המתקפה האיראנית על מדינות המפרץ

מאת: ד”ר שאול ינאי, ד”ר להיסטוריה של המזה”ת, אוניברסיטת חיפה

מדינות המפרץ הערביות שונות בתכלית השינוי מאיראן. ראשית הן מונרכיות שבטיות שושלתיות, חלקן שולטות ברציפות כבר מהמאה ה-18. שנית הן סוניות ברובן בעוד איראן היא שיעית. לבסוף, כולן ביחסים מצויינים עם ארה”ב, אותה איראן הגדירה כשטן הגדול. מאז המהפכה ב-1979, איראן מנסה להיות המעצמה ההגמונית במפרץ. כדי להתמודד מול השאיפה הזו מדינות המפרץ הקימו ב-1981 את המועצה לשיתוף פעולה במפרץ(GCC) אשר מטרתה העיקרית היא שיתוף פעולה נגד חתרנות חיצונית.

בתקופת המתיחות, שקדמה למתקפה האמריקאית-ישראלית, איראן הזהירה כי היא לא תגביל את תגובתה רק למטרות ישראליות ואמריקאיות אלא תעניש את כול המדינות בהן יש בסיסים אמריקאים, גם אם לא יצאו מהן מתקפות באופן ישיר. בהגדרה הזו מצויות כול מדינות המפרץ הערבי. אזהרה זו התממשה בימים האחרונים.

בדיקת נתוני שיגורי הטילים מאיראן, מאז תחילת הסבב הנוכחי, מראה כי בעוד שנגד ישראל שוגרו עד ל-4 במרץ 2026, כ-200 טילים וכטב”מים, נגד מדינות המפרץ שוגרו כ- 1,600. חלקם שוגר נגד מטרות צבאיות אמריקאיות אבל גם נגד מטרות אזרחיות ומתקני אנרגיה ברחבי המפרץ. במילים אחרות מדינות המפרץ ספגו את מרבית הזעם האיראני.

השאלה מדוע איראן לא הגבילה את עצמה למטרות אמריקאיות מעסיקה רבים במזה”ת. הדוקטרינה האיראנית קובעת כי שרידות משטר המהפכה האסלאמית היא המטרה העליונה. לנוכח עוצמת המתקפה והפגיעה המשמעותית בהנהגה הפוליטית והצבאית ובאינטרסים החיונים המשטר חש בסכנה ברורה ומיידית לקיומו. קיים חשש מניצול המתקפה ע”י המחאה האזרחית במטרה להניע מחדש את ההפגנות ההמוניות, שדוכאו רק לפני קצת יותר מחודש במחיר רצח אלפי איראנים.

חשש נוסף הוא שהקבוצות הבדלניות בתוך איראן: הכורדים, האחוואזים והבלוצ’ים, ינצלו את ההזדמנות כדי לכונן אוטונומיות עצמאיות. בטהרן התגבשה הבנה כי האמריקאים ואולי גם הסעודים, מחמשים את הבדלנים במטרה להפיל את המשטר. הפגיעה ביצוא הנפט האיראני, המהווה למעלה מ-80% מהכנסות המדינה במטבע חוץ, נתפס כניסיון לשתק את הכלכלה המקרטעת כבר זמן רב ולחייב את איראן לקבל את התנאים של ארה”ב.

הסיבות הנ”ל ואחרות אילצו את איראן לנקוט במדיניות נואשת ולתקוף את מדינות המפרץ הערביות. ככול הנראה מתוך אמונה כי הן תפעלנה לחץ משמעותי על טראמפ לסיים את המלחמה לפני שיממש את מטרתו העיקרית-החלפת המשטר.

ההתמקדות בתקיפת אתרי הפקתם וזיקוקם של הנפט והגז ביחד עם האיום בסגירת מצרי הורמוז(דרכם עוברים כחמישית מצריכת האנרגיה העולמית) נועדה ליצור משבר כלכלי גלובלי. כבר כעת מחיר הנפט קפץ ביותר מ-20% ועלול להגיע בקרוב למחיר של 100 דולר לחבית. המשמעות היא שהכלכלה הגלובלית עלולה להיכנס למיתון וסחרור אינפלציוני. איראן מאמינה שמדינות רבות נוספות ידרשו מארה”ב לקצר את המערכה כי לצמצם את הפגיעה בכלכלה שלהן.

המציאות הזו יוצרת מחלוקת בקרב מדינות המפרץ הערבי לגבי אופי התגובה הרצויה לתוקפנות האיראנית. ישנן מדינות כמו כווית ועומן המתנגדות להצטרפות למלחמה לצד ארהב וישראל. עיקר חששן הוא מתגובת נגד איראנית ואולי גם שיעית שתסכן את יציבותן.

איחוד האמירויות, שספגה עד כה את מרבית המתקפה האיראנית, מצויה בדילמה מהותית: הבלגה או התקפה. עד כה ההבלגה לא הניבה תוצאות ואולי רק עודדה את איראן להמשיך במתקפה. אם האמירויות יחליטו להצטרף למתקפה איראן תאלץ להתמודד גם עם הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות, הנחשבים לבין הכוחות המיומנים ביותר במזרח התיכון שזכו לכינוי “ספרטה הקטנה” בפי בכירים אמריקנים בשל יעילותם המבצעית. במידה ותתקבל ההחלטה להצטרף למערכה נגד זו תהיה תרומה משמעותית להחלשתו או אפילו לנפילת המשטר האיראני.

המדינה המפרצית המשמעותית ביותר היא ערב הסעודית. בינה לבין איראן יש איבה תיאולוגית, פוליטית וכלכלית עתיקת יומין. בעשור וחצי האחרונים שתי התיאוקרטיות האלו נאבקו על ההגמוניה במזה”ת. כמעט בכל זירות הלחימה, כמו בלבנון, סוריה, עיראק, תימן ועזה הייתה מעורבות שלהן, באופן ישיר או עקיף. המטרה האסטרטגית העיקרית הייתה הרצון לקבע את מעמדן כמעצמות האזוריות הגדולות ביותר. ערב הסעודית מעוניינת בשינוי המשטר באיראן ואולי אפילו לפרק אותה למרכיביה האתניים השונים. מתחילת המערכה מול איראן הממלכה הסעודית מנסה, עד כה ללא הצלחה, לאחד את כלל מדינות המפרץ הערביות לפעולה משותפת נגד איראן. במידה והיא תצטרף באופן אקטיבי תהיה זו הפעם הראשונה ששתי התיאוקרטיות ימצאו בעימות צבאי ישיר.

מדינות המפרץ מצויות בדילמה משמעותית אם להצטרף למערכה ולנסות להפיל את המשטר, המאיים עליהן כבר כמעט חמישה עשורים, או להמשיך ולספוג את מטחי הטילים האיראנים, בתקווה שהאחרים יעשו עבורם את העבודה. בכל אופן נראה כי ללא קשר לתוצאת המלחמה-מדינות אלו חוו באופן ישיר את מימוש האיומים האיראנים ויהיה עליהן להיערך בהתאם.

לכתבות נוספות בנושא:
“שאגת הארי” ורעידת האדמה עם חיסול עלי ח’אמנהאי ובכירי המשטר באיראן: השלכות פנימיות, אזוריות וגלובליות ושאלת העתיד
נשק יום הדין של איראן והפתרונות הזמניים
שינוי משטר באיראן כתוצאה מהמלחמה: האם אפשרי? ומהן ההשלכות?