הצגה חדשה באוניברסיטת חיפה שולחת את הגוף לחפש תדר

הצגה חדשה של המחלקה לתיאטרון ופרפורמנס שעולה השבוע מציגה מחקר גוף על זמן, זיכרון וקשר בין-דורי מתוך חיפוש אישי בסיפוריהם של אלו שהיו כאן לפנינו, ונעה על פסקול של חיפוש תחנות רדיו הנודדות בזמן ובגאוגרפיה. “120FM” היא מחקר גוף על סקאלת זמן, יצירה רב-תרבותית הצוללת אל הקשר היחודי שבין סבים לנכדים. הגוף הוא האנטנה, והסיפורים – שידור חי.

הבמאית נועה וגנר מספרת שההצגה נולדה ממחקר שעשו הסטודנטים על הדורות הקודמים במשפחותיהם. “התמקדנו בדור של הסבים והסבתות”, היא מסבירה. “ניסינו לחקור על עצמנו פיזית את הקשר המיוחד הזה – זקנה וילדות, הגוף הצעיר מול הגוף המבוגר, המח והנפש שנצברה בהם כבר כברת דרך, אל מול אלו שחווים את החיים בפעמים הראשונות”.

הרדיו כדימוי לא הגיע במקרה. ונגר, שמודה שסאונד תמיד הפעיל אצלה את הראש, חיפשה מסגרת שתצליח להכיל את הקפיצות בין מרחבי זמן ומקום שצפו מסיפורי הסטודנטים. “החלפה בין תדרי רדיו יכולה לקחת כל מאזין לעולמות שונים ומסקרנים ואפילו פיראטיים”, היא אומרת. “לזה הוספתי את חוויית התזוזה בזמן – לא רק ממקומות שונים ובשפות שונות, אלא גם בזמנים שונים”.

אחד הגילויים המרגשים שעלו בתהליך היה כמה שהסיפורים דומים. “בתקופות שהיה קשה בעולם – לכולם היה קשה”, אומרת ונגר. “כולם רוצים שיהיה טוב ורגוע. ועצוב לגלות כמה הסבים והסבתות שלנו רצו שיהיה לנו מקום בטוח – וכמה אנחנו עדיין רחוקים משם”. עוד גילוי שצף בתהליך: ברגע שהסטודנטים החלו לחקור את דור הסבים, זה אוטומטית הזכיר להם את ילדותם שלהם – ועם זה, ההכרה שכל יום שעובר הם נפרדים ממנה קצת יותר.

במלחמה האחרונה עם איראן, מוצאת וגנר את עצמה במקלט, בלי קליטה – ולידה הרדיו שמופיע בהצגה. “המעבר בין התחנות ממש לקח אותי לחוויה שהכל חוזר על עצמו, המרחבים הסגורים, הסכנה מבחוץ, והמלחמות הגדולות” היא מספרת.

מה את מקווה שהקהל ייקח הביתה אחרי ההצגה?
“הייתי רוצה שאנשים יצאו עם החוויה הממשית שהייתה לי בתהליך שלא משנה איזו שפה הם מדברים או איזה מאכל הם אוכלים אצל סבא וסבתא, קניידלך, קלצונס או שושברק, כולם בסוף מאוד דומים”.

ההצגה “120FM” תוצג בימים שני ה-11 במאי עד רביעי ה-13 במאי, בשעה 18:00, בקמפוס הר הכרמל, אולם 207, משכן לאמנויות, ע”ש ד”ר ראובן הכט, אוניברסיטת חיפה. הכניסה חופשית