סטודנטים מספרים, והפעם מאי ביטון,
סטודנטית שנה ג' בחוג לביופיזיקה
“בהתחלה הרגשתי כמו דג נוי שנכנס לאוקיינוס של כרישים. היו סביבי אנשים עם תואר במתמטיקה, כאלה שלמדו פיזיקה בחו”ל, ואחרים שענו על השאלה עוד לפני שהמרצה סיים לשאול אותה. זה היה מאוד מלחיץ.
עם הזמן הבנתי שההשוואה לאחרים לא באמת מקדמת אותי. החלטתי להתרכז בעצמי, להתקדם צעד אחר צעד, מבחן אחרי מבחן. כשסיימתי את הסמסטר הראשון כמעט בלי מועדי ב’ ועם ציונים שהייתי גאה בהם, קצת נרגעתי – אני דווקא טובה בזה. זה נתן לי הרבה ביטחון להמשך.
אני מאי ביטון, בת 25, במקור מעכו וכיום גרה בנשר עם הארוס שלי והארנבון הקטן והמתוק שלנו נובו. אני מסיימת תואר ראשון בביופיזיקה עם התמחות במדעי המוח. בחרתי ביופיזיקה כי רציתי להבין מערכות ביולוגיות לעומק והתלהבתי מהקורסים המתקדמים בסילבוס. באמת הרבה קורסים היו מדהימים בעיני, אבל היו גם כאלה שלא התחברתי אליהם, והיו כאלה שאפילו גרמו לי לחשוב שאולי טעיתי בבחירה שלי.
היום אני יודעת שכל סטודנט עובר את הרגע הזה, ושאלה רגשות לגיטימיים ולא צריך לתת להם לערער אותנו. וחוץ מזה הבנתי שתואר ראשון הוא הזדמנות להיחשף למגוון רחב של תחומים ולקבל את הכלים הבסיסיים כדי להבין לאן אני רוצה להתפתח בעתיד.
יש עוד שני דברים חשובים שלמדתי במהלך התואר:
(1) לא לחכות לסוף כדי ליהנות ממנו, ולעשות מלא דברים שונים במקביל. זה דורש לא מעט כח רצון, אבל זה שווה את זה. כשאני לא לומדת אני עובדת בחוג לביולוגיה ימית, מתנדבת בעמותת ארנבונים שמחלצת ומשקמת בעלי חיים במצוקה, או בונה לגו (שזה התחביב הכי כיף בעולם) ואני גם מלווה אקדמית במלגת קרן אייסף לצמצם פערים חברתיים.
(2) לא לוותר על פרויקט מחקרי. זו בעצם הפעם הראשונה שבה מפסיקים רק ללמוד ומתחילים לייצר ידע. פתאום אתם לא רק סטודנטים שניגשים למבחנים, אלא אנשים ששואלים שאלות, חוקרים תופעות ומנסים להבין משהו שאף אחד עדיין לא יודע את התשובה עליו.
היו לא מעט רגעים שבהם הרגשתי שאני לא מספיק טובה או שכולם סביבי מבינים יותר ממני, ומסתבר שזה חלק מהחוויה של תואר מדעי. כל מי שחושב להתחיל אחד כזה – חשוב לא לתת לקולות האלה לנהל אתכם, אלא ללמוד מהם ולהמשיך קדימה. זה שווה את זה. מילה שלי”, מאי ביטון, שנה ג’ בחוג לביופיזיקה.
