מאחורי הקלעים של שימור הספרים הנדירים
בספריית האוניברסיטה

ספרו של אליאס הוטר, “דרך הקודש” מן המאה ה-16, חזר לאחרונה לאוסף הנדירים בספריית יונס וסוראיה נזריאן באוניברסיטת חיפה לאחר תהליך שימור מקצועי. ביקשנו מעדינה צור-ג’יג’י, האחראית על האוסף, לספר לנו מעט על הספר עצמו וכיצד נראה תהליך השימור. “זוהי מהדורה עבת כרס של ספר התנ”ך שהוצאה לאור ע”י מורה לעברית שמטרתו הייתה הנחלת השפה. אותיות השורש מודפסות באותיות מלאות ושאר האותיות – באותיות חלולות”.

“תהליך השימור כולל עבודה אצל משמר מקצועי – יש כמה בודדים שעוסקים בכך בארץ. המשמר מפרק את הדפים, שוטף אותם ומייבש אותם, ומשלים את הקרעים והחורים בעיסת נייר שהוא יוצר”, היא משתפת. “לאחר שהנייר נקי ויבש הוא תופר קונטרסים – חלקים קטנים של הספר, ולבסוף יוצר כריכה מעור ברוח התקופה עם פרטי הספר”.

בעידן שבו הטכנולוגיה חדרה לכל תחום, גם עולם הספרים הנדירים לא נותר כשהיה. עדינה מסבירה כיצד השתנתה העבודה: “אם יש פריט סרוק, אני מפנה את הקורא לגרסה הדיגיטלית ולא לפיזית – כספרנית ספרים נדירים, אני מעדיפה שכמה שפחות ידיים ייגעו בפריט. בנוסף, הדיגיטציה מאפשרת גישה מרחוק לכל מי שאינו נמצא פיזית בספרייה – בין אם מן הארץ ובין אם מחו”ל, ואפילו בשעות שהספרייה סגורה”.

האם הדיגיטציה מחליפה את השימור הפיזי?
“בשום אופן לא. במקביל להתקדמות הדיגיטלית, השימור הפיזי של הפריט חשוב לא פחות – גם לדורות הבאים. עדיין יש מרצים וסטודנטים שמעדיפים להגיע ולעיין בפריט הפיזי עצמו, ולחוש ספר ממשי בידיהם – ולזה אין תחליף. אין סתירה בין דיגיטציה לשימור: שניהם חשובים מאוד להוראה, מחקר ועיון”.

אחד הרגעים המאתגרים ביותר בקריירה של עדינה היה הטיפול בספר משנת 1522 בשם “צרור המור – פרוש על התורה”. “למעשה לא הייתה לו כלל צורה של ספר – דפיו היו מקומטים ואכולי עש בתוך קופסה, במצב מרופט ביותר. המשמר טיפל בו היטב והחזיר אותו כשדפיו כרוכים יחד ומסודרים בתוך כריכת עור המתאימה לרוח התקופה. הטקסט החסר בחלק מהדפים לא שוחזר – זה אינו חלק מעבודת השימור”.

מידע נוסף אודות הפריטים באוסף ניתן למצוא במערכת החיפוש באתר הספרייה.