הודעה לעיתונות: מחקר חדש מאוניברסיטת חיפה מפענח את אופי השינוי של טכנולוגיות קדומות בדרכן לאירופה
מניתוח כלי אבן בני מאות אלפי שנים שנמצאו באי לסבוס ביוון עולה כי ידע טכנולוגי קדום לא הועתק ממקום למקום, אלא השתנה בהתאם לחומרי הגלם, לנוף ולבחירות של בני האדם הקדומים
במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת כרתים נמצא כי טכנולוגיות קדומות לא הגיעו לאירופה כמודל אחיד שעבר ממקום למקום, אלא כתהליך מורכב של שימור, שינוי והתאמה מקומית. המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Archaeological Method and Theory, התמקד בכלי אבן שנחשפו באתר רודפנידיה שבאי לסבוס ביוון, וממצאיו מראים כי הכלים שנבחנו לא נוצרו באמצעות העתקה של דרכי ייצור מוכרות מן הלבנט, אלא עדות לשילוב בין ידע טכנולוגי קדום ובין ביטוי מקומי במרחב האגאי. “כלי אבן אינם רק חפצים שנשארו מן העבר, אלא עדות להחלטות, להעדפות ולדרכי פעולה של בני אדם קדומים”, אמר ד”ר גדי הרצלינגר מאוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר. “כאשר אנחנו מצליחים למדוד ולהשוות אותם בצורה שיטתית, אפשר להתחיל לשחזר לא רק איך ייצרו כלי, אלא גם איך ידע טכנולוגי עבר בין אזורים וכיצד הוא השתנה בדרך”.
ברקע חקר כלי האבן הקדומים עומדת שאלה רחבה יותר: כיצד ידע טכנולוגי עבר בין קבוצות של בני אדם קדומים וכיצד הוא השתנה כאשר הגיע לסביבות חדשות. המחקר הנוכחי מתמקד במסורת התרבות האשלית, אחת המסורות הטכנולוגיות הקדומות, הנפוצות והממושכות ביותר בתולדות האדם, המוכרת בעיקר בזכות כלי אבן גדולים ובהם אבני יד וכלי חיתוך רחבים המכונים קופיצים.
כלים אלה יוצרו במשך מאות אלפי שנים באפריקה, באסיה ובאירופה, ושימשו לחיתוך, לעיבוד ולפירוק חומרים שונים. דווקא משום שמדובר במסורת שהתקיימה תקופה ארוכה כל כך ועל פני מרחבים עצומים, קשה לדעת מה עומד מאחורי הדמיון והשוני בין כלים שנמצאו באתרים שונים: תנועה של אוכלוסיות, העברת ידע בין קבוצות, או התפתחות של פתרונות דומים במקומות שונים. במחקר בחנו ד”ר גדי הרצלינגר, מבית הספר לארכיאולוגיה ולתרבויות ימיות וממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, ופרופ’ ננה גלנידו (Nena Galanidou) מאוניברסיטת כרתים, את כלי האבן מרודפנידיה. החוקרים ביקשו לבדוק מה מלמדים הכלים על קשרים אפשריים בין אוכלוסיות קדומות, ועל האופן שבו מסורת ייצור עתיקה הותאמה לתנאים המקומיים באי לסבוס.
המחקר התמקד באתר רודפנידיה שבאי לסבוס ביוון, אתר מן הפלייסטוקן התיכון השוכן ליד המעיינות החמים של ליסוורי. מיקומו של האתר, מול אנטוליה ובסמוך לנתיבי מעבר אפשריים בין מערב אסיה, הים האגאי ודרום מזרח אירופה, עושה אותו לנקודת מפתח להבנת התפשטות האדם הקדום וטכנולוגיות האבן אל אירופה. במסגרת המחקר בחנו החוקרים כלי חיתוך גדולים שנמצאו באתר, בעיקר אבני יד וקופיצים, שנאספו בחפירות ובסקרים שיטתיים. הכלים נותחו באמצעות שיטות חישוביות חדשניות ומודלים דיגיטליים תלת־ממדיים שנסרקו במעבדה למידול תלת־ממדי של ארכיאולוגיה ומורשת תרבותית באוניברסיטת חיפה, זאת לצד תצפיות ארכיאולוגיות מסורתיות. לאחר מכן הושוו הכלים למכלולי כלי אבן מן התרבות האשלית באתרים מרכזיים בלבנט, בהם: עובדיה, גשר בנות יעקב, מעיין ברוך, חולון ונחל חסי. כך יכלו החוקרים לבחון לא רק את המראה הכללי של הכלים, אלא גם את צורתם, מידת האחידות שלהם, חומרי הגלם שמהם יוצרו ודפוסי העבודה של יצרני הכלים.
מתוצאות המחקר עולה כי כלי האבן שנמצאו באתר רודפנידיה יוצרים מכלול עקבי יחסית, בעל אחידות פנימית גבוהה ודפוסי ייצור חוזרים, בעיקר בבחירת חומרי הגלם, בגודל הכלים ובאופן עיצובם. יצרני הכלים השתמשו בעיקר בסלעים מקומיים המתאימים לסיתות כלי אבן. מחומרים אלה הם עיצבו כלי חיתוך גדולים מחתיכות אבן רחבות ועבות שניתזו מגושי סלע, תוך עיבוד לא אינטנסיבי במיוחד. עם זאת, ההשוואה ללבנט הראתה כי רודפנידיה אינה משתלבת בקלות באף דפוס מוכר אחד. אבני היד מן האתר דומות במבנה הכללי שלהן לכלים מן התקופה האשלית המאוחרת בלבנט אך חלק ממאפייניהן הטכנולוגיים מזכירים דווקא שלבים קדומים יותר. הקופיצים מרודפנידיה שונים באופן מובהק מן הקופיצים מגשר בנות יעקב, בין היתר ברמת הסימטריה, בצורת הקצוות ובדרגת העיבוד. המשמעות היא שרודפנידיה מציגה שילוב של המשכיות, שינוי והתאמה מקומית, ומספקת עדות לכך שהעברת ידע טכנולוגי בעולם הקדום הייתה תהליך דינמי ולא העתקה פשוטה של מסורת אחת ממקום למקום.
“דווקא השילוב בין דמיון לשוני הוא הממצא החשוב כאן. הדמיון מראה שהכלים מרודפנידיה שייכים לעולם טכנולוגי רחב ומוכר, אבל ההבדלים מלמדים שהידע הזה לא הועתק כפי שהוא. הוא עבר עיבוד מקומי, בהתאם לחומרי הגלם, לנוף ולבחירות של יצרני הכלים. כך אפשר לראות כיצד מסורת קדומה ממשיכה להתקיים, אבל גם משתנה כאשר היא מגיעה למקום חדש”, סיכמו החוקרים.