48 שעות נגד הזיוף: מה עומד מאחורי הפייקאתון
של הפקולטה למדעי המחשב והמידע

בימים בהם קשה לדעת להפריד בין מציאות לדמיון, בין חדשות אמיתיות למזויפות ובין עתיד טכנולוגי שמעורר חשש, ההאקתון של אוניברסיטת חיפה בא לנסות למצוא פתרונות לטכנולוגיה שמסרבת להישאר נחמדה. שוחחנו עם דלית קן דרור, דירקטורית המרכז לחקר סייבר, מדיניות ומשפט באוניברסיטת חיפה, שחושבת ברצינות על הצד האפל של הטכנולוגיה – אבל גם על הצד שמבטיח. לקראת הפייקאתון, האקתון בתחום ה-Deepfake שיתקיים בשיתוף מרכז הסייבר של אוניברסיטת חיפה, מערך הסייבר הלאומי ובחסות משפחת ברומפמן.

“Deepfake היה מדהים ומעורר מחשבה מהרגע הראשון”, היא אומרת, “ומצד אחד, הוא פותח אפשרויות יצירתיות עצומות – בקולנוע, במוזיקה, באמנות ובנגישות לאנשים שרוצים ליצור בדרכים שלא היו פתוחות בפניהם קודם. מצד שני, די מהר היה ברור שמדובר גם בטכנולוגיה מסוכנת”. נקודת המפנה, לדבריה, הייתה כשהטכנולוגיה יצאה מעולם ה”גימיק” של החלפת פרצופים -והתחילה לשמש לפגיעה באנשים אמיתיים. “היכולת ליצור מציאות דיגיטלית חלופית, להכניס מילים לפה של אדם, להציב אותו בסיטואציות שלא התרחשו – כולל סרטונים פוגעניים בעלי אופי מיני – היא קו אדום חברתי. נקודת המפנה הייתה, לצערי, מיידית”.

מה המקרה שהכי הטריד אותך?
“להבין שאפשר להשתמש בקול, בתמונה או בווידאו כדי להתחזות לאדם אמיתי ולגנוב את זהותו.” במיוחד, היא מדגישה, שימושים מיניים פוגעניים, מניפולציות פוליטיות והתחזות פלילית מול גופים רשמיים. “זה כבר לא רק זיוף של תוכן – זו פגיעה ישירה בזהות, בפרטיות ובאמון שלנו זה בזה”.

האם אזרח רגיל עדיין יכול להגן על עצמו?
“המרוץ עדיין לא הוכרע. אם הוא היה מוכרע, לא היינו מקיימים את הפייקאתון ומחפשים פתרונות יצירתיים. אזרח רגיל יכול וצריך להיות מודע יותר, לבדוק מקורות, לא למהר להאמין לתוכן חריג, ולהשתמש באמצעי אימות. אבל האחריות לא יכולה להיות רק על הציבור; צריך שילוב של טכנולוגיה, חקיקה, חינוך ואחריות של פלטפורמות”.

האם החוק מצליח להדביק את קצב הטכנולוגיה?
“ברוב המקרים החוק עדיין רץ אחרי הטכנולוגיה. במדינות מסוימות כבר יש חקיקה שמתייחסת ישירות לדיפ פייק, כמו חוקים נגד הפצת תכנים מיניים מזויפים ללא הסכמה, או שימושים פוליטיים באותם זיופים עמוקים. גם בישראל קיימים כלים משפטיים שיכולים להתמודד עם חלק מהתופעות. אבל יש פערים משמעותיים, במיוחד סביב התחזות פוליטית, מניפולציות בתקופת בחירות והשפעה על דעת קהל”.

מה יש לישראל להציע?
“ישראל שואפת להיות מובילה בעולם הסייבר, ויש כאן ידע, יזמות וחברות שמנסות לפתח פתרונות”. היא מדגישה שזה תחום שבו אי אפשר לנוח – ושהפתרון חייב לכלול שיתוף פעולה בין אקדמיה, תעשייה ומדינה. חלק מהחברות הישראליות שעובדות על הבעיה יגיעו לפייקאתון כמנטוריות וכשופטות.

אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם ה– Deepfake מה היה?
“לא הייתי מבטלת את הטכנולוגיה עצמה, כי יש לה גם שימושים חיוביים ביצירה, בהנגשה, באימון מערכות זיהוי ואפילו בהגנה על זהות דיגיטלית. מה שהייתי משנה הוא את היכולת לעשות בה שימוש לרעה. האתגר האמיתי הוא לא לעצור חדשנות, אלא לבנות מנגנונים משפטיים, חברתיים וטכנולוגיים שיאפשרו יצירה אחראית, זיהוי מהיר של זיופים והגנה טובה יותר על אנשים מפני פגיעה”.

הפייקאתון מתקיים בשיתוף מרכז הסייבר של אוניברסיטת חיפה, מערך הסייבר הלאומי ובחסות משפחת ברומפמן. במהלך 48 שעות יעבדו צוותי סטודנטים מחוגי מדעי המחשב ומערכות מידע על אתגרים מהשטח, בליווי מנטורים מהתעשייה ושופטים בכירים. פתוח לסטודנטים בלבד.