מהכמיהה לציון לכמיהה ללמוד: חג הסיגד באוניברסיטת חיפה

הם חלמו על ירושלים שנים רבות. במשך דורות, פעם בשנה, עלו יהודי אתיופיה לראשי ההרים לבושים לבן. הם צמו, התפללו ונשאו עיניהם לציון. זה חג הסיגד, שחל בכ"ט בחשוון, חמישים יום אחרי יום הכיפור. זה יום של חידוש הברית בין העם לבורא, ושל כמיהה למקום שנראה אז רחוק כל כך. היום, החלום הזה כבר התגשם, ואלפים עולים מדי שנה לירושלים כדי לחגוג. אבל הכמיהה עצמה עוברת מדור לדור ומוצאת לה יעדים חדשים. עבור צעירות וצעירים רבים מהקהילה, אחד מהם הוא האקדמיה.

רבים מהם דור ראשון להשכלה גבוהה, בלי מודלים לחיקוי ובלי מי שיכווין אותם מהבית. לכן באוניברסיטת חיפה אנחנו לא רק מעודדים אותם להגיע, אלא גם הולכים איתם לאורך כל הדרך. היחידה למצוינות אקדמית מלווה את הסטודנטים והסטודנטיות יוצאי אתיופיה מתהליך הקבלה ועד סיום התואר, עם מעטפת אקדמית, אישית וכלכלית. יובל טסמה, סטודנט שנה ב' בחוג לפיזיותרפיה, מכיר את הדרך הזאת מקרוב. לכבוד החג הוא מספר על הקשיים, על מי שעזר לו בדרך ועל מה שהסיגד אומר לו.

"אני יובל טסמה, סטודנט שנה ב' לפיזיותרפיה. חיפשתי מקום ללמוד שיהיה קרוב לעפולה, שם אני גר. פיזיותרפיה לומדים רק באוניברסיטאות ובמעט מכללות, אז כיוונתי לחיפה. היה לי גם חבר טוב שהמליץ על המקום. הוא תיאר לי את החוויה, את האוניברסיטה ואת הלימודים, וזה מה שגרם לי לכוון לשם מלכתחילה.

האמת שהדרך לא הייתה פשוטה. היו עליות וירידות, ותנאי הקבלה וכל האתגר סביבם לא היו קלים. גם במהלך הלימודים היו קשיים. התחלתי את הלימודים באיחור של שלושה שבועות בגלל מילואים. זה היה הסמסטר הראשון שלי באוניברסיטה, ופתאום הייתי צריך לרוץ. ייאמר לזכות האוניברסיטה שארגנו לי המון תגבורים וחונכים, וכך הצלחתי להשלים את הפער. אבל הלחץ הראשוני היה ממש קשה. עוד לא מכירים את המקום, אז רצים ממקום למקום. למזלי הייתה לי חונכת טובה, וזה שיפר מאוד את ההתמודדות שלי עם הקושי.

אני חושב שלימודים אקדמיים מסמלים בשביל המשפחה שלי הצלחה, אבל לא רק. בבית עודדו אותנו מאוד ללכת להשכלה גבוהה, למרות שההורים שלי לא למדו בעצמם ואני דור ראשון להשכלה גבוהה. גם בסביבה שלי לא הרבה למדו, חוץ מהאחיות שלי. אני חושב שהשכלה היא דרך לחיים מבוססים וטובים יותר, ותמיד דחפו אותנו ללמוד. בשבילי זה מראה על רצינות ועל נכונות.

אני חושב שהקושי שלי עם תקרת הזכוכית נובע מהמקום שאני מגיע ממנו. רוב האנשים מהסביבה שלי לא יוצאים ללמוד תואר, ובטח שלא פיזיותרפיה. זה מקשה. אין הרבה מודלים לחיקוי, אנשים שאפשר לשאוף להיות כמוהם ולהתייעץ איתם. ובכל זאת אפשר למצוא את האנשים האלה גם באוניברסיטה. פוגשים חברים חדשים, עוברים מין 'שפשוף' כזה, ובסוף מצליחים, כל עוד יש מטרה.

הייתי ממליץ ללמוד משהו שאוהבים ושיש אליו משיכה, כי יש הרבה קשיים בדרך. כשנמשכים מאוד למקצוע ויש מטרה גדולה יותר, קל יותר לעבור אותם. לצעירים מהקהילה שחושבים על לימודים הייתי אומר: צאו ללמוד, באוניברסיטה, במכללה או בכל קורס אחר. ואם זו אוניברסיטה, אל תחששו מזה שהיא מקום שונה, לא מוכר או שנראה לכם לא מתאים. יש עוד אנשים שעשו את הדרך הזאת לפניכם ואפשר להתייעץ איתם. אולי אין הרבה כאלה, אבל הם קיימים, ויש הרבה מאוד דרכים ליצור איתם קשר. אל תפחדו.

אני נמצא בחג הסיגד כל שנה, אין שנה שאני לא שם. בשבילי זה יום חזק מאוד של כיסופים לציון, שמדגיש את הכמיהה לארץ ישראל. זה גם יום של חידוש הברית בין העם לבין הבורא. ביום כיפור כל אדם עושה חשבון אישי מול הבורא, ובסיגד כל העם עושה את החשבון שלו עם הבורא. זה משהו מאוד יפה, ואני חושב שהוא יכול להתאים לכל עם ישראל.

אנחנו אומרים הרבה פעמים שזה לא רק חג של הקהילה אלא חג של כולם, ואני מאוד אשמח שגם הסטודנטים באוניברסיטה ידעו שזה יום מיוחד לכולם. החג לקוח מהתנ"ך, מימי עזרא ונחמיה שחידשו את הברית. זה יום חשוב מאוד, שמסמן מהי הציונות עבורנו, עבור עם ישראל ובמיוחד עבור קהילת יוצאי אתיופיה".

חגיגת חג הסיגד תתקיים ביום רביעי ה-11 בנובמבר, בשעה 11:45 בקמפוס הר הכרמל, רחבת קפה דשא, אוניברסיטת חיפה.