ממחאת הקוטג' עד האפרטהייד: חוקרים מנסים להבין חרם

בתקופה שבה סוגיית החרם מלווה יותר ויותר את פעילותם של חוקרות, אמנים ואנשי תרבות ישראלים וישראליות בזירה הבין-לאומית, מתחדד הצורך לבחון את התופעה מבחינה תיאורטית ומפרספקטיבה היסטורית, תרבותית והשוואתית. לקראת יום העיון "חרם במבט השוואתי: היסטוריה ותיאוריה", שיתקיים באוניברסיטת חיפה ב-25 בנובמבר 2026, שוחחנו עם המארגנים, פרופ' גילי קוגלר מאוניברסיטת חיפה ופרופ' חזקי שוהם מאוניברסיטת בר-אילן, על חרמות בימי הביניים, בדרום אפריקה ובישראל של היום, ועל הניסיון להתבונן בתופעה מכמה צדדים בבת אחת.

פרופ' גילי קוגלר, מהו בעצם חרם, ומה ביקשתם לבחון?
"חרם הוא הימנעות מכוונת ממגע עם אדם או קבוצה שנחשבים למזיקים או פוגעים. יש לו הגדרות מרחיבות ומצמצמות, סמליות ומעשיות. באופן מעניין, חרמות בזירה הפוליטית יכולים להישאר בעיקר ברמה הסמלית, גם כשהם מנסים ליצור לחץ ממשי.

יזמנו את הכנס מתוך עניין מחקרי, אבל גם מתוך חוויה אישית שלנו כחוקרים. כמו רבות ורבים מהקולגות שלנו באקדמיה, שנינו חווינו חרם בהקשר של מעורבות באירועים בחו"ל, או לפחות חששנו ממנו. ובה בעת, גם אנחנו היינו שותפים בעבר, ואולי אנחנו שותפים גם היום, במישרין או בעקיפין, במעשי חרם במסגרת קהילות שלנו ודרך תפיסות העולם שלנו. אנחנו רוצים לבחון את החרם כפרקטיקה חברתית וכביטוי לעמדה אידיאולוגית, ולהניח בצד לזמן מה את השאלות הטקטיות של ההתמודדות המעשית. בין היתר נשאל אם אנחנו מסוגלים לבחון את הדברים באופן ענייני ובעל ערך אינטלקטואלי בתור מוחרמים, והאם היחס שלנו ישתנה לאור ההיכרות שלנו עם התופעה כמחרימים".

פרופ' חזקי שוהם, למה דווקא עכשיו?
"כבר למעלה מ-20 שנה, הקריאה להחרים את החברה הישראלית, בעיקר כמחאה נגד מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, מתרחבת מהעולם הערבי ועוברת גלובליזציה. מאז אוקטובר 2023 התעצמו הקריאות להחרים חברות ישראליות, מוסדות אקדמיים וגופי תרבות. במקביל, השיח הציבורי בישראל הפך מתגונן יותר, ולעיתים אף תוקפני, כלפי מופעי החרם.

כחוקרים ישראלים, מעניין אותנו להסתכל על המצב גם מעבר לתגובות המיידיות שהוא מעורר. האם אפשר להבין את נקודת המבט של מי שרואים בחרם פעולה פוליטית נכונה או הכרחית, צורה של התנגדות פוליטית לא-אלימה? מה הם מבקשים להשיג באמצעותו, והאם זה יכול להצליח? והאם הם מודעים להשלכות שלו על הצד המוחרם, על הצד המחרים ועל המרחב הציבורי שבו הוא מתרחש? שאלות כאלה מחייבות מבט רחב והשוואתי".

האם הכנס מתמקד בחרם על ישראל?
"בהחלט לא. המטרה היא לבחון את החרם כתופעה רחבה ואנושית, ולא להתמקד רק במקרה הישראלי. ובכל זאת, מטבע הדברים, חלק מההרצאות יעסקו בחרמות נגד ישראל, ובמיוחד בחרם על מוסדות אקדמיים ותרבותיים.

הדיון בהרצאות האלה יעסוק בשאלות כמו הגבול שבין ביקורת פוליטית לגיטימית לבין אנטישמיות, האפשרות להבין את מי שמקדמים חרם גם כשאיננו מסכימים איתם, והתוצאות האפשריות של חרם תרבותי. לפעמים נשתמש ב-BDS כמקרה מבחן, אבל המטרה היא להבין מבנים ותהליכים חברתיים-היסטוריים רחבים יותר. האם חרם יכול, למשל, לעודד יצירה של מסגרות חלופיות או צורות חדשות של סולידריות? אלה שאלות פתוחות, והכנס מבקש לאפשר לבחון אותן מכיוונים שונים".

