מהשטח לכיתה ובחזרה: התוכנית שמכשירה את
מנהיגי החברה האזרחית של המחר
איך בונים תואר שני שמדבר בשפה של מי שכבר מנהלים עמותות, מובילים שינוי חברתי ונאבקים כל יום על משאבים והשפעה? זו השאלה שהובילה את ד”ר אסף תורג’מן וירין רוזן להקים את התוכנית לתואר שני בניהול ומנהיגות בארגונים חברתיים באוניברסיטת חיפה, תוכנית ייחודית שנולדה מתוך הקשבה אמיתית לצרכים של השטח.
תוכנית שנולדה מתוך הקשבה לשטח
הרעיון לתוכנית נזרע לפני כארבע שנים, בפגישה מקרית בין השניים בכנס של בית הספר למדעי המדינה. רוזן, שעבד באותה תקופה על קורס המחבר סטודנטים לבעיות ממשיות של רשויות מקומיות, שיתף את ד”ר תורג’מן במחשבה: מה אם ניקח את אותו עיקרון ונבנה עליו תואר שלם?
אבל השניים לא הסתפקו ברעיון בלבד. “מהר מאוד הבנו שאם אנחנו רוצים לבנות תוכנית טובה, אנחנו צריכים לצאת וללמוד את השטח”, מספר ד”ר תורג’מן. הם יצאו לשיחות עם מנהלים ומנהלות של עמותות ושאלו אותם מה חסר להם? איפה לא קיבלו הכשרה מספקת? כך, שלב אחר שלב, התגבשה התוכנית מתוך הקשבה של ממש לצרכים האמיתיים של מנהלים ומנהלות במגזר השלישי.
כאשר מיפו ד”ר תורג’מן ורוזן את התוכניות הקיימות בתחום, הם גילו שרובן ממוקמות בבתי ספר למנהל עסקים ושמות דגש בעיקר על כלים ניהוליים. כאנשי מדעי המדינה, הם זיהו חסר משמעותי: המימד הפוליטי.
“אי אפשר להבין חברה אזרחית ללא ההיבטים הפוליטיים שלה”, מסביר רוזן. נקודת המוצא של השניים היא שחברה אזרחית חזקה היא נדבך מרכזי בדמוקרטיה מתפקדת, ושמובילי שינוי חברתי חייבים להבין לא רק איך מנהלים ארגון, אלא גם את ההקשר הרחב של הזירה בה הם פועלים.
התוצאה היא תוכנית המשלבת שני עולמות: מצד אחד, עיסוק מעמיק בהיבטים הפילוסופיים והפוליטיים הרחבים של החברה האזרחית, ומצד שני, קורסים מעשיים חיוניים כמו מדידה והערכה של אימפקט חברתי, פיתוח משאבים, ניהול מתנדבים ועוד.
שחקן מרכזי בזירה הציבורית
השנים האחרונות רק חיזקו את התובנה שהחברה האזרחית הפכה לשחקן מרכזי בעיצוב מדיניות ובהתמודדות עם אתגרים ציבוריים. “ראינו את זה בצורה חדה במיוחד בשנים האחרונות, כאשר ארגונים אזרחיים ידעו לזהות צרכים, להתארגן במהירות ולתת מענים במקומות שבהם המערכת הציבורית התקשתה להגיב”, אומר ד”ר תורג’מן.
אך רוזן מדגיש נקודה חשובה: “תפקידה של החברה האזרחית אינו להחליף את המדינה, אלא לשמש קטליזטור לפתרונות חדשים בזכות הגמישות שלה, ובה בעת לבטא צרכים וקולות מהציבור, לבקר מדיניות ולעיתים אפילו לבלום אותה”. בהתאם, התוכנית שמה דגש חזק על מערכת היחסים שבין החברה האזרחית למדינה, כדי שהבוגרים יכירו לעומק את המערכות הציבוריות ואת אופן פעולתן.
