תערוכת בוגרים 2026: קדושת המקום כשפה אדריכלית

חיפה מתקיימת במפגש מתמיד בין עיר לטבע כאשר ציר הרכס – קו פרשת המים – הוא עמוד השדרה העירוני, ממנו נפרשת מערכת הוואדיות. בנקודת הקצה של הציר נמצא מרחב סטלה מאריס, נקודת שיא מרחבית שבה הרכס מסתיים, הנוף נפתח, ושכבות של טבע, היסטוריה וקדושה נפגשות זו בזו.

בפרויקט הגמר שלה, “וְכַכַּרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא”, בוחנת נוי טל אור, בוגרת החוג לארכיטקטורה בבית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה, כיצד “קדושת המקום” מהווה בסיס לפיתוח המרחב. היא בוחנת כיצד עקרונות המאפיינים מרחבים מקודשים – כמו ציר, סף, עלייה, היררכיה והשתהות – יכולים לקבל ביטוי אדריכלי דרך תנועה, אור, חומר וקשר לנוף. לכבוד תערוכת הבוגרים 2026 שוחחנו איתה על הדרך שהובילה לפרויקט.

הפרויקט בוחר במוקד סטלה מאריס כנקודת קצה של ציר הרכס. מה גרם לך לבחור דווקא במקום זה, ומה מיוחד בשילוב בין הטופוגרפיה, הנוף והשכבות ההיסטוריות-דתיות שהוא מציע?
“בחירת המקום נבעה קודם כל מהקשר האישי שלי לחיפה ולכרמל. חיפה היא עיר מאוד ייחודית בעיניי, כי הטבע והעיר מתקיימים בה זה לצד זה. מתוך הקריאה העירונית של חיפה הבנתי שציר הרכס הוא אחד הצירים המשמעותיים ביותר בעיר, מעין עמוד שדרה של העיר העליונה, קו פרשת המים שממנו נפרשת מערכת הוואדיות. בקצה של אותו ציר נמצא מרחב סטלה מאריס, נקודת שיא מרחבית שבה הרכס מסתיים, ההר נפתח אל הים, וכל העיר כמעט נפרשת בבת אחת.

מה שמיוחד במקום הוא שהוא אינו רק נקודת תצפית, אלא מקום שבו הטופוגרפיה, הנוף והשכבות ההיסטוריות והדתיות שזורים זה בזה. מתקיים בו מפגש בין הר לים, בין עיר לטבע, בין דתות שונות ובין זיכרון היסטורי למרחב עכשווי. בהקשר הזה בחרתי בשם הפרויקט ‘וְכַכַּרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא’ (ירמיהו מ”ו, י”ח). הציטוט המקראי מחבר בין הרובד ההיסטורי והרוחני של המקום לבין המרחב הפיזי בו הוא מתקיים”.

כיצד תרגמת את עיקרון קדושת המקום לשפה תכנונית קונקרטית – ומהן ההחלטות העיצוביות שנבעו מכך?
“בתור התחלה, היה לי חשוב ללמוד מתוך מקומות קדושים אחרים – בין אם בנויים ובין אם בטבע – מה הופך אותם למקומות בעלי משמעות, ומה מייצר בהם את החוויה הרוחנית. מתוך זה תרגמתי את העקרונות החוזרים בהם לשפה תכנונית, ברמה העירונית הרחבה וברמה המבנית המפורטת. הקדושה במובן הדתי אינה דווקא העניין, אלא החוויה המרחבית שהיא יוצרת: תנועה לאורך ציר, חציית ספים, עלייה הדרגתית, רגעי השתהות, קשר לנוף, אור וחומר, והמעבר מהיומיומי אל מרחב שמרגיש אחר ובעל משמעות.

