מאת: פרופ’ שירה שגיא זלבר, בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה

המהלך שנבחן לאחרונה בארצות הברית – הגבלת האפשרות לרכוש משקאות ממותקים וממתקים באמצעות תלושי מזון פדרליים – מעורר דיון ציבורי ער וטעון. אין מחלוקת מדעית של ממש סביב הנזק הבריאותי של צריכה עודפת של משקאות ממותקים ומזונות עתירי סוכר. מחקרים רבים מצביעים על קשר ברור בין צריכתם לבין תחלואה כרונית: השמנה, סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם ובעיות בריאות נוספות. אוכלוסיות במצב סוציואקונומי נמוך, הזכאיות לתלושי מזון, נפגעות מתחלואה כרונית בשיעורים גבוהים יותר – בין היתר בשל נגישות מוגבלת למזון בריא, מחסור בזמן, ידע תזונתי חלקי ולעיתים גם לחץ כלכלי ונפשי. במובן זה, הגבלת השימוש בכספי ציבור לרכישת מוצרים המזיקים לבריאות אינה ענישה, אלא ניסיון לצמצם פערים בריאותיים. כאשר המדינה כבר מתערבת ומסבסדת רכישת מזון, יש היגיון בכך שהיא תכוון את הסיוע למזונות שתורמים לבריאות ולא פוגעים בה.

יחד עם זאת, מדובר ביוזמה שנוגעת בלב המתח שבין אחריות המדינה לבריאות אזרחיה לבין ההגנה על חופש הבחירה האישי, ובמיוחד כאשר מדובר באוכלוסיות מוחלשות. בעיניי, זוהי החלטה נכונה כחלק מצמצום צריכת מזונות ומשקאות מזיקים והעלאת מודעות לנושא בקרב הציבור, אך רק אם היא מיושמת כחלק ממדיניות רחבה הכוללת ליווי חינוכי והסברתי, והבנה שיש לעשות שינויים רחבים יותר ברמה הלאומית להבטיח הנגשת מזון בריא לכלל האוכלוסייה באמצעות הוזלת מחירים של מזון בריא (פירות וירקות, דגים, אגוזים , שמן זית וכו’), שיווק ופרסום מזון בריא והטלת הגבלות על שיווק ופרסום מזון מזיק (שגם נוטה להיות זול יותר ברוב המקרים).

במילים אחרות, האחריות על מה אנשים אוכלים היא של המדינה והיא אינה רק אחריות אישית של הפרט. ה”בחירה החופשית” של האדם מה לאכול אינה באמת חופשית, היא מוכתבת על ידי מחירי המזון, זמינות מזונות בסביבת מגוריו, שיווקם ופרסומם. אם רוב המזון אולטרה מעובד (מזון מתועש מאוד שנוטה להיות עשיר בסוכר, שומן רווי או שמנים אחרים לא בריאים, מלח וחומרים משמרים או תוספים אחרים כמו צבעי מאכל) ואילו המזון הבריא מצוי פחות או יקר או אם הקיוסק בבית הספר או במוסדות אחרים מוכר מזון לא בריא כמו חטיפים, צ’יפס ונקניקיות לתלמידים ביחד עם שתייה ממותקת בסוכר, אלו הדברים שקובעים מה אנשים יאכלו בסופו של דבר. כלומר, כחברה, עלינו לעבור מחשיבה של אחריות אישית לחשיבה של אחריות חברתית-מדינית.

אי־ביטחון תזונתי הוא גורם מבני מרכזי המשפיע על הבריאות, ומשמעותו היעדר גישה עקבית למזון מספק, איכותי ובר־השגה המאפשר חיים פעילים ובריאים. תופעה זו נפוצה במיוחד בקהילות מוחלשות, ופוגעת לא רק בכמות המזון אלא גם באיכותו – בשל זמינות מוגבלת של מזון מזין, מחסור במים באיכות גבוהה, ועלייה במחירי המזון. אי־ביטחון תזונתי קשור באופן מובהק לדפוסי תזונה לא בריאים כבר מגיל הילדות, ומהווה חסם משמעותי במאבק בתת־תזונה ובתחלואה כרונית.