לא רק תפקיד חדש – רשת השפעה רחבה
מי שלומדים בתוכנית הם ברובם כבר בעלי ניסיון בעולם החברה האזרחית, ולכן ההצלחה אינה נמדדת רק במעבר לתפקיד חדש. “אנחנו רוצים לראות בוגרים שמרחיבים את מעגלי ההשפעה, יודעים לבנות ולהוביל שיתופי פעולה חוצי מגזרים, ולעבוד בצורה אפקטיבית עם הממשלה, רשויות מקומיות, פילנתרופיה וארגונים נוספים,” מסביר רוזן.
ד”ר תורג’מן מוסיף ממד חשוב נוסף: בניית רשת של מנהלים ומנהלות מארגונים שונים. “בחברה האזרחית הרבה מההשפעה נוצרת דרך שיתופי פעולה, ולכן מבחינתנו החיבורים שנוצרים בין הסטודנטים והבוגרים הם חלק משמעותי מאוד מהערך של התוכנית”.
עבודה מבוססת נתונים
אחד האתגרים העומדים כיום בפני החברה האזרחית, מציין ד”ר תורג’מן, הוא הפער שבין הסכמה ציבורית רחבה על הצורך בשינוי, לבין הקושי של המערכת הפוליטית לקדם אותו בפועל. כאן, אומר ד”ר תורג’מן, לחברה האזרחית תפקיד חשוב בבניית קואליציות רחבות שחוצות מחנות ומגזרים, ויצירת תמריצים לפוליטיקאים לטפל בסוגיות בוערות.
רוזן מצביע על אתגר נוסף – מקצועיות. “ארגוני חברה אזרחית צריכים לקבל החלטות לא רק מתוך תחושת שליחות או אינטואיציה, אלא על בסיס מחקר, נתונים והערכה שיטתית של מה עובד ומה לא”. בדיוק כאן, לדבריו, טמון היתרון הגדול של תוכנית אקדמית – חיבור בין הידע והניסיון מהשטח לכלים של מחקר, חשיבה ביקורתית ומדידה. “המטרה היא שמנהלים ומנהלות לא יסתפקו בשאלה ‘האם אנחנו עושים משהו חשוב’, אלא ישאלו גם ‘האם אנחנו באמת מצליחים לפתור את הבעיה, ואיך אנחנו יודעים את זה'”.
מבט מבפנים: הסיפור של לילך
לילך פרידמן, מנהלת רשת בוגרי ובוגרות המחנות העולים, מגיעה לתוכנית אחרי שנים של עשייה על הציר שבין פוליטיקה, עשייה ציבורית, ארגון קהילתי וחינוך בלתי פורמלי. “חיפשתי תואר שיעסוק בהבנה מערכתית של עמותות וארגונים וייתן לי את הכלים והידע להרחיב את ההשפעה שלי במציאות”, היא מספרת.
עבור פרידמן, הלימודים הם הרבה מעבר לתכנים. “זה יום שאת מקדישה לעצמך ולפיתוח המקצועי שלך, עצם ההתפנות עושה פלאים”, היא אומרת, ומוסיפה שהיא מיישמת את מה שהיא לומדת בזמן אמת – הן במושגים החדשים שהיא מטמיעה בעבודה היומיומית, והן בארגז הכלים והמאמרים שהיא מביאה להדרכה ולליווי שהיא מעניקה.
כשהיא מדמיינת את עצמה בעוד שנה-שנתיים, פרידמן מקווה שהידע והכלים יסייעו לה לנהל טוב יותר, ומדגישה “ההיכרות האישית עם הסגל האקדמי היא משמעותית ומאפשרת להיעזר בהם בצמתים ובדילמות מנהיגותיות” ומוסיפה “לאקדמיה יש את היכולת להיות מצפן משמעותי בצמתים היסטוריים”.
ולמי שמתלבט אם התוכנית מתאימה לו? פרידמן משיבה בפשטות: “זה תואר לאנשים עובדים, ואם אתה רוצה גם להמשיך לפעול בכל הכוח וגם להעשיר את עצמך – זה המקום”.
מעוניינים להצטרף למסע? לפרטים נוספים על התוכנית לתואר שני בניהול ומנהיגות בארגונים חברתיים, לחצו כאן.