יש מכנה משותף לחרמות לאורך ההיסטוריה, למשל בקהילות היהודיות בימי הביניים, בדרום אפריקה ובתנועת BDS?
"זה בדיוק מה שאנחנו מקווים ללמוד במהלך הכנס, ולכן הוא פתוח לציבור. אפשר להירשם כאן, ואפשר פשוט להגיע ביום רביעי, 25 בנובמבר, למצפור אשכול. כרגע היינו אומרים שאפשר לזהות כמה מאפיינים משותפים, בלי לטשטש את ההבדלים. למשל, המתח בין החרם כמעשה סמלי, שמסמן מי נחשב שייך, מי ראוי לקשר ואיזו התנהגות נתפסת כבלתי נסבלת, לבין החרם כאקט פוליטי שמבקש להעניש מישהו באמצעות שלילת כוח ומעמד חברתי, ואולי גם לגרום לו לתקן את דרכיו.

אבל ההבדלים חשובים לא פחות. בקהילות היהודיות בימי הביניים, חרם היה בדרך כלל כלי קהילתי פנימי, שהפעילו מוסדות או מנהיגים קהילתיים נגד יחידים, ולעיתים נגד קבוצות. הוא נועד לאכוף נורמות, להכריע בסכסוכים או להגן על סמכות הקהילה, וכוחו נבע במידה רבה מהתלות של האדם בקהילתו. לעומת זאת, חרמות פוליטיים שמופנים החוצה מבטאים לא פעם סולידריות עם גורמים שמחוץ לקהילה המיידית. בדרום אפריקה, החרמות נגד משטר האפרטהייד היו חלק ממאבק פוליטי רחב נגד מדיניות גזענית של מדינה. חרמות כלכליים, תרבותיים וספורטיביים נועדו לבודד את המשטר ולסייע ביצירת לחץ לשינוי פוליטי.

לכן ההשוואה לא מניחה שמדובר באותו סוג של פעולה. היא מאפשרת לשאול שאלות משותפות על מי שמטיל את החרם, על מושאו ועל השלכותיו, שמשתנים בהתאם להקשר, ליחסי הכוח ולקהילה שבה הוא מופעל. יש, למשל, הבדל גדול בין חרם שקבוצה הגמונית מטילה על קבוצה קטנה וחלשה, כמו החרם שהטיל המשטר הנאצי על חנויות בבעלות יהודית, לבין חרם שמופנה דווקא נגד בעלי הכוח והשררה, כמו החרם של נוסעים שחורים בדרום ארצות הברית על חברות האוטובוסים שהנהיגו הפרדה גזעית, או, להבדיל, מחאת הקוטג' בישראל בעשור הקודם".

פרופ' קוגלר, ההרצאה שלך עוסקת בחרם במקרא. איך היא משתלבת בתמונה?
"אני חוקרת תיאולוגיה מקראית, ואחת הסוגיות המרכזיות בתחום היא תפיסת הנבחרות, שלפיה לעם ישראל יש מעמד ייחודי ביחס לאל ולעמים אחרים. התפיסה הזו טומנת בחובה מתח מהותי: מצד אחד היא מעניקה תחושת שייכות וייחוד, ומצד שני היא מעוררת חרדה מפני אובדן המעמד ומפני תחרות עליו. המתח הזה יוצר מצב כפול של תחושת עליונות והיבדלות, לצד חוסר ביטחון עמוק.

חלק מהמסורות המקראיות מונעות מתוך המתח הזה, וגוזרות ממנו את היחס לעמים אחרים. בהרצאה אני מראה כיצד רעיון הנבחרות כרוך ברעיון של היבדלות והפרדה, וכך מזין מעגל של ריחוק וניכור".

מה היית רוצה שהמשתתפים ייקחו איתם מהכנס?
"הכנס לא מבקש לספק 'כלים' להתמודדות עם חרם, וגם לא להכריע מראש אם חרם הוא צעד מוצדק או פסול. המטרה היא לחשוב מחדש על חרם כתופעה חברתית ופוליטית, דרך מקרי מבחן מתקופות שונות ומתחומים שונים: היסטוריה, תרבות, פוליטיקה, כלכלה ופסיכולוגיה.

המבט ההשוואתי יכול לעזור לנו לזהות מה חוזר במופעים שונים של חרם, מה ייחודי לכל מקרה, ומה אנחנו מבינים אחרת כשאנחנו עוברים בין העמדות: כמחרימים, כמוחרמים או כ"צופים מהצד". ככל שהחרם צפוי ללוות את חיינו גם בעתיד הנראה לעין, חשוב שנעשה מאמץ להבין אותו".

עוד באותו נושא:
הפודקאסט של פרופ' חזקי שוהם

יום העיון "חרם במבט השוואתי: היסטוריה ותיאוריה" יתקיים ביום רביעי, 25 בנובמבר 2026, באוניברסיטת חיפה. יום העיון מאורגן על ידי בית הספר ללימודים אזוריים והיסטוריים, אוניברסיטת חיפה, והתוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. הכניסה פתוחה לציבור.