בחוץ, אלא מוצאים דרך פנימה, ומתיישבים בתוך האדם עצמו? רז בכר, בוגר החוג לעיצוב אופנה בבית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה, בחר להתמודד בדיוק עם השאלה הזו בקולקציית הגמר שלו, “האיש ששנא אותי: רנסאנס עצמי”. שוחחנו איתו על התהליך שמאחורי הפרויקט.
“הקולקציה שלי נקראת ‘האיש ששנא אותי: רנסאנס עצמי’, והיא עוסקת בהומופוביה מופנמת. זהו מצב שבו אדם מהקהילה הלהט”בית מפנה כלפי עצמו את המסרים השליליים שהחברה משדרת כלפי זהויות והתנהגויות להט”ביות, ומתחיל לחוש שנאה, בושה ופחד כלפי הזהות שלו עצמו. זהו בעצם אדם שמנסה להיות הטרונורמטיבי, עד שהוא מגלה שה’נורמטיביות’ הזו היא בעצם כלוב הרסני. בתוך אותו אדם מתקיים דיאלוג פנימי – בין ההומופוב לבין הנאהב. אני חוויתי הומופוביה מופנמת בעצמי, בתקופה שלפני שיצאתי מהארון כגיי, וזכור לי כמצב הרסני מאוד”.
איך התהליך האישי הזה הפך לפרויקט עיצובי?
“הפרויקט אפשר לי לתרגם חוויה רגשית מורכבת לשפה חזותית. הומופוביה מופנמת מתקיימת במרחב פנימי מאוד, כמעט בלתי נראה לעין – אבל היא לא רק נושא פסיכולוגי. יש לה גם ממד אסתטי, מאבק קיומי בין פנים לחוץ, בין נראות להסתרה, בין הרצון לאהוב לבין הפחד מדחייה. היא משפיעה עמוק על האופן שבו אדם תופס את עצמו, את גופו, ואת הזכות שלו לאהוב ולהיראות. זה נושא שלא מדברים עליו הרבה, והיה חשוב לי להביא אותו לקדמת הבמה – ולהמשיך במגמה שכבר קיימת בעולם, (ופחות מדי בארץ) שאומרת: קוויריות היא לא סטייה מהיופי, היא המשך ישיר שלו”.
איך זה בא לידי ביטוי בעיצובים עצמם?
“כל דגם בקולקציה מתאר מטמורפוזה משלו. בהתגברות על ההומופוביה המופנמת, הזהות מלאת השנאה וההרס העצמי מתפוררת, ובמקומה נולדת זהות חדשה. יש בתהליך הזה גם פיוס – הפיכה של הכאב לחומר יוצר. השנאה והאהבה, החורבן והרנסאנס, מתקיימים בכל דגם בו-זמנית. יש בקולקציה שימוש בכלים ויזואליים של שנאה עצמית – למשל חיצים ממשיים הפוצעים את הגוף, או הכיתוב ‘FAGG’ המתואר באמצעות פנינים – זאת מול חגורת כנפיים מעשה עור, רקמות וציור ענק של מלאכים, שמסמנים ניצחון וטרנספורמציה חיובית.
זהו מסע שבו הדמות מפרקת את השפה שהחברה החדירה לגופה, חווה קריסה, ומולידה מתוכה זהות חדשה, שלמה ולא מתנצלת. הוויזואליה הזו באה לידי ביטוי גם בדו-קיום של אלמנטים גבריים ונשיים יחד”.
יש בקולקציה אלמנט מרכזי שחוזר – שמלות כלה לגברים. למה זה?
“מהות הקולקציה היא שמלות כלה לגברים, המאזכרות את רגע השיא של החתונה – רגע שחוגג את שיא האהבה הרגשית והמינית, שכל פרט הטרונורמטיבי זוכה לקבל ולחוות. אני בעצם מבצע ‘ריקליימינג’ – לקיחה בחזרה – של פריט הלבוש הזה של רגע השיא, ומוליד אותו מחדש בתוך הזהות החדשה”.
מאיפה בא הצורך שלך לעבוד עם נושאים כל כך אישיים?
“כמעט כל הנושאים שעסקתי בהם במהלך התואר היו אישיים ורגשיים. קשה לי לעבוד כשאין בעירה פנימית ומבט ממקור ראשון על מהות הנושא שאני מטפל בו בפרויקט. אין לי הצדקה לדבר על נושא שאין לי קשר אליו. מה שהשפיע עליי בעבודה הם בעצם כל חיי – כל החוויות, הקשיים, הצלקות, האכזבות, הניצחונות, האהבות והשמחות שצברתי. על זה, בסופו של דבר, מדברת הקולקציה”.
היו לך השפעות נוספות מלבד הסיפור האישי?
“כן, השפעה משמעותית הגיעה מהצוות המקצועי והניהולי של החוג, שנתן לי לפתח שפה עיצובית משלי ואמירה משלי, ללא צנזור – וזה דבר שלא מובן מאליו במוסדות לעיצוב אופנה בארץ”.
מה השאיפה שלך לעתיד?
“השאיפה שלי היא חו”ל – לאייש משרת מעצב. אין יותר גבוה מזה בעיניי. להשפיע על האופן שבו אנשים מתלבשים – זה הגביע הקדוש”.
צפו בתמונות מאחורי הקלעים:
תערוכת בוגרים 2026 תיפתח ביום שלישי, ה-28 ביולי, בקמפוס המושבה, רחוב הגנים 21, חיפה, ותהיה פתוחה עד ה-7 באוגוסט. היא פתוחה לקהל בימים א’-ה’ בין השעות 10:00–20:00, וביום ו’ בין השעות 10:00–13:00.
לעוד כתבות בנושא:
תערוכות בוגרים 2026: המחיר שנשים משלמות על שער מגזין
תערוכות בוגרים 2026: כשהשכונה הופכת לגלריית דמויות
תערוכות בוגרים 2026: הקולקציה שמספרת את סיפור העורף
תצוגת האופנה של אוניברסיטת חיפה: כשעולם פנימי הופך לבד
נעצו ביומן: תערוכות הבוגרים והבוגרות של אוניברסיטת חיפה