מתי מקום חדש הופך לבית?
מה מחקרי הגירה מלמדים על שייכות ורווחה אישית

מאת: פרופ’ רבקה רייכמן, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה

חג הסוכות מזמין אותנו לחשוב על משמעותו של בית דווקא באמצעות היציאה ממנו. במשך שבוע אנחנו עוברים מן הבית הקבוע אל מבנה ארעי וחשוף יותר. המעבר הזה מעורר שאלה אנושית בסיסית: מה הופך מקום לבית? האם די בקורת גג, בעבודה ובביטחון כלכלי, או שבית הוא גם המקום שבו אנחנו מרגישים מוכרים, רצויים ושייכים?

שאלה זו עומדת במרכזם של מחקרים רבים על הגירה. מהגרים המגיעים לארץ חדשה נדרשים לבנות בה את חייהם מחדש. הם לומדים שפה, מחפשים עבודה, מכירים מוסדות חדשים ומפתחים קשרים חברתיים. בדרך כלל אנחנו מעריכים את השתלבותם באמצעות מדדים שניתן לראות ולמדוד: האם הם עובדים, מהי הכנסתם ובאיזו מידה הם שולטים בשפה. אולם לצד המדדים האלה קיימת שאלה שקשה יותר למדוד אך חשיבותה אינה פחותה: האם הם מרגישים שהחברה החדשה היא באמת ביתם?

במחקר משותף עם ד”ר רונה גפן, שהתבסס על מדגם ארצי של 3,687 מהגרים שהגיעו לישראל לאחר 1990, נבחנו שני היבטים של השתלבות סובייקטיבית: תחושת שייכות ושביעות רצון מהחיים. תחושת השייכות נמדדה באמצעות שתי שאלות: באיזו מידה המהגרים מרגישים ישראלים ובאיזו מידה הם מרגישים שישראל היא ביתם. שביעות הרצון נבחנה באמצעות הערכתם את חייהם בישראל, את מצבם הכלכלי ואת אזור מגוריהם.

כדי להבין את משמעותם של שני היבטים אלה, חשוב להבחין בין השתלבות מבנית להשתלבות הזדהותית. השתלבות מבנית מתבטאת בהשתתפות בשוק העבודה ובהישגים כלכליים, ואילו השתלבות הזדהותית מתבטאת בתחושת שייכות ובהרגשה שהמקום החדש הוא בית. השתלבות באחד הממדים אינה מבטיחה השתלבות בממד האחר: מהגר עשוי להצליח מבחינה כלכלית, אך לא להרגיש חלק מן החברה. ממצאי המחקר ממחישים זאת. הצלחה כלכלית נמצאה קשורה לשביעות רצון גבוהה יותר מהחיים, אך לא בהכרח לתחושת שייכות. לעומת זאת, ככל שתחושת השייכות הייתה חזקה יותר, כך הייתה גם שביעות הרצון מהחיים גבוהה יותר. מכאן ששייכות אינה תוצאה מובנת מאליה של הצלחה כלכלית, אלא ממד בפני עצמו בתהליך ההשתלבות ומרכיב מרכזי ברווחתם האישית של מהגרים.

כיצד נוצרת תחושת שייכות? לעיתים הדיון בהשתלבות מתמקד בעיקר באחריותו של המהגר. עליו ללמוד את השפה, למצוא עבודה ולהכיר את התרבות ואת הנורמות המקובלות בחברה החדשה. למאמצים אלה יש חשיבות רבה בתהליך ההשתלבות. במחקר נמצא, למשל, כי ידיעת עברית וקשרים חברתיים עם ישראלים ילידי הארץ קשורים לתחושת שייכות חזקה יותר. ידיעת השפה מסייעת למהגרים לא רק למצוא עבודה ולהתנהל מול המערכות השונות, אלא גם להשתתף בחיי החברה, להבין את הקודים החברתיים ולהרגיש חלק מחיי היום־יום. קשרים עם בני החברה המקומית מספקים תמיכה ומידע ומחזקים אף הם את תחושת השייכות.

אולם השתלבות אינה תלויה רק במאמציו של המהגר ובמשאבים העומדים לרשותו, אלא גם ביחסה של החברה הקולטת ובנכונותה לראות בו חלק ממנה. במחקר נמצא כי מהגרים שחשו כי החברה רואה בהם “ישראלים”, ולא רק בני קבוצה אתנית נפרדת, דיווחו על תחושת שייכות גבוהה יותר. לעומתם, מי שחשו כי הם מוסיפים להיות מוגדרים בעיקר על פי מוצאם, דיווחו על תחושת שייכות נמוכה יותר. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם מחקרים המראים כי אפליה, דחייה וחוסר קבלה פוגעים בתחושת השייכות וברווחתם האישית של מהגרים.

מכאן שהרצון להשתייך אינו מספיק: תחושת שייכות מתפתחת כאשר החברה הקולטת מכירה במהגרים ומקבלת אותם כחברים שווים. קבלה מצד החברה אינה מחייבת את המהגר לוותר על זהותו הייחודית. מהגרים אינם צריכים לוותר על שפתם, על תרבותם או על קשריהם עם ארץ המוצא כדי להרגיש שייכים לחברה החדשה. אנשים יכולים להרגיש שייכים ליותר ממקום אחד, לשלב בין מסורות ושפות ולשמור על זיקה הן לארץ מוצאם והן לחברה שבה הם חיים. תחושת שייכות ליותר ממקום אחד אינה מעידה על השתלבות חלקית בחברה החדשה. השאלה היא אם החברה מקבלת זהות מורכבת זו ומכירה בשייכותו של המהגר, או שהיא מצפה ממנו לוותר על חלקים מזהותו כתנאי לקבלתו.

ההתבוננות בחווייתם של מהגרים מסייעת לנו להבין מנגנונים דומים הפועלים גם כלפי קבוצות אחרות. בכל חברה יש קבוצות שאזרחותן או תושבותן בה אינן מבטיחות שירגישו שייכות מלאה או שייתפסו בעיני אחרים כחלק ממנה. הבדלים של לאום, דת, מוצא, מעמד, גיל או אורח חיים עלולים להשפיע על השאלה מי נתפס כחלק מן החברה ומי נותר בשוליה. לעיתים גם נאמנותם של בני קבוצות אלה עומדת למבחן, והם נדרשים להוכיח את מחויבותם לחברה יותר מאחרים. הפער בין המעמד הרשמי לבין תחושת השייכות אינו אפוא ייחודי למהגרים.

לתחושת חוסר שייכות עשויות להיות השלכות משמעותיות על רווחתו של האדם ועל יחסיו עם החברה. מי שאינו מרגיש שמקבלים אותו כחבר שווה עלול לחוות בדידות וניכור ולהרגיש שקולו אינו זוכה להכרה. תחושות אלה עשויות להפחית את נכונותו להביע את דעתו, לקחת חלק בחיים הציבוריים ולתת אמון בסובבים אותו. לעומת זאת, תחושת שייכות מחזקת את הערך העצמי, את האמון בחברה ואת הרצון להשתתף בחייה ולהשפיע עליה.

אולי זה אחד המסרים שאפשר לקחת מחג הסוכות. תחושת בית אינה מובנת מאליה, גם לא עבור מי שחיים שנים רבות באותה מדינה. כאשר מהגרים וקבוצות אחרות זוכים להכרה ולכבוד ונתפסים כחלק שווה מן החברה, מתחזקות לא רק רווחתם האישית, אלא גם תחושות האמון והשותפות בחברה כולה.