הים התיכון רועד: שיחה עם פרופ' רגינה כצמן
לקראת כנס חיפה למדעי הים
בימים שבהם אסונות טבע הופכים לשגרה, רעידות האדמה ההרסניות מכות בפתאומיות בפינות שונות של העולם, וגם הים התיכון – שנתפס לרוב כים שקט ובטוח – מסתיר תחתיו סיכונים גיאולוגיים מורכבים ומרתקים.
בקרוב יתקיים כנס חיפה ה-12 למדעי הים באוניברסיטת חיפה, שיוקדש השנה לנושא הסיסמולוגיה והגיאופיזיקה הימית. לקראתו, שוחחנו עם פרופ’ רגינה כצמן, ראש המעבדה לפיזיקה חישובית בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, על הרקע למהלך, האתגרים הייחודיים של הים התיכון, והחשיבות הציבורית של המחקר.
איך נולד הרעיון להקדיש השנה את כנס חיפה לחקר הים התיכון לנושא הסיסמולוגיה והגיאופיזיקה הימית?
“המחקרים הסיסמיים המסורתיים קשורים בדרך כלל לרעידות אדמה טקטוניות ומתבססים בעיקר על תחנות סיסמיות יבשתיות. עם זאת, רעידות אדמה הרסניות מתרחשות גם מתחת לאוקיינוסים, בגבולות של לוחות טקטוניים כמו אזורי הפחתה (סובדקציה). על כן, גיאופיזיקה ימית היא תחום קריטי המאפשר לחקור את המבנים התת-קרקעיים של מערכות העתקים פעילות בלב ים. לפיכך, הוחלט כי כנס חיפה ה-12 למדעי הים יארח השנה את הסימפוזיון השנתי לזכרו של ד”ר הילל ווסט-בלוך (1960-2021), שהיה גיאופיזיקאי בולט מאוניברסיטת תל אביב, מוערך בזכות תרומתו לתחומי המיקרו-סיסמיות, מכניקת הסלעים, הניטור הננו-סיסמי ומערכות התרעה מוקדמת מפני רעידות אדמה”.
סימפוזיון זה, שעוסק ככלל במגוון רחב של נושאים בתחומי הסיסמולוגיה ומדעי רעידות האדמה, נועד לגשר על הפער בין המחקר האקדמי לבין היישום המעשי, ולהבטיח שהתגליות המדעיות המעודכנות ביותר יתרגמו לשיפורים מוחשיים בהיערכות לרעידות אדמה ובבטיחות הקהילה. זהו אחד הכנסים הגיאופיזיים היוקרתיים ביותר בישראל, המתארח בכל שנה במוסד אקדמי אחר. הכנס יארח כ-100 סיסמולוגים, גיאולוגים ומומחים לניהול אסונות מהשורה הראשונה.
הסימפוזיון מתקיים השנה בפעם החמישית בישראל: הוא החל באוניברסיטת תל אביב בשנת 2022, נערך במכון הגיאולוגי לישראל בשנת 2023, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת 2024, ובאוניברסיטה העברית בשנת 2025. השנה הוא מתקיים באירוח אוניברסיטת חיפה, במסגרת כנס חיפה ה-12 למדעי הים.
למה זה הרגע הנכון, מבחינה מדעית, לקיים כנס שמחבר בין שני התחומים הללו?
“ההרחבה של הסימפוזיון השנה (2026) כך שיקיף גם את תחומי הגיאופיזיקה הימית והסיסמיות מושרת-הנוזלים, מאפשרת לנו לעסוק בחזית קריטית של מדעי רעידות האדמה. שינוי תמטי זה מגיע בעיתוי מתאים במיוחד, כתוצאה ממפגש בין לחצים אזוריים גוברים – כגון פיתוח תעשייתי וימי מהיר לצד מגבלות סביבתיות מחמירות – לבין התקדמויות טכנולוגיות מהירות בדימות סיסמי ברזולוציה גבוהה ובניטור מעמקי הים”.
אילו תהליכים ימיים – כמו הזרקת גז, קידוחים, או תהליכים טבעיים בקרקעית הים – יכולים להשפיע על פעילות סיסמית באזור?
“סיסמיות מושרת-נוזלים היא תחום דאגה הגדל במהירות, שבו לפעילויות אנושיות – כגון סילוק שפכים למעמקי האדמה, הפקת אנרגיה גיאותרמית, סדוק הידראולי (פרקינג) או אגירת מים בסכרים — יש פוטנציאל לעורר מחדש העתקים ולגרום לרעידות אדמה. המחקר בתחום הסיסמיות המושרת מספק את הבסיס המדעי למדיניות רגולטורית שמטרתה לצמצם רעידות אדמה הנגרמות כתוצאה מפעילות אדם.
בים התיכון, אירועים אלו עשויים להיות קשורים לשדות הגז במים העמוקים (כגון לוויתן, תמר, כריש וזהר) או לפרויקטים של מתקני אחסון גז בלב ים בישראל; לאנרגיה גיאותרמית עמוקה ולהזרקת נוזלים לתת-הקרקע בשדות הגיאותרמיים של הקשת הוולקנית האגאית (כגון מערב טורקיה והאיים היווניים); או למפעלי הידרו-הנדסה בסדר גודל נרחב ואגירת מים בסכרים באגני הניקוז של אנטוליה (דרום-מזרח טורקיה)”.
מה ייחודי בים התיכון, ובפרט באזור החוף הישראלי, מבחינת הסיכון והמחקר הסיסמי?
“יש לא מעט דברים: שילוב ייחודי של מערכות טקטוניות, סיכון צונאמי עם זמן התרעה אפסי, גלישות מדרון תת-ימיות, שכבת המלח המסינית והשפעתה על העברת המאמצים וצפיפות תשתיות קריטיות בחוף הישראלי (תחנות כוח, מתקני התפלה, נמלים וצנרת גז) בסמוך להעתקה ימית”.
מה היית רוצה שמשתתפי הכנס ייקחו איתם הביתה, מבחינה מדעית או ציבורית?
“המסר המרכזי שחשוב שמשתתפי הכנס ייקחו איתם הוא שהים התיכון ואזור החוף הם מערכת דינמית, מורכבת ורגישה, שבה תהליכים גיאולוגיים ומעשי ידי אדם שזורים זה בזה. במישור המדעי: ראייה בין-תחומית משולבת, מעבר מניטור פאסיבי לניטור בזמן אמת, הבנת סיכונים קסקדיים, ובמישור הציבורי והיישומי הייתי רוצה שייקחו אחריות סביבתית בפיתוח תשתיות, נחיצות ההתרעה לרעידות אדמה והמוכנות לצונאמי וגישור בין האקדמיה לקובעי המדיניות”.
כנס חיפה ה-12 לחקר הים התיכון: סיסמולוגיה וגיאופיזיקה ימית יתקיים ב-9 בספטמבר 2026 באודיטוריום ספדיה, אוניברסיטת חיפה.