נפרדים מפרופ' מרדכי (מוטי) שכטר,
חלוץ כלכלת הסביבה בישראל

מאת: פרופ' אופירה אילון, ראש תוכנית ניהול משאבי טבע וסביבה, ראש תוכנית אנרגיה, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה

קהילת חוקרי כלכלת הסביבה, עמיתיו, תלמידיו ומוקיריו של פרופ' מרדכי (מוטי) שכטר אבלים על לכתו של אדם יוצא דופן, חוקר פורץ דרך, מורה ומנהיג אקדמי, שהקדיש את חייו לקידום המחקר, ההוראה והמדיניות הסביבתית בישראל.

ישנם חוקרים שתרומתם נמדדת במספר הפרסומים המדעיים שלהם, וישנם כאלה שהשפעתם עמוקה ורחבה הרבה יותר – אלה שלא רק קידמו את הידע בתחומם, אלא יצרו תחום מחקר, בנו מוסדות, טיפחו דורות של חוקרים ושינו את האופן שבו אנו מבינים את העולם. פרופ' מוטי שכטר היה אחד מאותם אנשים נדירים.

מוטי היה מחלוצי המחקר בכלכלת סביבה ומשאבי טבע בישראל, ומהדמויות המרכזיות בעיצובו ובהתפתחותו של התחום. כבר בתקופה שבה שיקולים סביבתיים נתפסו לעיתים קרובות כנפרדים מן החשיבה הכלכלית, הוא עמד על הצורך לשלב בין השניים. עבודתו המדעית תרמה להבנה כי משאבי טבע, איכות הסביבה ושירותי מערכות אקולוגיות הם חלק בלתי נפרד מרווחת האדם ומהחלטות כלכליות וציבוריות, וכי למדיניות סביבתית מושכלת נדרש בסיס מחקרי, כלכלי וחברתי איתן.

תרומתו של מוטי חרגה הרבה מעבר למחקר המדעי.

בשנת 1985 ייסד את המרכז לחקר משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, שאותו הוביל במשך 25 שנים והפך אותו לבית למחקר בין־תחומי ולחיבור בין האקדמיה לבין מקבלי החלטות. הוא מילא שורה של תפקידים אקדמיים וציבוריים בכירים, ובהם רקטור אוניברסיטת חיפה, נשיא המכללה האקדמית תל־חי, ודיקן מייסד של בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה. בכל אלה פעל לקידום החשיבה הסביבתית, המחקר היישומי והקשר החיוני שבין ידע מדעי למדיניות ציבורית.

מחקריו עסקו במגוון רחב של סוגיות, ובהן הערכה כלכלית של נזקי סביבה, ניהול משאבי מים וקרקע, טיפול בפסולת, שטחים פתוחים, שינויי אקלים והקשרים שבין צמיחה כלכלית לאיכות הסביבה. הוא היה שותף לקידום מסגרות מחקר ושיתופי פעולה בארץ ובעולם, והותיר חותם מתמשך על התפתחותה של כלכלת הסביבה כדיסציפלינה מדעית וככלי לקבלת החלטות.

אך אולי מורשתו המשמעותית ביותר של מוטי טמונה באנשים. במשך עשרות שנים טיפח דורות של סטודנטים, חוקרים ואנשי מקצוע, שרבים מהם ממשיכים כיום את דרכו באקדמיה, במגזר הציבורי ובזירה המקצועית. הוא העניק לתלמידיו לא רק ידע וכלים מחקריים, אלא גם דרך חשיבה: סקרנות אינטלקטואלית, חשיבה ביקורתית, הקפדה על מצוינות מדעית ואמונה ביכולתו של המחקר להשפיע על המציאות.

לצד הישגיו המרשימים, מוטי היה אדם בעל אישיות יוצאת דופן. חד מחשבה, עצמאי בדעותיו, ישיר, בעל הומור ייחודי ויכולת נדירה לראות את התמונה הרחבה מבלי לאבד את הפרטים. הוא ידע לאתגר מוסכמות, לשאול שאלות קשות, לעודד חשיבה עצמאית ולהעניק אמון באנשים שסביבו. עבור רבים מאיתנו הוא היה הרבה מעבר לעמית או למנחה אקדמי – הוא היה מורה דרך, מקור השראה וחבר.

בשנת 2026 הוענק לו פרס מפעל החיים הראשון מטעם הפורום הישראלי לכלכלת סביבה, כהוקרה על תרומתו רבת השנים לייסוד התחום, לפיתוחו ולהכשרת דורות של חוקרים ומקבלי החלטות. הכרה זו ביטאה את מה שקהילת כלכלת הסביבה בישראל ידעה זה מכבר: קשה לדמיין את התפתחות התחום בארץ ללא מוטי שכטר.

אנו נפרדים היום מאחד ממניחי היסודות של המחקר הסביבתי־כלכלי בישראל, אך מורשתו תמשיך ללוות אותנו. היא חיה במוסדות שהקים, במחקרים שקידם, במדיניות שסייע לעצב, ובעיקר באנשים שלימד, הנחה וטיפח לאורך השנים.

לבני משפחתו, לחבריו, לעמיתיו ולתלמידיו הרבים – אנו שותפים לכאב ולאובדן.

מוטי הותיר אחריו הרבה יותר ממורשת מדעית. הוא הותיר קהילה שלמה של אנשים שחושבים אחרת, שואלים אחרת ופועלים אחרת – במידה רבה בזכותו.

יהי זכרו ברוך.

צפו בראיון האחרון של פרופ' מוטי שכטר ז"ל על דרכו המקצועית והשפעת המחקר הכלכלי-סביבתי על המדיניות