הטבע כמו שהוא: פרופ' מוטי צ'רטר על ערוץ היוטיוב
שמחבר בין מדע לקהילה
כשפרופ' מוטי צ'רטר החל לשדר ביוטיוב את חיי הציפורים שהוא חוקר, הוא לא ציפה לעמוד תוך שש שנים על במת TEDx ולהסביר איך הערוץ הפך לא רק לערוץ הטבע הנצפה ביותר בישראל, אלא לתופעה שסביבה התגבשה קהילת מתנדבים מכל העולם, שעוזרת לו לנטר ולחקור את הציפורים 24/7. הקהילה, חלק מ-254,000 העוקבים של הערוץ, היא מודל מדהים של מדע אזרחי: לא פעם סייעו המתנדבים להציל עופות שנקלעו למצוקה ודיווחו על אירועים חריגים בזמן אמת, כך שניתן היה לפעול בשטח.
שוחחנו עם פרופ' צ'רטר, מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה וממכון שמיר למחקר, על הרגע שבו הבין שהפרויקט גדול ממה שתכנן, על המתנדבים שמשקיעים בו את נשמתם, ועל המצלמות שהפכו בזמן המלחמה לשגרירות של ישראל בעולם.
איך נולד הרעיון לשדר את חיי הציפורים ביוטיוב, ומתי הבנת שזה הפך למשהו גדול הרבה יותר ממה שתכננת?
"מאז שאני חוקר היה לי ברור שהמחקרים שלנו מגיעים למעט מאוד אנשים. מאמר שצוטט 600 פעמים נחשב הצלחה, אבל בעצם מדובר ב-600 קבוצות מחקר, וזה מעט מאוד. ומי בכלל קורא מאמרים? בצד השני, אני רואה בשטח דברים מדהימים, ורציתי שגם אחרים יראו אותם, אבל בלי להפריע לציפורים. אם כל אחד ירוץ לחפש קן של תנשמת, הם רק יפריעו.
פגשתי תורמת שהסכימה לממן את הרעיון, ומההתחלה אמרתי שאני לא רוצה להתעסק עם שותפים, לא גופים גדולים ולא משרדי ממשלה. רציתי לעשות את זה בכיף. לקח המון זמן להבין איך עושים את זה טכנולוגית, ודווקא מהחלק הזה נהניתי: איך משדרים לכל העולם ממקום שאין בו חשמל? פעם חשבתי שזה בלתי אפשרי. לאט לאט למדנו לעבוד עם מערכות סולאריות, מצברים ואינטרנט, עד שהגענו למשהו שעובד.
ידעתי שהשידורים יגיעו לאנשים, אבל לא הבנתי לכמה. הרבה מזה בזכות יוטיוב: האלגוריתם שלו מאוד אהב את השידורים, וזה פשוט גדל ברמה מטורפת. היום, בשני הערוצים יחד, יום לא טוב הוא 50,000 צפיות. בהתחלה חשבתי שאני אחנך את הצופים, ובסוף יצא בדיוק הפוך: התחלתי ללמוד מהם".
איך משתלב הערוץ בעבודת המחקר שלך? מה המצלמות מאפשרות לגלות שלא היה אפשר לגלות בשיטות מחקר רגילות?
"אני חוקר תנשמות כבר שנים, אבל יש הבדל גדול בין ללכת לקן, לבדוק ולחזור הביתה, לבין מצלמה שמצלמת כל הזמן. למשל, גילינו שאימוץ של גוזלי תנשמות בקנים של תנשמות אחרות הוא תופעה נפוצה. לא ידעתי את זה. עכשיו יש לנו קן שבו האב נעלם, והאם, שאמורה לשמור על הגוזלים ולחמם אותם, יוצאת לצוד וחוזרת ועושה הכול לבד. אלה דברים שמעולם לא חשבתי שהם אפשריים.
