תערוכות בוגרים 2026: כשצד"ל הופך לאנימציה
איך מתרגמים ילדות שלמה בדרום לבנון, פרידה מהבית והתחלה מחדש בישראל – לסרט אנימציה? זו השאלה שליוותה את טוני האשם, בוגר החוג לתקשורת חזותית בבית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה, לאורך עבודת הגמר שלו. העבודה, המבוססת על זיכרונותיו האישיים כבן למשפחת צד”לניקים שעזבה את דרום לבנון עם נסיגת צה”ל בשנת 2000, מציגה סיפור שכמעט נעדר מזיכרון הציבורי הישראלי. היא מוצגת כעת בתערוכת הבוגרים 2026 בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה. לקראת התערוכה שוחחנו עם טוני על התהליך שהוביל את הזיכרונות שלו אל היצירה.
איך נולד הרעיון להפוך את הזיכרונות האישיים והמשפחתיים שלך לעבודה? למה דווקא המדיום הזה נראה לך הנכון לספר את הסיפור?
“הרעיון נולד מתוך תחושה שהסיפור של אנשי צד”ל הולך ונעלם מהזיכרון הציבורי. נמאס לי שכל פעם מתחילים להסביר מחדש מי היו אנשי צד”ל. רציתי שתהיה יצירה שאנשים יוכלו פשוט לראות, לשמוע ולהבין. בחרתי לספר את הסיפור דרך הילדות שלי, אבל הפרויקט הוא לא רק עליי. הסיפור האישי הוא הדרך להכניס את הצופה לעולם שכמעט ולא קיים היום בתודעה הישראלית. רציתי להראות איך נראו החיים שלנו מבפנים – לא דרך כותרות חדשות או אירועים צבאיים, אלא דרך ילד שגדל שם.
בחרתי במדיום של סרט מאויר כי הרגשתי שהוא מאפשר לחבר בין איור, תנועה, סאונד, קריינות וחומרי ארכיון. כך אפשר לא רק לספר את הסיפור, אלא ממש להכניס את הצופה אליו ולתת לו לחוות אותו”.
איך התהליך של איסוף הזיכרונות נראה בפועל? עד כמה הסתמכת על הזיכרונות שלך, ועד כמה על סיפורים ועדויות ששמעת מבני המשפחה?
“הפרויקט מבוסס כמעט כולו על הזיכרונות שלי. גדלתי בדרום לבנון, חייתי שם, ובשנת 2000 יצאתי משם עם המשפחה לישראל. אלה לא סיפורים ששמעתי מאחרים – אלה החיים שאני זוכר.
במהלך העבודה היו דברים קטנים שבדקתי עם בני המשפחה, בעיקר כדי לוודא סדר של אירועים או פרטים מסוימים, אבל הבסיס של כל הפרויקט הוא הזיכרון האישי שלי. כל מקום, כל סצנה וכל רגע שמופיעים בעבודה מבוססים על חוויה שאני עברתי. מבחינתי, לא המצאתי סיפור – פשוט החזרתי את הזיכרונות שלי לחיים”.
מה היה האתגר הכי גדול בתרגום חוויה כל כך אישית וטעונה – ההגירה, הפרידה מהבית ובניית זהות חדשה – לשפה חזותית?
“האתגר הכי גדול היה למצוא את האיזון בין הסיפור האישי לבין הסיפור של קהילה שלמה. לא רציתי ליצור עבודה שמבקשת לעורר רחמים, אבל גם לא רציתי לרכך את המציאות. היה לי חשוב להראות את הילדות כפי שאני זוכר אותה – עם המשחקים, החברים והרגעים היפים, אבל גם עם הפחד, חוסר הוודאות והעזיבה של הבית.
בסופו של דבר הבנתי שדווקא הפרטים הקטנים הם אלה שמספרים את הסיפור הגדול. דרך הזיכרונות שלי אפשר להבין מה עברו הרבה מאוד ילדים ממשפחות צד”ל, שגם הם נאלצו לעזוב הכול ולהתחיל חיים חדשים בישראל”.
איך אתה מרגיש עם זה שהסיפור של בני קהילת צד”ל נעדר מהזיכרון הציבורי הישראלי, ומה זה אומר עליך כמי שגדל עם הסיפור הזה בתוך המשפחה?
“אני חושב שאי אפשר לדבר על 30 שנות הנוכחות של ישראל בדרום לבנון בלי לדבר גם על אנשי צד”ל. הם היו בני ברית של ישראל במשך שנים, שילמו מחיר כבד, איבדו בתים, משפחות וחיים שלמים, אבל הסיפור שלהם כמעט ולא נמצא בזיכרון הציבורי. מה שכואב לי במיוחד הוא שכמעט אף פעם לא מדברים על הילדים. על דור שלם שגדל בדרום לבנון, עזב את הבית שלו בגיל צעיר, הגיע לישראל והיה צריך להתחיל הכול מחדש. הרבה מהילדים האלה גדלו בתחושת אי-ודאות, כשהם מנסים להבין איפה המקום שלהם.
הפרויקט לא נועד לשכנע אנשים לחשוב בצורה מסוימת. הוא נועד לתת מקום לסיפור שכמעט לא סופר. מבחינתי, זאת גם הדרך לשמור על הזהות שלי כלבנוני, בן למשפחת אנשי צד”ל, ולהחזיר לקהילה הזאת את המקום שמגיע לה כחלק מההיסטוריה המשותפת של ישראל ושל דרום לבנון”.
איזו תגובה היית רוצה שהעבודה תעורר אצל מי שלא מכיר את הסיפור הזה בכלל, ומה היית רוצה שהוא ייקח איתו הלאה?
“אני לא מצפה שמי שיראה את העבודה יסיים אותה ויסכים עם כל מה שהוא ראה. אני רק מקווה שהוא יעצור לרגע ויגיד לעצמו: ‘לא הכרתי את הסיפור הזה, ואני רוצה לדעת עליו יותר’. מבחינתי, אם זה יקרה – הפרויקט כבר הצליח. מעבר לזה, הייתי רוצה שאנשים יבינו שמאחורי המושג ‘אנשי צד”ל’ היו בני אדם. היו משפחות, ילדים, בתים וחיים שלמים שנקטעו והתחילו מחדש בישראל.
אני מאמין שהסיפור הזה צריך להיות חלק מהזיכרון של כולנו. לא רק של מי שחי אותו, אלא גם של הדורות הבאים. כי זאת לא רק ההיסטוריה של קהילת צד”ל – זאת גם חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל”.
לעוד כתבות בנושא:
תערוכת בוגרים 2026: קדושת המקום כשפה אדריכלית
תערוכות בוגרים 2026: לסרוג את הזעם בנייר עיתון
תערוכות בוגרים 2026: סמל היונה בין תקווה לשברים
תערוכות בוגרים 2026: איך צמח קטן הופך לציור ענק על בד תלוי
תערוכות בוגרים 2026: כשהשכונה הופכת לגלריית דמויות
תערוכות בוגרים 2026: כשההומופוביה גרה בפנים
תערוכות בוגרים 2026: הקולקציה שמספרת את סיפור העורף
תצוגת האופנה של אוניברסיטת חיפה: כשעולם פנימי הופך לבד
נעצו ביומן: תערוכות הבוגרים והבוגרות של אוניברסיטת חיפה
תערוכת בוגרים 2026 מוצגת בקמפוס המושבה, רחוב הגנים 21, חיפה, ותהיה פתוחה עד ה-7 באוגוסט. היא פתוחה לקהל בימים א’-ה’ בין השעות 10:00–20:00, וביום ו’ בין השעות 10:00–13:00.