ברמה העירונית תרגמתי את הרעיונות האלה לארגון המרחב סביב ציר הרכס כרצף אחד המחבר בין מוקדי הקדושה: חיזוק ציר הרכס כדופן עירונית ברורה ורציפה, יצירת רצף הליכתי המחבר בין מוקדי הקדושה, ופתיחת מבטים אל הנוף תוך שמירה על המבט הישיר מציר הרכס אל הים כמבט המרכזי.
אותם עקרונות ממשיכים גם בתכנון המבנה, שבו הקדושה מתורגמת להיררכיה מרחבית, לתנועה ולרצף של רגעי שיא והשתהות. מן העיר, המבנה מופיע באופן ברור וסימבולי: הציר הראשי ממשיך את ציר הרכס, ציר נוסף חושף את הקפלה הקיימת ששומרה, והעיגול המסמן את סיום הציר מגדיר את הכניסה למבנה ומארגן את התנועה האנכית בין המפלסים.

מן הטבע, המבנה נחשף בהדרגה דרך מסע של עלייה – מן המדרון הטבעי, דרך הטרסות החקלאיות, ועד למבנה המהונדס שהטבע ממשיך לצמוח עליו. התנועה פנימה בנויה כרצף של מעברים בין פתיחות להתכנסות, בין אור חזק המגיע מן המבט הישיר לים לבין אור עמום וממוקד יותר הנכנס דרך החצרות הפנימיות, על רקע חומריות אחידה ושקטה של אבן מקומית, שמחברת את המבנה למקום ומאפשרת לתנועה ולאור להוביל את החוויה”.

ציר הרכס מחבר בין עיר לטבע, בין בנוי לפתוח. מהו האתגר המרכזי שנתקלת בו בניסיון לגשר בין שני העולמות הללו?
“האתגר המרכזי היה להבין מהי מידת ההתערבות הנכונה. מצד אחד, רציתי לייצר פיתוח משמעותי שיחזק את המקום וייתן לו חיים ציבוריים חדשים. מצד שני, מדובר במרחב רגיש מאוד מבחינה נופית, סביבתית והיסטורית, ולכן היה חשוב שהבינוי לא יפגע בטבע ובנוף, לא יחסום את המבט ולא ישתלט על קו הרכס.

נקודת המוצא הרחבה של הפרויקט הייתה החיבור בין ציר הרכס לבין מערכת הוואדיות, ובאתר עצמו ניסיתי להבין כיצד החיבור הזה מקבל ביטוי ממשי באופן שבו המבנה פוגש את הטופוגרפיה התלולה ומשתלב בסביבה הקיימת.בחרתי להתערב בשטח שכבר מיועד לבינוי ועבר עיבוד, ולעבוד מתוך שרידי הטרסות, קווי הגובה והדירוג של המדרון. במקום לבנות לגובה וליצור אובייקט גדול ובולט, המבנה נחפר בתוך הטופוגרפיה ומגשר על הפרש הגובה הקיים. כך ניתן היה להכניס פרוגרמה רחבה ומשמעותית, ובו בזמן לשמור על המבט הפתוח אל הים ואל הכרמל. החצרות הפנימיות, הפתחים אל הנוף והאור שנכנס בין המפלסים היו חלק מהותי מהתכנון.

בסופו של דבר, החיבור בין עיר לטבע לא מתבטא כאן רק בטבע שנמצא סביב המבנה, אלא בניסיון לייצר בינוי חדש שנשען על התנאים הקיימים, ממשיך אותם ולא מבטל אותם”.

מהם מקורות ההשראה שליוו אותך לאורך הפרויקט – בין אם אדריכלים, מקומות, תיאוריות או חוויות אישיות – וכיצד באו לידי ביטוי בעבודה?
“קודם כל, מרחב סטלה מאריס עצמו היה מקור השראה מרכזי. ההליכה באתר, המבט אל הים, המעבר בין מוקדי הדת, השבילים והטופוגרפיה – כל אלה חידדו את ההבנה שהמקום לא מתרכז סביב מוקד אחד בלבד, אלא סביב רצף של חוויות: עלייה, עצירה, מבט, סף ונקודת שיא.