חלק מהמצלמות פועלות מאז 2020, והציפורים כבר לא רואות אותן. מבחינתן הן חלק מהנוף, ולכן הן מתנהגות באופן טבעי לגמרי. ברגע שבן אדם נוכח במקום, ההתנהגות של בעלי החיים משתנה. כאן אנחנו רואים איך זה בטבע, בלי הפרעה. ובתחנת ההאכלה של הנשרים בחי-בר כרמל אפשר לראות 30–40 נשרים יחד על פגר.
מעולם לא הייתה לי מטרה מדעית בערוץ, ובכל זאת כבר כתבתי מאמר מדעי מהנתונים שנאספו במצלמות בתחנת ההאכלה של הנשרים, על בסיס כ-14,000 תצפיות על נשרים מסומנים. עובדים קשה, ולפעמים יוצאים מזה דברים יוצאי דופן שלא תכננו בכלל".
מי הם המתנדבים שמנטרים את הציפורים מסביב לשעון, ואיך מבטיחים שהמידע שהם אוספים אמין?
"לא פרסמתי שום קול קורא. בכל שידור יש צ'אט, ובתוכו נוצרה קהילה של אנשים שמתחילים לרשום תצפיות. התחלתי מכמה בודדים שנתתי להם את המייל שלי, והם גייסו אחרים. היום יש לנו מתנדבים מארצות הברית, ממקסיקו, מפורטוגל, מפולין, מאירלנד ומעוד מדינות. מכיוון שהשידור רץ 24/7, חשוב שיהיו אנשים מכל העולם, כדי שמישהו יהיה אחראי בכל שעה.
המתנדבים משמשים כמנהלי הצ'אט: הם מוודאים שהשיחה עוסקת בציפורים ולא בפוליטיקה, ואוספים את המידע לקובצי אקסל. יש לנו גם קבוצת ווטסאפ משותפת. היופי ביוטיוב הוא שהכול מוקלט: כשמישהו מדווח על משהו, אפשר לחזור ולבדוק אותו, כך שיש בקרת איכות על המידע.
הם משקיעים בזה את הנשמה. לא הייתי יכול לשלם לאנשים כדי שיעשו את העבודה שהם עושים. למשל, שתי מתנדבות שאוהבות נשרים התחילו מיוזמתן לרכז את כל התצפיות על הנשרים המסומנים, לפי התגים בכנפיים והטבעות ברגליים. לא הבנתי עד כמה זה חשוב, עד שהתברר שהתצפיות שלהן הן הטובות ביותר בארץ. יש אנשים שבמקום לצאת לשתות בירה עם חברים, יושבים שעות בצ'אט ומדברים עם אנשים מכל העולם".
ספר על מקרה שבו דיווח של צופה הוביל להצלת ציפור, או על רגע שריגש אותך במיוחד.
"התצפיות של המתנדבים עוזרות לשמור על הנשרים. הרבה פעמים משדר ה-GPS של נשר נופל, ואז פונים אליי לשאול מתי ראינו אותו בפעם האחרונה. אם מזהים נשר פצוע, מיד מודיעים לי, אני מעביר את המידע לפקחים, והם יוצאים לטפל בו. פעם הייתה לנו מצלמה על קן של נשר אוזני, מין שנמצא בסכנת הכחדה. ברגע שהנקבה הטילה ביצה, הצופים דיווחו לי, העברתי את המידע, והפקחים לקחו את הביצה והשאירו במקומה ביצת דמה. כך שלמתנדבים יש תפקיד ממש מעשי בשימור.
הייתי 480 ימים במילואים מאז 7 באוקטובר, ופתאום הבנתי שהמצלמות הן מעין שגרירים של המדינה. אנשים מכל העולם רואים את ישראל דרכן, ולא רק רואים בעלי חיים, אלא רואים שאנשים כאן דואגים לבעלי חיים. זו תמונה אחרת, שלא קשורה למלחמה. יש אפילו יותר צופים ממדינות אחרות במזרח התיכון מאשר מישראל.
