שביל הפביליונים: כשהאדריכלות יוצאת מהנייר אל המרחב

מה קורה כשסטודנטים לארכיטקטורה מתבקשים להפסיק לשרטט ולהתחיל לבנות? התשובה ניצבת החל מהשבוע על מרפסת מוזיאון הכט ורחבי קמפוס הר הכרמל באוניברסיטת חיפה: 11 פביליונים (ביתנים) בקנה מידה 1:1, שתוכננו, עוצבו והוקמו במו ידיהם של סטודנטים מהחוג לארכיטקטורה בבית הספר לעיצוב, אוניברסיטת חיפה. התערוכה “שביל הפביליונים”, המוצגת בשיתוף פעולה עם מוזיאון הכט וקרן הכט, היא שיאו של הקורס “גוף, מרחב ופעולה” – קורס ותיק בתוכנית הלימודים של החוג, שבו הופכת התיאוריה האדריכלית לחומר, לצורה ולחוויה מוחשית. לקראת פתיחת התערוכה שוחחנו עם ד”ר אדר’ דנה מרגלית, ראש החוג לארכיטקטורה, על הדרך שעברו הסטודנטים מהרעיון ועד ההקמה בשטח.

מה היה הרעיון המרכזי מאחורי הקורס “גוף, מרחב ופעולה”, ואיך הוא הוביל לתערוכה בקנה מידה 1:1?
“קורס ‘גוף מרחב פעולה’ הוא קורס הנלמד לאורך שנים רבות אצלנו בחוג. הוא בוחן את הקשר ההדוק בין הגוף, הפעולה והמרחב, בקנה מידה של 1:1, כך שניתן להבין ולחוות את חוויית המשתמש באופן מובהק. הקורס הוא חלק משרשרת קורסי עיצוב הנלמדים במקביל לקורסי התכנון האדריכלי, ומטרתם להעניק לסטודנטים שלנו יכולות חשיבה, תכנון וביצוע בקנה המידה האדריכלי המפורט. שרשרת קורסים זו מקדמת את האג’נדה הייחודית של החוג, הרואה באדריכל מעצב טוטאלי המשלב בין תכנון עירוני, אדריכלות, עיצוב וייצור באופן אינטגרטיבי ויצירתי”.





מה השונה בין תכנון בקנה מידה 1:1 לבין תכנון “רגיל” של הסטודנטים – מה זה דורש מהם, ומה זה מלמד אותם?
“אין דבר כזה תכנון ‘רגיל’. כל עבודה אדריכלית-תכנונית היא ייחודית למקום, לאדם ולזמן. אבל בעוד שקורסי התכנון האדריכלי עוסקים בתכנון בקני מידה גדולים יותר – מקנה מידה עירוני, דרך קנה מידה בנייני, ועד קנה מידה מפורט של 1:100, 1:50 או אפילו פרטים בקנה מידה 1:10 – קורס ‘גוף מרחב פעולה’ כולל תכנון, עיצוב וייצור בקנה מידה 1:1. זה מצריך תכנון מדויק ומעמיק של כל מרכיב ופרט: קנה מידה, צורה, חומר, טקסטורה, צבע, אור, מחברים, וגם הבנה כיצד כל אלה מיוצרים ומורכבים בפועל באתר. דרך קורס כזה מצליחים הסטודנטים לחשוב בצורה יצירתית על חלל ומקום, לפרוץ מוסכמות, ובו-בזמן להבין כיצד להביא שאיפות לידי מימוש ממשי – כולל ייצור, הרכבה ואפילו שינוע של חומרים”.

איך בחרתם את העבודות בתערוכה, ומה מאפיין את מגוון הגישות שרואים בהן?
“שכבת הסטודנטים בשנה השנייה ללימודיהם מונה כמעט 90 סטודנטים – החוג שלנו שילש את עצמו בחמש השנים האחרונות, וכולם לקחו חלק בפרויקט. הסטודנטים עבדו בצוותים, וכל צוות היה אחראי לתכנון, לעיצוב ולהקמה של פביליון אחד. הקורס לווה על ידי צוות מנחים מקצועי ומסור: אדר’ פאולה פלומבו, אדר’ אוהד מיוחס, ד”ר מעצבת תמר ניקס ואדר’ מעצבת טליה ינובר. כל צוות הגדיר לעצמו מקום ופעולה במרחב שעבורם נדרש לתכנן ביתן, כך שכל פביליון מותאם לפעולה מסוימת ולמקום מסוים.

