הודעה לעיתונות: תעלומה בת עשרות שנים בגלפגוס: בדיקות DNA חושפות שאצה נפוצה באיים היא למעשה מין שהגיע מבחוץ
איי גלפגוס, המזוהים יותר מכל עם מסעותיו של צ’רלס דרווין ועם התפתחות תורת האבולוציה, הם אחד המקומות הייחודיים בעולם מבחינת מגוון ביולוגי. הבידוד הגאוגרפי של האיים אפשר התפתחות של מערכות אקולוגיות יוצאות דופן, ולכן חדירה של מינים זרים עלולה להיות משמעותית במיוחד עבור המערכת המקומית.
מחקר חדש בהובלת ד”ר טל לוצאטו כנען והדוקטורנט עמרי נהור מבית הספר למדעי הים ע”ש צ’רני באוניברסיטת חיפה, בשיתוף קרן צ’רלס דרווין וחוקרים מארה”ב, פתר תעלומה ארוכת שנים סביב האצה האדומה Asparagopsis taxiformis. האצה נפוצה כיום ברחבי הארכיפלג, אך במשך שנים לא היה ברור האם היא חלק טבעי מהמערכת האקולוגית של גלפגוס, או מין שהגיע לאיים בעקבות פעילות האדם. בשל חוסר הוודאות היא הוגדרה עד היום כ-cryptogenic – מין שמקורו אינו ידוע.
החוקרים שילבו מעין “חקירה בלשית ביולוגית”: דגימות שנאספו בצלילה ברחבי האיים בשנת 2024, דגימות היסטוריות שנשמרו באוסף הטבע של קרן צ’רלס דרווין, תיעוד של משלחות מדעיות וסקרי אצות היסטוריים. בסקר העכשווי נאספו 65 דגימות מ-27 אתרים ברחבי גלפגוס, והחוקרים הצליחו להפיק מידע גנטי גם מדגימת עשבייה משנת 1985. באמצעות שלושה סמנים גנטיים והשוואתם לרצפים מרחבי העולם, ניתן היה למעשה להתחקות אחר “טביעת האצבע” של האצה לאורך עשרות שנים.
והתוצאה הייתה מפתיעה בפשטותה: כל הדגימות שהצליחו לרצף, מהדגימות ההיסטוריות ועד לאלו שנאספו ב-2024, השתייכו לאותה שושלת גנטית – L2. יתרה מכך, שושלת זו אינה מוכרת מאזורים אחרים במזרח האוקיינוס השקט; האוכלוסייה הידועה הקרובה ביותר שלה נמצאת בהוואי, כ-5,000 ק”מ מהגלפגוס. האחידות הגנטית לאורך ארבעה עשורים, יחד עם ההיסטוריה של האצה באיים, תומכות בכך שלא מדובר באוכלוסייה מקומית עתיקה ומבודדת.
כאן נכנס לתמונה גם רמז היסטורי מרתק. בסקרים נרחבים של אצות שנערכו בגלפגוס בשנות ה-30 לא נמצא תיעוד אמין של A. taxiformis. לעומת זאת, ב-1962 – לאחר מלחמת העולם השנייה, תקופה שבה הוקמו באיים בסיסים צבאיים וחלה עלייה משמעותית בתנועת כלי שיט – היא כבר תוארה כמצויה בשפע באי סנטה קרוז. שילוב הנתונים ההיסטוריים והגנטיים מוביל את החוקרים להציע כי האצה הגיעה לגלפגוס ככל הנראה באמצעות פעילות ספנות, במהלך מלחמת העולם השנייה או זמן קצר אחריה.
מה ייחודי במחקר?
הייחוד אינו רק בזיהוי המין הפולש, אלא ביכולת להשתמש ב-DNA כמעין מכונת זמן. חיבור בין דגימות שנאספו כיום לבין אצות מיובשות שנשמרו במשך עשרות שנים באוסף טבע אפשר לשחזר היסטוריה ביולוגית שלא ניתן היה לפתור מתצפיות בלבד. המחקר הוא הסקר המולקולרי הראשון של A. taxiformis ברחבי ארכיפלג גלפגוס, ובעקבותיו היא מוגדרת כעת האצה הראשונה שאושרה כמין שהוחדר לגלפגוס.
לממצא יש גם חשיבות לשמירת טבע. Asparagopsis מייצרת מגוון חומרים טבעיים הלוגניים שעשויים להעניק לה יתרון מול אצות ובעלי חיים מקומיים. המחקר הנוכחי אינו קובע עדיין מהי השפעתה האקולוגית בגלפגוס, אך העובדה שהיא כבר נפוצה ולעיתים מצויה בשפע באיים מעלה צורך
בניטור ובהערכת הסיכון שלה למערכת הימית הייחודית. לינק למחקר שפורסם.