תערוכות בוגרים 2026: כשהשכונה הופכת לגלריית דמויות
האישה שמציצה קצת יותר מדי, האיש העצבני שרב עם כולם, ועוד מגוון של דמויות שאי אפשר לפספס. דרך החלון של רותם חודרה, בוגרת החוג לעיצוב תקשורת חזותית בבית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה, נפרש הרחוב המקומי כאוסף של רגעים קטנים: מחוות, הרגלים וסיטואציות שמוכרות כמעט לכולנו. הפרויקט מזמין את הצופים להתבונן בדמויות שנגלות מבעד לחלון, ולבחון איך היום־יום הופך לדימוי חברתי מצחיק, מוגזם ולעיתים מעט לא נעים – כזה שמרכיב את האופי השכונתי הייחודי. שוחחנו עם חודרה, על הפרויקט, על השכונה שבה היא חיה כבר עשרים שנה, ועל הגבול הדק שבין הומור לביקורת.
איך התחיל הפרויקט? זה היה יום אחד ליד החלון, או תהליך תצפית מכוון מההתחלה?
“הגעתי עם הסיפור השכונתי שלי מראש, היה לי ברור שברגע שאגיע לפרויקט הגמר, שבו הבריף עצמאי, אלך למקומות של הבית. אני גרה באותה שכונה כבר עשרים שנה. הדמויות מתחלפות, אבל חלקן נחרטו לי בזיכרון, וחלקן עדיין מופיעות ונמצאות במרחב השכונתי”.
הרעיון עצמו, היא מספרת, נולד דווקא בתקופת המלחמה: “כל האינטראקציות שלי עם השכונה היו דרך השמיעה בלבד. פתאום צעקות, ריבים, קללות – והכול אני שומעת דרך החלון הקטן של החדר. זה עורר בי סקרנות תמידית לחפש מאיפה מגיע הרעש, ולפעמים נתקלתי גם בעימותים בין שכנים תוך כדי שאני מסתכלת מהחלון”.
איך בחרת אילו טיפוסים וסיטואציות “ראויים” להיכנס לעבודה?
“יש אנשים שבתפיסה שלי הם ממש אייקונים – ההתנהגות שלהם הייתה כל כך חריגה בנוף, שהרגשתי שזו דמות שחייבת להיכנס לפרויקט ולגרום לצופה לתחושה של ‘ואי, מה ראיתי עכשיו?’ מבחינת מה ראוי, השתדלתי מאוד ‘להצניע’ אתניות. היה לי יותר חשוב להראות את הפן הקריקטוריסטי של השכונה מבלי להתייחס לאוכלוסייה מסוימת, ולהתייחס להכול כמכלול”.
חלק מהדמויות, היא מוסיפה, לא רק מהחוויה האישית שלה: “שאלתי משפחה וחברים שגרים גם בערים אחרות, אילו ‘אייקונים’ יש אצלם בשכונה. אבל רוב האנשים הם בעיקר החוויה הסובייקטיבית שלי, לפחות ברמת הנראות והמחווה”.
איפה עובר הגבול בין הומור לביקורתיות כלפי הדמויות?
“היה לי חשוב לא להדגיש עדה מסוימת – לא רוסי, לא אתיופי, ולא כל אתניות אחרת – אלא להציג בעיקר את המחווה: הדמויות שנמצאות ליד דוכן הטוטו למשל, או הדמות שתמיד משפצת את הרכב מתחת לבית ופותחת מוסך מחתרתי”. הגבול, לדבריה, הוא בכבוד: “לא להראות את האנשים בצורה שתשפיל אותם לגמרי. בגלל זה אני בעיקר מדגישה את ההתנהגות והמזג של הדמויות. הקריקטורה שלי מקצינה בעיקר את הפן הזה, וזה מה שהכי חשוב לי להדגיש”.
חודרה מודה שכבר קרה לה להיתקל בדמויות שאיירה: “זה מאוד משעשע. השכנים לא יודעים כמובן, ואם היו יודעים – אין לי מושג מה היו עושים לי”.
מה זה אומר עלינו, בתור חברה, שיש לנו את אותם טיפוסים “מוכרים” בכל שכונה?
“המחשבה הראשונית שלי היא איזה כיף שיש לנו את הצביון הזה, ההומור הישראלי הזה, והדמויות הזכורות מהמרחב הציבורי בכל שלבי החיים. מה שאני רוצה שהצופה ייקח מהפרויקט זו התחושה שגם הוא, כצופה, נחשב כחלק מהדמויות – הוא צופה ומציץ על היתר, ומתקבל עוד רובד לדמות נוספת שאינה נראית באמת. בסוף הפרויקט הוא הומוריסטי וסאטירי, ואני רוצה שאנשים ייהנו מהאיורים ויצאו עם חיוך”.
לעוד כתבות בנושא:
תערוכות בוגרים 2026: המחיר שנשים משלמות על שער מגזין
תערוכות בוגרים 2026: כשההומופוביה גרה בפנים
תערוכות בוגרים 2026: הקולקציה שמספרת את סיפור העורף
תצוגת האופנה של אוניברסיטת חיפה: כשעולם פנימי הופך לבד
נעצו ביומן: תערוכות הבוגרים והבוגרות של אוניברסיטת חיפה
תערוכת בוגרים 2026 תיפתח ביום שלישי, ה-28 ביולי, בקמפוס המושבה, רחוב הגנים 21, חיפה, ותהיה פתוחה עד ה-7 באוגוסט. היא פתוחה לקהל בימים א’-ה’ בין השעות 10:00–20:00, וביום ו’ בין השעות 10:00–13:00.
