יש גבול להתמודדות עם הקיץ: מדוע ישראל צריכה לחשוב מחדש על התמודדות עם עומסי חום

מאת: פרופ’ מיה נגב, ראשת תוכנית התמחות במנהל מערכות בריאות בביה”ס לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה.

מחקר חדש מצא שהגבול הפיזיולוגי שבו הגוף מפסיק לווסת חום נמוך משחשבנו. בתנאים של 26–31 מעלות בשילוב עם לחות גבוהה, גוף האדם מגיע לנקודה שבה הוא מתקשה לווסת את החום. זה לא תרחיש קיצון רחוק – אלה תנאים שחלקים נרחבים מהארץ חווים כבר היום, בקיץ רגיל.

אנחנו רגילים להסתכל על טמפרטורה כמדד יחיד לחום. אבל הגוף מתמודד עם חום בעזרת שני מנגנוני קירור בלבד: זרימת דם לעור והזעה. שניהם תלויים בכך שהסביבה תאפשר לזיעה להתאדות. כשהלחות עולה, האידוי נחסם, והגוף נשאר עם החום שהוא לא מצליח לפלוט. זו הסיבה שמדד חום משולב – טמפרטורה ולחות יחד – מספר לנו הרבה יותר על הסיכון האמיתי מאשר מדחום בודד.

הסיכונים לא מסתכמים במכת חום. יש עלייה בתמותה, בעיקר בגיל המבוגר, עלייה בסיכון להתקפי לב, ועלייה בסיכון לשבץ מוחי – ממצא שפרופ’ גלית וינשטיין, פרופ’ שלומית פז ואני הראינו במחקר שערכנו על מרשם השבץ הלאומי: כבר בעלייה מ-27 ל-32 מעלות, הסיכון לשבץ עולה ב-32%, וכשמדד החום מגיע ל-100°F, הסיכון עולה ב-40%. אלה לא תנאי קיצון נדירים – אלה ימי קיץ ישראליים רגילים.

ישראל היא “hotspot” אקלימי: אזור שבו ההתחממות וההשפעות שלה חדות יותר מאשר באזורים רבים אחרים בעולם. זה כבר קורה, וזה צפוי להחמיר. חשוב להבין שהחשיפה לחום אינה מתחלקת שווה בשווה. אנשים שחיים בעוני, אנשים שעובדים בחוץ, ואוכלוסיות מוחלשות באופן כללי, חשופים יותר ובעלי פחות אמצעים להגן על עצמם. שינוי האקלים לא יוצר את הפערים הבריאותיים והכלכליים הקיימים, אבל הוא מעצים אותם. כל תוכנית היערכות שלא מתייחסת לפערים האלה במפורש, תפספס את מי שהכי חשוף ופגיע והכי זקוק לה.

ההיערכות לא צריכה להסתכם בהמלצה לשתות מים. יש כאן שאלות תכנוניות עקרוניות והרות גורל: איך אנחנו בונים ערים, איך משתמשים במזגנים. מזגן מקרר את מי שבפנים אבל פולט חום החוצה לרחוב, ושימוש מוגזם בו מחמיר את הבעיה שהוא נועד לפתור. חניונים וכבישים סופגים קרינה ומתחממים; מדרכה לא מוצלת יכולה להגיע ל-70 מעלות כבר ב־11 בבוקר. הצללה, עצים וצמצום השימוש ברכב פרטי לטובת תחבורה ציבורית ושבילי הליכה – כל אלה הם לא “בונוס ירוק”, אלא כלים ישירים להפחתת עומס חום ועומס תחלואה.

מערכת הבריאות בישראל תמיד ניצבת בפני אתגרים עצומים, ממגיפת הקורונה ועד המלחמה המתמשכת. המערכת עסוקה בניהול חירום שוטף במחסור תקציבי המקשה עליה להפנות משאבים להיערכות ארוכת טווח לאקלים. אבל שינוי האקלים לא ממתין. אם לא נערך אליו כעת, העומס שייפול על המערכת בעתיד יהיה גדול משמעותית, ולא רק עליה. שינוי האקלים חוצה סקטורים: בריאות, תכנון עירוני, תחבורה, כלכלה, רווחה, חקלאות, חינוך, תיירות ועוד ועוד. בדיוק לכן יש כאן הזדמנות אמיתית לשינוי פרדיגמה, לא עוד תוספת של “התייעלות אנרגטית” בשולי המדיניות, אלא חשיבה משותפת בין-תחומית על איך הסביבה שבה אנחנו חיים יכולה להיות בריאה יותר, גם כשהאקלים משתנה.

קראו עוד על המחקר בכתבה שהוכנה על ידי אתר זווית והתפרסמה באתר mako