במקביל, קראתי מאמרים וספרים שעסקו בקדושה – במרחב הבנוי ובטבע כאחד. מתוך המחקר ניסיתי להבין מה משותף למרחבים מקודשים, ומה מייצר בהם חוויה רוחנית שהופכת מקום לבעל משמעות: איך נוצרת חוויית מעבר, מה התפקיד של ציר, מרכז, סף והיררכיה, ואיך הטבע עצמו יכול להיתפס כמרחב טעון משמעות גם בלי התערבות גדולה.

בחינת עבודות של אדריכלים כמו לואי קאהן וטדאו אנדו התחברה לאותה שאלה, דרך האופן שבו הם מתרגמים אור, חומר, תנועה ושקט לחוויה רוחנית גם במבנים שאינם דתיים. חלק משמעותי מתהליך העבודה שלי עבר דרך רישום. דרך סקיצות בחנתי את המשמעות של המרחב ואת הפרשנות שלי אליו, והן עזרו לי להבין איך רעיונות גדולים כמו קצה, ציר, מרכז, סף ונקודת שיא יכולים לקבל ביטוי תכנוני ממשי דרך צורה, תנועה, מבט, אור וחומר”.

מהם החלומות והתוכניות שלך לקריירה בתחום האדריכלות?
“החלום שלי הוא להמשיך לעסוק באדריכלות שמחברת בין מקום, סיפור וחוויה. אני נמשכת במיוחד לתכנון של מבנים מורכבים, שמאפשרים לחשוב בכמה קני מידה במקביל, מההשפעה של המבנה על הסביבה העירונית ועד לארגון של הפרוגרמות, התנועה והחללים בתוכו. מעניין אותי להתמודד עם פרויקטים שיש בהם ריבוי של שימושים, צרכים ומערכות, ולגבש מתוכם מהלך אדריכלי ברור שמחזיק את המורכבות הזאת. בתוך התחום הזה אני נמשכת במיוחד למבני ציבור, כמו מוזיאונים, מרכזי תרבות וקמפוסים אקדמיים.

מעניין אותי לתכנן מקומות שלא משרתים רק פונקציה מסוימת, אלא הופכים לחלק משמעותי מהמרחב שסביבם, מייצרים פעילות, מפגש ונוכחות ציבורית, ויכולים להשפיע באופן חיובי על האופן שבו אנשים חווים את המקום ומשתמשים בו. הרקע שלי באמנות השפיע מאוד על הדרך שבה אני חושבת ומתכננת, ועם השנים התפתחה אצלי שפה אישית שהיא חלק מהביטוי שלי. באקדמיה היה לי חופש לחקור ולתת לשפה הזאת מקום, ואני מקווה שאצליח להביא אותה איתי גם לעולם הפרקטיקה. ברור לי שהתכנון המקצועי מושפע מלקוחות, תקציבים, תקנים ואילוצים, אבל אני מקווה שגם בתוך המציאות הזאת יהיה לי מקום להביא את נקודת המבט שלי ולהמשיך לפתח אותה דרך הפרויקטים שאעבוד עליהם”.

לעוד כתבות בנושא:
תערוכות בוגרים 2026: לסרוג את הזעם בנייר עיתון
תערוכות בוגרים 2026: סמל היונה בין תקווה לשברים
תערוכות בוגרים 2026: איך צמח קטן הופך לציור ענק על בד תלוי
תערוכות בוגרים 2026: כשהשכונה הופכת לגלריית דמויות
תערוכות בוגרים 2026: כשההומופוביה גרה בפנים
תערוכות בוגרים 2026: הקולקציה שמספרת את סיפור העורף
תצוגת האופנה של אוניברסיטת חיפה: כשעולם פנימי הופך לבד
נעצו ביומן: תערוכות הבוגרים והבוגרות של אוניברסיטת חיפה

תערוכת בוגרים 2026 מוצגת בקמפוס המושבה, רחוב הגנים 21, חיפה, ותהיה פתוחה עד ה-7 באוגוסט. היא פתוחה לקהל בימים א’-ה’ בין השעות 10:00–20:00, וביום ו’ בין השעות 10:00–13:00.