מחקרים מראים כי אוכלוסיות החיות באי־ביטחון תזונתי נוטות לצרוך תזונה זולה, עתירת קלוריות, סוכר ושומן, ודלה בערכים תזונתיים, בין היתר משום שתזונה בריאה יקרה יותר. פערים אלה בולטים במיוחד בצריכת משקאות ממותקים ומזונות מעובדים, ונצפים בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים מקבוצות סוציו־אקונומיות נמוכות ומאוכלוסיות מיעוט. רגולציה על הורדת מחירים של מזון בריא באזורים מוחלשים יכולה לשמש כלי חשוב לקידום שוויון בריאותי.

הליווי החינוכי וההסברתי והשינוי הסביבתי הינם תנאי להצלחה של כל מדיניות שמשפיעה על צריכת המזון של התושבים . חופש בחירה אמיתי מתקיים רק כאשר לאדם יש ידע, נגישות ואפשרויות. כאשר הסביבה רוויה במזון זול, עתיר סוכר ומעובד, והאלטרנטיבות הבריאות יקרות או לא זמינות – הבחירה אינה חופשית באמת. התערבות חכמה יכולה, אם כן, להרחיב חופש ולא לצמצם אותו, על ידי יצירת סביבה תומכת בבריאות.

ליווי חינוכי והסברתי הוא קריטי להצלחה של מדיניות מקדמת בריאות . ללא מרכיב כזה, ההגבלה עלולה להיתפס ככפייה, לעורר התנגדות ואף להיכשל. ליווי נכון צריך להיות מכובד, לא שיפוטי, מותאם תרבותית ונגיש. הוא צריך לכלול הסבר ברור על הרציונל הבריאותי של המהלך, לצד כלים מעשיים למשל: איך לבחור מזון בריא בתקציב מוגבל, איך לקרוא תוויות מזון, ואיך לבשל ארוחות פשוטות ובריאות. בנוסף, חשוב שהמדינה לא רק תגביל, אלא גם תעודד: למשל באמצעות תמריצים לרכישת פירות, ירקות ומזונות בסיסיים בריאים, שיתופי פעולה עם קמעונאים, והרחבת הנגישות למזון איכותי בשכונות מוחלשות.

ישראל מתמודדת עם אתגרים דומים: שיעורי השמנה עולים, פערים בריאותיים בין קבוצות אוכלוסייה, וצריכה גבוהה של משקאות ממותקים וחטיפים. כבר נעשו כאן צעדים חשובים, כמו סימון בחזית האריזה (מזון עם סימון אדום- מזיק, ומזון עם סימון ירוק- בריא ומומלץ) ומיסוי על משקאות ממותקים (שבוטל למרבה הצער על ידי הממשלה הנוכחית). בניגוד למהלך הנבחן בארצות הברית, המבקש לכוון את תלושי המזון לרכישת מזון תורם לבריאות, בישראל תווי המזון מוגבלים בעיקר לפי סוג מוצר (מזון לעומת אלכוהול וטבק), אך אינם כוללים כיום הגבלות תזונתיות כגון על משקאות ממותקים וחטיפים. יש להתייחס לשתייה מתוקה כמו סיגריות כיוון שנזקיה הבריאותיים ברורים ומוכחים מעל לכל ספק. יש עוד עבודה רבה בישראל לשיפור והנגשת תזונה בריאה לכלל האוכלוסייה.

ישראל יכולה ללמוד מהניסיון האמריקאי – הן מהיתרונות והן מהקשיים. אם תישקל מדיניות דומה, עליה להיעשות בהובלת אנשי מקצוע – מומחי תזונה ובריאות הציבור- בשקיפות, בדיאלוג עם הציבור, ובשילוב של חינוך, תמיכה והנגשה של חלופות בריאות. המטרה אינה לפקח על הצלחת של אנשים, אלא לקדם בריאות, שוויון והזדמנות אמיתית לחיים בריאים יותר.