מחקר ישראלי פורץ דרך:
ההזדקנות היא כשל תקשורת בין איברי הגוף
מה באמת קורה בגוף כשאנחנו מזדקנים? מחקר חדש ופורץ דרך של חוקרים מאוניברסיטת חיפה שופך אור על תהליך ההזדקנות מזווית חדשה: הזדקנות אינה רק תהליך של שחיקה מקומית באיברים, אלא תוצאה של התערערות ה”שיח” הגנטי בין רקמות הגוף. לפי המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Scientific Reports מבית Nature מצאו החוקרים כי התאום והתקשורת הביולוגית בין רקמות כמו המוח, השרירים והשומן – נחלשת משמעותית עם ההזדקנות. התיאום שנמצא בגוף צעיר, הדומה לתזמורת המנגנת בהרמוניה, הולך ומתערער ככל שהשנים חולפות. ״לראשונה הצלחנו להראות בבירור איך ההזדקנות פוגעת בתיאום בין איברי הגוף ולזהות סמנים ביולוגיים חדשים – מה שעשוי לפתוח פתח לפיתוח טיפולים חדשים לשמירה על בריאות טובה יותר גם בגיל מבוגר״, אומרת ד״ר יהודית סומך, מעורכות המחקר.
תהליך ההזדקנות הוא אחד מגורמי הסיכון המרכזיים למחלות כרוניות רבות, ובהן מחלות לב וכלי דם, סוכרת מסוג 2, אלצהיימר ופרקינסון. החוקרים פיתחו שיטה חישובית חדשנית המבוססת על ניתוח רשתות גנטיות ובינה מלאכותית, המאפשרת זיהוי מדויק של השינויים בתיאום הביטוי הגנטי בין רקמות הגוף ולהצביע על סמנים ביולוגיים לשינויים אלו. למרות הידע הרב שנצבר על תהליכים מולקולריים בכל רקמה בנפרד, עדיין קיים פער משמעותי בהבנת האופן שבו הרקמות השונות בגוף מתקשרות ביניהן וכיצד תקשורת זו משתנה עם הגיל.
במחקר הנוכחי שנערך על ידי ד”ר יהודית סומך ותלמידת המחקר שקד ברילר מהחוג למערכות מידע באוניברסיטת חיפה, בשיתוף פעולה עם פרופ’ גיל עצמון, ד”ר גיל בן דוד וים עמיר מהחוג לביולוגיה של האדם באוניברסיטת חיפה, ביקשו החוקרים למצוא סמנים גנטיים ולבחון את תיאום ביטוי הגנים בין שלוש רקמות מרכזיות: רקמת השומן התת-עורית, רקמת שרירי השלד וקליפת המוח.מתוצאות המחקר עולה כי הירידה המשמעותית ביותר בזיקנה נמצאה בעיקר בתהליכים הקשורים בחילוף החומרים בתאים ותגובה לגרויים חיצוניים לעומת עלייה שנצפתה בתאום של פעילות מערכת החיסון בדלקת ותגובה לנגיפים. החוקרים זיהו לראשונה גנים חדשים הקשורים לשינויים בתאום רקמתי זה בהזדקנות. “תוצאות המחקר מצביעות על כך שהזדקנות אינה מתבטאת רק בשינויים בתוך כל רקמה בנפרד, אלא גם בפגיעה בתקשורת ובבקרה המערכתית על הרקמות – מה שעשוי להשפיע על התפקוד הכולל של מערכות הגוף ולהוות בסיס להופעת מחלות הקשורות לגיל”, אמרו החוקרים.
החוקרים ניתחו אלפי נתונים גנטיים מתורמים בגילאים שונים וגילו מגמות ברורות: בגוף צעיר, יש תיאום הדוק יותר בין הרקמות, בעיקר בתהליכים כמו חילוף חומרים ותגובה לגירויים חיצוניים. בגוף מבוגר – התיאום הזה יורד, וישנה עלייה בתאום התגובה הדלקתית.
הבשורה הגדולה של המחקר: ההזדקנות היא לא רק עניין של שחיקה מקומית בכל איבר, אלא של ירידה בוויסות ובקרה וקשר בין מערכות הגוף כולו. התיאום הזה הוא מה שמאפשר לגוף לפעול ביעילות – וכשהוא נחלש, הסיכון למחלות כרוניות עולה.
זיהוי התופעה והסמנים הביולוגיים החדשים עשוי לסלול את הדרך לאבחון מוקדם של מחלות זיקנה ולפיתוח כיוונים חדשניים לטיפול במחלות רב-מערכתיות הקשורות בגיל שיסייעו בשמירה על בריאות ותפקוד בגיל המבוגר. לדברי החוקרים, הבנה עמוקה יותר של הגנים והתהליכים הביולוגיים שאחראים לבקרה וה”שיח” בין רקמות הגוף יכולה להוביל לפריצות דרך בטיפול במחלות גיל ואולי אף להאריך את שנות הבריאות, לא רק את תוחלת החיים. “המחקר מציע נקודת מבט חדשה על ההזדקנות, המדגישה לא רק מה קורה בתוך כל רקמה, אלא גם איך הן מתואמות זו עם זו. הבנה זו עשויה להוות בסיס לפיתוח גישות טיפוליות שיאפשרו להזדקן בצורה בריאה ואיכותית יותר”, סיכמה ד”ר סומך.