סטודנטים מספרים, והפעם דנה מכטיי, סטודנטית שנה א' לתואר שני בפסיכודרמה

“כן, אני זאת מהפרסומת ליום הפתוח – אני באמת סטודנטית פה, וזה באמת לא נורא לנסוע שעה מהמרכז לחיפה בשביל תואר שני. בגיל מאוד צעיר התפתחו אצלי שתי אהבות: אחת לתיאטרון, והשניה לטיפול. מאז שאני זוכרת את עצמי שיחקתי – בחוגים, בתיכון, בתואר הראשון – והיום זה המקצוע שלי. אני משחקת בהצגות ופרסומות, והשנה גם יצא הסרט הראשון שהשתתפתי בו – גבעה 338. זה חידוש של “גבעת חלפון אינה עונה” לרגל 50 שנה לצאת הסרט.

את האהבה השנייה שלי גיליתי לאט לאט במהלך החיים, ודרך אירועים שונים שהם מזמנים לנו. בשלב מסויים הבנתי שממש טבוע בי צורך לראות את האחר להקשיב לו ולעזור לו. אז החלטתי לפתח גם את האהבה הזאת שלי.

אני דנה, בת 31, גרה בתל אביב עם בן הזוג שלי והחתול, שחקנית, מכורה לפילאטיס מכשירים וסטודנטית לתואר שני בפסיכודרמה פה באוניברסיטה. את ההתמחות שלי אני עושה במחלקה הפסיכיאטרית בבי”ח איכילוב.

למרות שזה שילוב בין שתי האהבות שלי, תיאטרון ומשחק וההתמחות שלי הם שני דברים שונים. בפסיכודרמה אין דגש על המשחק ואיך דברים יוצאים, אבל עדיין הקסם של התיאטרון מאפשר להביא לכאן ועכשיו דמויות מהחיים ולבקר אירועים ומצבים שונים. הדמיון הופך גם את החוויה הזאת לממשית; אמנם זה לא באמת קרה, אבל זה באמת קרה – הגוף הרגיש שזה קרה.

אני מסיימת עכשיו את השנה הראשונה שלי בתואר, ולמרות שהיום שבו אני לומדת הוא האינטנסיבי ביותר בשבוע שלי, אני כבר מחכה להתחיל את שנה הבאה. אני אוהבת את זה שמצאתי דרך להיות להיות גם וגם – בלי לבחור בין האהבות שלי. עכשיו אני רק צריכה למצוא דרך לשלב קצת זמן לנוח, והכל יהיה מושלם.”, דנה מכטיי, סטודנטית שנה א’ לתואר שני בפסיכודרמה.