הודעה לעיתונות: מחקר באוניברסיטת חיפה: הנאטופים פיתחו טכניקת קציר מתוחכמת לדגני בר כבר לפני כ־15,000 שנים
ניתוח של 158 להבי מגל פרהיסטוריים העלה כי הנאטופים קצרו דגני בר לאורך כמה שבועות ובשלבים שונים של ההבשלה. לדברי החוקרים, מדובר בצורה מתוחכמת של קציר דגנים, המעידה על קיומם של מינים שונים כ־4,500 שנים לפני הופעת דגנים מבויתים
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, ופורסם בכתב העת Scientific Reports, מבית Nature מצא כי כבר לפני כ־15,000 שנים קצרו בני התרבות הנאטופית דגני בר באופן מתוכנן ומתמשך, בהתאם להבשלה של הצמחים. הקציר החל כאשר הדגנים היו בשלים למחצה ונמשך לאורך כמה שבועות עד לשלבים מתקדמים יותר של הבשלתם. החוקרים מפרשים את הממצאים כצורה מוקדמת של קציר דגנים, שהתקיימה 4,500-1000 שנים לפני הופעת דגנים מבויתים.
“הממצאים אינם מעידים רק על קציר דגנים, אלא על קיומם של מינים שאינם מתפרקים בדומה למינים המבויתים שקיימים כיום והנאטופים ידעו להבחין בהם ולנצל אותם להגדלת היבול. כאשר קוצרים דגני בר לפני שהזרעים מתפזרים באופן טבעי, פחות זרעים נשארים בקרקע להתחדשות בשנה הבאה. לכן, בכדי לשמור על היקף היבול לאורך זמן היה צורך לשמור חלק מהזרעים ולזרוע אותם בעונה הבאה ושיטת הקציר שפתחו הנאטופים אפשרה להגדיל את התפוקה. לכן אנחנו רואים בכך צורה מוקדמת של גידול דגנים, אף שעדיין לא מדובר בחקלאות המבוססת שהתפתחה בתקופה הנאוליתית”, אמרה ד”ר איריס גרומן־ירוסלבסקי מאוניברסיטת חיפה, שהובילה את המחקר.
התרבות הנאטופית התקיימה באזור הלבנט לפני 15,000-12,000 שנים, בתקופה שבה קבוצות של ציידים ולקטים החלו לעבור לאורח חיים של התיישבות קבע. מעבר זה בא לידי ביטוי בין היתר בהקמת יישובים גדולים וקבועים יותר, בשימוש במתקני אחסון ובמגוון רחב של כלי טחינה ועיבוד מזון. אחד הכלים המזוהים עם תקופה זו הוא להב המגל, שנעשה לחלק קבוע במכלול כלי הצור הנאטופי, ומעיד על חשיבות גוברת של קציר ועיבוד צמחים. עם זאת, בשל מיעוט שרידי הדגנים שנמצאו באתרים הארכאולוגיים, לא היה ברור עד כמה שימשו הלהבים לקציר דגנים ומה הם יכולים ללמד על האופן שבו נוצלו דגני בר בתקופה שקדמה לחקלאות. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לשחזר כיצד קצרו ועיבדו הנאטופים דגני בר, ולבחון מה ניתן ללמוד מכך על השלבים המוקדמים בדרך לגידולם. את המחקר הובילה ד”ר גרומן־ירוסלבסקי, ראש המעבדה לחקר סימני שימוש במכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. צוות המחקר מאוניברסיטת חיפה כלל גם את ד”ר תמר קרוגמן מהמכון לאבולוציה, פרופ’ ראובן ישורון, פרופ’ דניאל קאופמן, פרופ’ מינה ויינשטיין עברון ותלמידות המחקר קטרינה ברשאי ומריה פיליפונסקי. במחקר השתתפו גם חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומרשות העתיקות.
החוקרים בדקו 158 להבי מגל עשויים צור: 90 מטרסת מערת הנחל בכרמל ו־68 מהאתר הנאטופי סליביה 1 שבעמק הירדן. באמצעות מיקרוסקופ המאפשר לבחון את פני הכלי בהגדלה של עד פי 200, הם ניתחו את סימני השחיקה שנוצרו על שולי הלהבים במהלך השימוש בהם. סימנים אלה מאפשרים לזהות עם אילו חומרים באו הלהבים במגע וכיצד השתמשו בהם. במקביל ערכו החוקרים 17 ניסויים באמצעות 22 מגלים משוחזרים, שבהם קצרו דגני בר בשלבים שונים של הבשלתם באזורים שונים בישראל. ההשוואה בין הסימנים שנוצרו בניסויים ובין אלה שנמצאו על הלהבים הארכאולוגיים אפשרה להבחין בין קציר של דגנים בשלים למחצה לקציר בשלב מתקדם יותר של ההבשלה. ההשוואה אפשרה גם לזהות שימוש במגל להסרת חלקי השיבולת מן הגבעול ולחילוץ הגרגרים.
מתוצאות המחקר עולה כי כל 158 להבי המגל שנבדקו נשאו סימני שחיקה המתאימים לקציר דגנים. בטרסת מערת הנחל נמצאה חלוקה כמעט שווה בין להבים ששימשו לקציר דגנים בשלים למחצה ובין להבים ששימשו לקציר בשלב מתקדם יותר של ההבשלה. באתר סליביה 1, כ־65 אחוזים מהלהבים נשאו סימנים המתאימים לקציר בשלב המתקדם; וכ־32 אחוזים התאימו לקציר בשלב הבשל למחצה. בכמחצית מהלהבים נמצאו סימנים המעידים על שימוש ממושך במיוחד, ובחלק מהכלים נמצאו גם עדויות להשחזה מחדש ולתחזוקה במהלך העבודה. שילוב הממצאים עם ניסויי השדה הוביל את החוקרים לשחזור עונת קציר שנמשכה כמה שבועות, החל בדגנים בשלים למחצה ועד לשלבים מאוחרים יותר של הבשלתם. “סימני השימוש מראים שהמגל היה כלי ששימש בכמה שלבים של העבודה. הנאטופים קצרו באמצעותו את הדגנים, הפרידו את חלקי השיבולת וחילצו את הגרגרים, ובמקביל תחזקו והשחיזו אותו במהלך השימוש. השילוב הזה מעיד על תהליך עבודה מאורגן ועל ידע מעשי מפותח בעיבוד דגני בר”, סיכמו החוקרים.