הודעה לעיתונות: מחקר חדש מאוניברסיטת חיפה:
שורדי ה"נובה" שסבלו מחוסר יציבות בשינה נמצאו
בסיכון גבוה יותר לפוסט־טראומה

במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, ופורסם בכתב העת Translational Psychiatry, נמצא כי בקרב שורדי פסטיבל “נובה”, חוסר יציבות בדפוסי השינה והדופק בחודשים הראשונים שלאחר הטבח מנבאים סיכון גבוה יותר לפתח תסמיני פוסט־טראומה משמעותיים. החוקרים מצאו כי הסיכון העתידי לפוסט־טראומה היה קשור יותר לחוסר יציבות בשגרת השינה ובמקצבי הדופק היום־יומיים, מאשר למספר שעות השינה או לרמות הדופק הממוצעות. “הטראומה אינה משפיעה רק על הזיכרונות או הרגשות של האדם, אלא גם על הדרך שבה הגוף מתנהל לאורך היום. היכולת לזהות שינויים כאלה בשלבים מוקדמים עשויה לסייע בעתיד בזיהוי אנשים שנמצאים בסיכון מתמשך לאחר טראומה”, אמר פרופ’ רואי אדמון מאוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר.

בבוקר שבעה באוקטובר 2023 נהפך פסטיבל “נובה” לזירת טבח המוני, שבו מאות צעירים וצעירות שנמלטו מהמתקפה נחשפו במשך שעות לאירוע טרור קיצוני וממושך. רבים מהשורדים נאלצו להסתתר, לברוח תחת ירי ולחזות בפציעות ובהרג סביבם, וחלקם איבדו חברים ובני משפחה. חודשים רבים לאחר האירוע המשיכו רבים מהם להתמודד עם השלכות נפשיות ופיזיות שהתבטאו בין היתר בקשיי שינה, בדריכות מתמשכת, בפגיעה בשגרת החיים ובקשיים לחזור לתפקוד יום־יומי.

על רקע זה ביקשו פרופ’ רואי אדמון, פרופ’ רועי סלומון ותלמידי המחקר ד”ר נועה מגל, אופיר נצר, עדן אלדר, נגה מנדלבליט, ניצן שגיא ומיכל אורן, מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומהמרכז לחקר המוח וההתנהגות באוניברסיטת חיפה, לבדוק האם כבר בחודשים הראשונים לאחר טראומה המונית ניתן לזהות שינויים גופניים, באמצעות מדדים אובייקטיביים, שיסייעו לנבא מי נמצא בסיכון מוגבר לפתח פוסט־טראומה.

במחקר השתתפו 211 שורדי “נובה” ו־113 משתתפים נוספים בעלי מאפיינים דומים מבחינת גיל, מין ואורח חיים, ששימשו כקבוצת ביקורת. במשך חודש נוטרו המשתתפים בחיי היום־יום שלהם באמצעות שעונים חכמים שאספו ברציפות מידע על דופק, פעילות גופנית ומחזורי שינה וערות. המדידות בוצעו 6-2 חודשים לאחר הטבח, תקופה שנחשבת קריטית להתפתחות או להיחלשות של תסמיני פוסט־טראומה. כמו כן, המשתתפים מילאו שאלונים להערכת תסמיני פוסט־טראומה בתחילת המחקר, בסיום תקופת הניטור ובמעקב נוסף שנערך 11-8 חודשים לאחר האירוע, כדי לבחון אילו מהמדדים שנאספו בשלבים מוקדמים יכולים לנבא את מצבם הנפשי בהמשך.

מתוצאות המחקר עולה כי שורדי “נובה” סבלו מחוסר יציבות גדול יותר בדפוסי השינה ובמקצבי הדופק בהשוואה לקבוצת הביקורת, ממצא שהופיע באופן מובהק לאורך כל תקופת המעקב. נוסף על כך, 54.3 אחוזים מהשורדים המשיכו להציג תסמיני פוסט־טראומה ברמה ניכרת מבחינה קלינית גם 11-8 חודשים לאחר הטבח. עוד עולה במחקר כי חוסר יציבות בדפוסי השינה ובמקצבי הדופק היה קשור לסיכון עתידי לפוסט־טראומה בקרב שורדי “נובה” מעל ומעבר לרמות תסמיני הפוסט־טראומה שלהם בתחילת המחקר. “הממצאים שלנו מצביעים על כך שטראומה המונית משפיעה לא רק על המצב הנפשי, אלא גם על היכולת של הגוף לשמור על שגרה יום־יומית יציבה.

בעתיד, ניטור באמצעות חיישנים לבישים עשוי לסייע בזיהוי מוקדם יותר של אנשים שנמצאים בסיכון מתמשך לאחר טראומה, ולאפשר מעקב ותמיכה מדויקים יותר כבר בשלבים מוקדמים של ההתמודדות. החיישנים כמובן אינם מחליפים אבחון או טיפול מקצועי, אבל הם עשויים להוסיף כלי חדש להבנת תהליך ההחלמה לאחר טראומה”, סיכמו החוקרים.