תערוכות בוגרים 2026:
איך מחברים מחדש את אשקלון לעבר שלה?

הכל התחיל בהליכה שנקטעה. כליל לנגר-סלע, בוגרת החוג לארכיטקטורה בבית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה, יצאה מהמרינה של אשקלון והתחילה ללכת לאורך החוף לכיוון התל הארכאולוגי – עד שהטיילת פשוט נעצרה. התל, שנמצא במרחק הליכה מהעיר, מתגלה כ”אי” מבודד, מנותק מהמרקם העירוני שסביבו. מתוך החוויה הזו נולד פרויקט הגמר שלה: ניסיון להחזיר את שכבות העבר של אשקלון הקדומה אל חיי היומיום של העיר, באמצעות ציר עירוני חדש שמתפקד כ”קרדו” מודרני – רצף של מוקדים, מבטים והליכה, המוביל בהדרגה מההווה אל שכבות ההיסטוריה.

“מה שמשך אותי באשקלון היה הפער בין העבר ההיסטורי והארכאולוגי העשיר שלה לבין האופן שבו הוא נוכח בעיר כיום”, היא מספרת על מה שתפס אותה וגרם לה לבחור בנושא הזה לפרויקט. “אשקלון הקדומה הייתה עיר מרכזית לאורך תקופות רבות – מהתקופה הכנענית והפלישתית – סיפור שימשון הגיבור – דרך התקופות הרומית והביזנטית ועד לתקופות המוסלמית והצלבנית. למרות ההיסטוריה העשירה הזו, כשהגעתי לעיר המודרנית הרגשתי שהעבר כמעט ואינו נוכח במרחב העירוני ובחיי היומיום”.

התכנון שואב השראה מהעיר הרומית-ביזנטית ומתרגם אותה לשפה עכשווית. כיצד היה התהליך של תרגום זיכרון המקום לשפה תכנונית קונקרטית, ומהן ההחלטות שנבעו מכך?
“התהליך החל בלימוד המבנה העירוני של אשקלון הקדומה, בדגש על התקופה הרומית-ביזנטית. המטרה לא הייתה לשחזר מבנים או אלמנטים היסטוריים, אלא להבין את ההיגיון המרחבי שעל פיו העיר הייתה בנויה: גריד עירוני ברור, רחובות ראשיים שחצו את העיר – ‘הקרדו’ ו’הדקומנוס’ – רצף של תנועה במרחב הציבורי וקשרי מבט אל הים.

מתוך הלימוד בחרתי לתרגם אל הפרויקט את החוויה המרחבית של העיר הקדומה – את תחושת התנועה, קווי המבט וההמשכיות. כך נוצר הרעיון להמשיך את גריד העיר הקדום אל מחוץ לתל וליצור מעין ‘קרדו חדש’ – ציר עירוני ראשי המחבר בין העיר המודרנית לבין העיר העתיקה. הציר אינו רק דרך שמובילה אל התל, אלא מהלך מרחבי שמאפשר למבקר לחוות את הזיכרון ההיסטורי באמצעות ההליכה, המבטים והמעבר ההדרגתי”.

הפרויקט מציע רצף מוקדים לאורך קו החוף המתכנסים לשער אל התל הארכאולוגי. מהו האתגר המרכזי שנתקלת בו כדי להפוך את הגן הלאומי מאי לחלק חי מהעיר? ואילו החלטות עיצוביות עיצבו את מבנה השער בקצהו?
“האתגר המרכזי היה להתמודד עם הריק העירוני שבין אשקלון המודרנית לבין התל ולהפוך אותו לרצף חי ונגיש. לשם כך יצרתי מערך עירוני חדש בהשראת ערים ים-תיכוניות קדומות: מבנה אורתוגונלי ומסודר של רחובות, מרחבים ציבוריים וצירים המובילים אל הים ואל התל. לאורך הציר נוצרים מוקדים ונקודות עצירה, כך שהדרך אל התל הופכת לחלק מהחוויה העירונית.

