הודעה לעיתונות: מלכודת הביטחון המופרז: מחקר משותף לאוניברסיטת חיפה, לטכניון והקריה הרפואית רמב"ם, מעלה כי בפענוח צילומי רנטגן מורכבים רופאים עלולים להיות בטוחים מדי באבחנה שלהם

ממחקר, שפורסם בכתב העת Radiology, עולה כי במקרים הקשים הצליחו רדיולוגים ואנשי רפואה שאינם רדיולוגים לאבחן נכון רק בכ־37 אחוזים מהמקרים, אך רמת הביטחון שלהם באבחנה נותרה גבוהה ועמדה על כ־80 אחוזים

במחקר חדש שנערך בשיתוף פעולה בין אוניברסיטת חיפה, הטכניון והקריה הרפואית רמב”ם, ופורסם בכתב העת Radiology, נמצא כי במקרים מאתגרים, בהם האבחון לא טריוויאלי, רופאים עלולים להיות בטוחים באבחנה שנתנו למרות שהדיוק האבחוני שלהם נמוך. במחקר שהתמקד בפענוח צילומי רנטגן של עצמות נמצא כי במקרים פשוטים יחסית רמת הביטחון של הרופאים באבחנות שנתנו תאמה היטב את שיעור ההצלחה שלהם בפענוח. לעומת זאת, במקרים הקשים נוצר פער גדול, שיעור האבחנות הנכונות ירד לכ־37 אחוזים בלבד, אך רמת הביטחון של הרופאים באבחנות שנתנו נותרה גבוהה ועמדה על כ־80 אחוזים. “המחקר אינו מצביע על חוסר מקצועיות של רופאים, אלא על מגבלה אנושית חשובה בתהליכי קבלת החלטות. בסביבת עבודה עמוסה ומורכבת, טעות לא נובעת תמיד מחוסר ידע, אלא לעיתים מהפער בין מה שאנחנו יודעים ובין האופן שבו אנחנו מעריכים את מידת הביטחון שלנו”, אמר ד”ר איל ברקוביץ’ מהחוג למדעי הדימות הרפואי באוניברסיטת חיפה, שערך את המחקר בשיתוף עם פרופ’ רקפת אקרמן מהטכניון.

מאחורי כל פענוח רפואי עומדת לא רק השאלה אם הרופא מזהה נכון את הממצא, אלא גם אפקטיביות החשיבה האבחנתית. המחקר החדש פורץ דרך בכך שהתמקד בתהליכים מטא-קוגנטיביים, הכוללים את אמינות רמת הביטחון באבחנה ובחירה מושכלת בצעד הבא על בסיס אותה רמת ביטחון. בתחום הדימות הרפואי, מטא־קוגניציה מקבלת משמעות מעשית במיוחד. רופאים נדרשים לא רק לפענח את הצילום, אלא גם להכיר במגבלות האישיות ולהעריך עד כמה ניתן לסמוך על הפענוח שלהם עצמם, ומתי נכון לעצור, לבקש בדיקה נוספת או להתייעץ עם עמיתים. במחקר הנוכחי ביקשו ד”ר ברקוביץ’ מאוניברסיטת חיפה ומהקריה הרפואית רמב”ם, ופרופ’ רקפת אקרמן מהטכניון, לבדוק כיצד בעלי מקצוע בתחום הרפואה מעריכים את רמת הביטחון שלהם באבחנה בזמן פענוח צילומי רנטגן והאם הביטחון הזה משתנה בהתאם לרמת הקושי של האבחנה.

במחקר השתתפו 28 רדיולוגים ו־50 אנשי רפואה שאינם רדיולוגים (כגון אורתופדים, רופאי ילדים, ועוד). המשתתפים התבקשו לפענח צילומי רנטגן של עצמות ולקבוע בכל מקרה אם קיים גידול בעצם או אם הן תקינות. מערך הבדיקות כלל שלושה צילומי אימון ובהמשך 48 צילומי רנטגן מבתי חולים במגוון רמות קושי אבחוני. תשובות המשתתפים הושוו לסטנדרט ייחוס שהתבסס על ממצאי CT או MRI, ואומת על ידי שני רדיולוגים מומחים לדימות שריר ושלד. בכל צילום התבקשו המשתתפים לדרג גם את מידת הביטחון שלהם באבחנה שקבעו, בטווח של 100-50 אחוזים, וכן להמליץ על הצעד הבא: הגשת האבחנה, הזמנת בדיקת דימות נוספת או התייעצות עם רופא בכיר. בסך הכול נבחנו במחקר 2,806 החלטות אבחוניות.

מתוצאות המחקר עולה כי בקרב כלל המשתתפים עמד שיעור האבחנות הנכונות במקרי האבחון הקלים על כ־98 אחוזים ושיעור רמת הביטחון באבחנות שניתנו עמד על כ־93 אחוזים, כלומר הביטחון שיקף היטב את הדיוק בפועל. במקרי האבחון הקשים, לעומת זאת, ירד שיעור האבחנות הנכונות לכ־37 אחוזים בלבד, אך רמת הביטחון של המשתתפים באבחנות שנתנו נותרה גבוהה ועמדה על כ־80 אחוזים. כצפוי, הרדיולוגים הצליחו יותר מאנשי הרפואה שאינם רדיולוגים: שיעור האבחנות הנכונות של הרדיולוגים עמד על 74 אחוזים, לעומת 65 אחוזים בקרב אנשי הרפואה שאינם רדיולוגים. כמו כן, הרדיולוגים דיווחו על רמת ביטחון גבוהה יותר באבחנות שלהם, 85 אחוזים לעומת 81 אחוזים בקרב אנשי הרפואה שאינם רדיולוגים, והפגינו ביטחון מופרז מתון יחסית, 11 אחוזים לעומת 16 אחוזים. עם זאת, גם בקרב הרדיולוגים נראה הפער בין הקושי של מקרי האבחון ובין מידת הביטחון באבחנה שנתנו.

“מומחיות משפרת את הדיוק ואת היכולת להעריך נכון את האבחנה, אך היא אינה מבטלת לגמרי את הסיכון לביטחון מופרז. לכן, במקרים מורכבים במיוחד, השאלה אינה רק אם הרופאים יודעים לפענח את הצילום, אלא גם מתי ראוי שהמערכת תסייע להם לעצור, לבדוק שוב או לערב עין נוספת”, סיכמו החוקרים.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר ynet