סטודנטים מספרים, והפעם תומר מלקביץ',
בוגר החוג למערכות מידע ומדעי הקוגניציה

“את השותפים שלי לסטארט-אפ פגשתי ביום הראשון לתואר. טוב זה עוד לא סטארט-אפ, אבל באמת פגשתי אותם אז, ואנחנו עובדים ממש קשה כדי שיום אחד (חמסה חמסה) באמת נוכל להגיד את המשפט הזה. נפגשנו ביום הראשון ללימודים. הקדמתי קצת להרצאה ומאחורי ישבו שלושה חבר’ה ודיברו כאילו הם מכירים שנים. אמרתי להם: ‘חלום שלי להגיע לשיעור ראשון עם חברים כמוכם’. הסתבר שהם הכירו רק באותו רגע. מאז נהיינו חבורה.

אני תומר, בן 30, ולא מזמן סיימתי תואר ראשון במערכות מידע ומדעי הקוגניציה. והמיזם הזה שאנחנו עובדים עליו הוא בעצם המשך פיתוח של פרויקט הגמר שלנו מהתואר.

כשהתחלתי ללמוד ידעתי שאני רוצה לפתח משהו שמגשר על קשיי תקשורת בין-אישיים. על מה שלא אומרים ומצפים שתבין. אני חושב שנהייתי רגיש לדבר הזה בזכות אחי שנמצא על הרצף. אבל הציפייה הזאת אחראית לרוב בעיות התקשורת בין כל האנשים.

לשמחתי, עמית מליק ועפרי אלבוים, הרגישו שזה גם נושא שראוי להקדיש לו תשומת לב, וכך בחרנו את הפרויקט הגמר שלנו. הפרויקט עוסק בפערים שקיימים אצל ילדים בתקשורת בין אישית. מכיוון שרוב החיכוך ביום יום נמצא במרחב הדיגיטלי, החלטנו להתמקד בו. ילדים נכנסים היום למרחב הדיגיטלי עוד לפני שיודעים קרוא וכתוב, לעיתים לפני שפתחו את היכולת לזהות רגשות של עצמם ושל אחרים, ולא מבינים עד כמה מילים והתבטאויות מסוימות יכולות להיות פוגעניות, ולגרום לסיטואציות מאוד לא נעימות.

הפתרון שלנו הוא אפליקציה שהיא כמו סימולטור טיסה לתקשורת בין אישית – מרחב בטוח שבו ילדים יכולים לתרגל סיטואציות חברתיות מורכבות, לפני שההשלכות אמיתיות.

אנחנו ממשיכים לפתח את האפליקציה, ואפילו שומרים על קשר עם המנחים שלנו – ד”ר אשרת אילון, ד”ר אדיר סולומון, ד”ר רותם דרור ופרופ’ זוהר אליוסף. הם תמכו בנו המון לאורך הפרויקט, ואחרי שסיימנו עוד המשכנו לעבוד איתם על מחקר המשך שבחן את השפעות המערכת על ילדים.

לא יודע אם באמת נזכה להגיד את המשפט ההוא בהתחלה, אבל עד שנברר, אני אומר תודה כל בוקר על זה שאני עובד עם החברים שלי מהתואר על פרויקט שבעיני הוא משמעותי”, תומר מלקביץ’, בוגר החוג למערכות מידע ומדעי הקוגניציה.