בקצה הרצף, בסמוך לשער הכנעני הקדום – אחד הממצאים החשובים בתל ואחד משערי הקשת הקדומים הידועים בעולם, מיקמתי מוזיאון לארכאולוגיה המשמש כ’שער’ עכשווי אל העיר העתיקה. המבנה מלווה את הדרך ומייצר מעבר הדרגתי מההווה אל העבר: המבקר עובר תחילה דרך המבנה החדש, ולאחר מכן ממשיך אל השער הקדום ואל תחילת המסלול בתל. כך נוצרת חוויה של מעבר כפול – דרך ‘שער’ עכשווי ולאחריו דרך שער עתיק.

מיקומו של המבנה בקצה הציר מעניק לו גם תפקיד של נקודת ציון עירונית. הוא נראה ממרחק, מסמן את קצה הרצף העירוני ומסייע להתמצאות במרחב.

בנוסף, אחת המטרות בתכנון הייתה ליצור עבור המבקר תחושה של כניסה אל אתר חפירה ארכאולוגי. הדבר בא לידי ביטוי בגג ובמערכת ההצללה, שעוצבו כפרשנות לסככות האופייניות לאתרי חפירה, וכן בכך שחלק משמעותי מהמוזיאון נמצא במפלס חפור מתחת לקרקע. המוזיאון נחשף בהדרגה במהלך הירידה אליו, וכך החוויה האדריכלית מחזקת את תחושת הגילוי של שכבות העבר”.

מהם מקורות ההשראה שליוו אותך לאורך הפרויקט – בין אם אדריכלים, מקומות, תיאוריות או חוויות אישיות – וכיצד באו לידי ביטוי בעבודה?
“מקורות ההשראה המרכזיים שליוו אותי הגיעו הן מההיסטוריה של אשקלון עצמה והן מערים עתיקות שהמשיכו להתפתח עד ימינו. עניין אותי במיוחד האופן שבו בערים כמו טורינו וורונה הגריד ההיסטורי עדיין נוכח בתוך העיר העכשווית. הוא אינו נשאר כשריד מנותק, אלא ממשיך לארגן את הרחובות, את התנועה ואת החוויה העירונית.

מקור השראה נוסף היה מבנה ‘הקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל’ בירושלים, בתכנונו של האדריכל משה ספדיה. עניין אותי האופן שבו הפרויקט מעמיד במרכז את חוויית המבקר ויוצר תחושה של תנועה בתוך אתר חפירה ארכאולוגי. עיקרון זה השפיע גם על תכנון המבנה שלי”.

מהם החלומות והתוכניות שלך לקריירה בתחום האדריכלות?
“הייתי רוצה להתפתח כאדריכלית שפועלת מתוך אחריות ורצון ליצור סביבה טובה יותר, גם פיזית וגם ערכית”.

לעוד כתבות בנושא:
תערוכת בוגרים 2026: קדושת המקום כשפה אדריכלית
תערוכות בוגרים 2026: כשצד”ל הופך לאנימציה
תערוכות בוגרים 2026: לסרוג את הזעם בנייר עיתון
תערוכות בוגרים 2026: סמל היונה בין תקווה לשברים
תערוכות בוגרים 2026: איך צמח קטן הופך לציור ענק על בד תלוי
תערוכות בוגרים 2026: כשהשכונה הופכת לגלריית דמויות
תערוכות בוגרים 2026: כשההומופוביה גרה בפנים
תערוכות בוגרים 2026: הקולקציה שמספרת את סיפור העורף
תצוגת האופנה של אוניברסיטת חיפה: כשעולם פנימי הופך לבד
נעצו ביומן: תערוכות הבוגרים והבוגרות של אוניברסיטת חיפה

תערוכת בוגרים 2026 תיפתח ביום שלישי, ה-28 ביולי, בקמפוס המושבה, רחוב הגנים 21, חיפה, ותהיה פתוחה עד ה-7 באוגוסט. היא פתוחה לקהל בימים א’-ה’ בין השעות 10:00–20:00, וביום ו’ בין השעות 10:00–13:00.