מאוד חששתי שהצ'אט יתמלא בפוליטיקה, אבל קרה בדיוק ההפך: נדיר מאוד שמישהו כותב משהו פוליטי. אנשים מבינים שכאן רואים חיות, בלי מדינות, דתות וגבולות. הצופים ידעו שאני במילואים ושאלו מה שלומי. וכמובן, המיקרופונים קלטו כל אזעקה וכל בום, והצופים שמעו הכול. גם זה היה מעניין מאוד".
למה חשוב שחוקר באוניברסיטה ידבר ישירות עם הציבור, ומה למדת מכך שמאות אלפי אנשים צופים במחקר שלך?
"אני לא מודד את עצמי כחוקר רק לפי המאמרים. הם חשובים מאוד, ואני אוהב מאוד את הצד המדעי, אבל חשוב לי גם להשפיע מעבר להם, כי בעוד 50 שנה אנשים לא יקראו את המאמרים שלי. במיוחד כשאני חוקר בעלי חיים, שרוב האנשים אוהבים. זה נותן לי תחושה שאני לא רק עושה מחקר, אלא גם עוזר לציבור לראות את הדברים המדהימים שאני רואה.
מה שמייחד את הערוצים שלנו הוא שאנחנו לא מתערבים. בסרטי טבע רבים, מנשיונל ג'יאוגרפיק ועד ה-BBC ודיסני, תמיד יש סוף טוב, אבל המציאות בטבע שונה. אצלנו רואים את הרגעים היפים וגם את הפחות יפים. רבים מהמשדרים בעולם מתערבים, למשל מאכילים כשאין מספיק מזון, וזה הופך משהו חינוכי לפחות חינוכי ובדרך כלל גורם נזק אחר כך. אנחנו מראים את הטבע כמו שהוא, לטוב ולרע, ודווקא מזה יוצאים סיפורים מדהימים.
למדתי גם שאני לא תמיד מבין מה יעניין אנשים. פעם רציתי להוציא סרטון לתקשורת ואמרו לי שהוא לא מעניין. בסוף הוא קיבל מיליוני צפיות. אני משקיע בפרויקט הזה המון זמן, גם בסופי שבוע ובשעות לא שעות, אבל זה כמו תינוק שאני מאוד נהנה ממנו. אנשים כותבים לי מיילים ומספרים כמה זה עושה להם טוב".
מה היית ממליץ לסטודנט שמתלבט אם ללמוד מדעי הסביבה, ואיך אפשר להצטרף לפרויקט שלך?
"ככל שאנחנו מתקדמים עם הבינה המלאכותית, אני חושב שהחשיבות של אנשים שיוצאים לשטח רק תגדל. מדעי הסביבה הם תחום חשוב מאוד, ויש בו תמיד שינויים. אחת הבעיות הגדולות היא שכל עוד לא בודקים משהו, אין בעיה. יש כל כך הרבה דוגמאות סביבתיות שבהן אפשר להגיד שהכול בסדר, פשוט כי אף אחד לא בדק. יש לי עכשיו מחקר בדיוק כזה. יש המון דברים שנופלים בין הכיסאות, כמו ההשפעה של חומרים שונים על הסביבה. והסביבה היא גם הבריאות שלנו.
כדי להכיר את הפרויקט, אפשר להיכנס לשני הערוצים ביוטיוב ולצפות. סטודנטים שרוצים לעשות תואר שני או דוקטורט מוזמנים לפנות אליי. יש מה לעשות".
ההרצאה של פרופ' צ'רטר ב-TEDx זמינה לצפייה כאן. ממליצים לכם לחפש גם את הערוץ שלו ביוטיוב: תמצאו בו את הדרמות הגדולות ביותר בחיי הציפורים – לידה ומוות, מריבות משפחתיות, פולשים לא רצויים, מאבקים אימתניים בין חזק לחלש – וגם פשוט את חיי הציפורים כפי שהם באמת. ואולי גם אתם תצטרפו לקהילה.