המגוון שנוצר משקף את ייחודיות המקצוע שלנו: כל תכנון הוא ספציפי וייחודי, כאשר האדם או הקבוצה שלהם הוא מיועד, הפעילות, המקום והזמן הם המרכיבים העיקריים לתכנון ולעיצוב רגישים, מכילים ורלוונטיים – לעבר, להווה ולעתיד. כמובן שגם לסטודנטים-לאדריכלים יש תפקיד בקריאת האתגר, בפרשנות שהם נותנים לו ובהצעה הספציפית שלהם לכל סיטואציה – וכאן באים לידי ביטוי חופש המחשבה, היצירה והביטוי. המגוון הזה משקף את הצורך בחברה מגוונת וביצירה חופשית, המהווים תנאי לחברה בריאה וצומחת. אני מקווה שהסטודנטים שלנו מפנימים את הגישה ההומנית הזו של החוג, נהנים מחופש המחשבה והיצירה, אך גם מבינים את האחריות הנובעת מהם”.





מה, לדעתך, הופך את שביל הפביליונים לחוויה שונה עבור המבקרים, לעומת תערוכה סטנדרטית?
“אדריכלות היא חוויה מרחבית. אנחנו חווים את המרחב כל הזמן, תוך כדי תנועה ופעולה בתוכו. במובן הזה המרחב הוא חלק מאיתנו, ואנחנו חלק ממנו – וזהו אחד הדברים המבדילים אדריכלות מאמנות. אני חושבת שהשביל מעודד את המבקרים לנוע במרחב, להגיע אל המקומות הספציפיים שבהם הוצבו הפביליונים, וכמו בכל חוויה אדריכלית – לבחור כיצד להלך במרחב ולקחת חלק פעיל בחוויה. המבקרים מעצבים את המרחב, ובמקרה הזה את הפביליונים, לא פחות מאשר האדריכלים המעצבים אותו. אני ממליצה מאוד לבוא ולהרגיש את החוויה הזו”.

מה המשמעות של שיתוף הפעולה עם מוזיאון הכט וקרן הכט עבור הסטודנטים ועבור החוג?
“השיתוף עם מוזיאון הכט וקרן הכט חשוב מכמה סיבות. ראשית, הוא נותן הכרה במקצועיות של הסטודנטים, הסגל והחוג – זה לא דבר של מה בכך להציג במוזיאון ובמרפסת שלו. עצם הצגת העשייה של הסטודנטים בחלל מכובד כזה מהווה הכרה באיכות העבודות, ובסטודנטים ובמנחים שאנו גאים בהם מאוד. שנית, ההצגה במוזיאון הכט מאפשרת לקהל הרחב לבקר בפביליונים. אנחנו בחוג ובבית הספר רואים חשיבות רבה בפעילות עם ולמען הקהילה, החברה והסביבה, ורואים את עצמנו כמעבדה חוקרת, יישומית ופעילה. שיתופי הפעולה שלנו עם עיריות, מוסדות וקהילות הם רחבים – אנחנו כאן בשבילם, כדי להשפיע ולתרום: להציע פתרונות להווה ולעתיד וליצור מרחב תרבותי עשיר בישראל בכלל, ובצפון ובחיפה בפרט.

שלישית, הפביליונים הוקמו בתמיכת קרן הכט ליוצרים צעירים. ההכרה של הקרן ביצירתיות ובמקצועיות של הסטודנטים שלנו מרגשת ומשמעותית. אני מאמינה שתמיכה כזו קריטית לעידוד עשייה יצירתית, מתקדמת ופורצת דרך, ולהעמדת תחומי היצירה בסדר עדיפות גבוה בחברה – כי המרחב מעצב אותנו, ובאמצעות מרחבים טובים נוכל להוביל לחברה טובה יותר. התמיכה הזו גם תורמת להמשך התפתחותם של החוג לארכיטקטורה ובית הספר לעיצוב, ואני מאמינה שעם תמיכה כזו הרמה הגבוהה תמשיך לעלות. אני מודה למוזיאון הכט, לענבל לחוולה ולצוות, ולקרן הכט – תודה על האמון ועל ההזדמנות. אני מקווה שנמשיך לעבוד יחד.

ולבסוף, שיתוף הפעולה הזה הוא גם הזדמנות לחגוג את המיזוג שלנו – של בית הספר לעיצוב עם האוניברסיטה. השילוב בין בית ספר יוצר לאוניברסיטה מחקרית הוא נהדר, והתערוכה כאן בקמפוס ההר היא אחד הביטויים היפים שלו”.

התערוכה “שביל הפביליונים” תוצג עד ה-21.8