הודעה לעיתונות: מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה חושף מי נושאים בעיקר נטל המילואים

נתוני 345,700 עובדים מ־627 ארגונים מצביעים על זינוק חסר תקדים בהיקף שירות המילואים, על הבדלים בין קבוצות עובדים ועל שינוי הדרגתי במגמת השכר לצד חשש מפגיעה ארוכת טווח בקריירה ובחוסן שוק העבודה

מחקר חדש שנערך בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה, בשיתוף יחידת המחקר בחברת ‘חילן Value’, מתאר שינויים דרמטיים בשוק העבודה הישראלי מאז פרוץ מלחמת ‘חרבות ברזל’, הממחישים את הלחץ הכבד שעמו מתמודדים משרתי המילואים. שיעור המשרתים אומנם גדל מ־4 אחוזים ל־9.4 אחוזים מכלל העובדים, אך גם עומס השירות גדל באופן ניכר: עובדים משרתי מילואים נעדרו בממוצע כ־202 ימים, לעומת כ־11 ימים בלבד לפני המלחמה.

“המחקר נערך על רקע המעבר משגרה ביטחונית לשגרת מלחמה מתמשכת בעקבות אירועי טבח שבעה באוקטובר והפעלת מערך מילואים בהיקפים חסרי תקדים. בעוד שבעבר שירות מילואים היה מוגבל בזמן ולעיתים אף נתפס כהזדמנות לפיתוח אישי ולחיזוק מיומנויות, המציאות החדשה מאופיינת בשירות ממושך ורציף שמייצר עומס כבד על העובדים ועל המעסיקים. היעדרויות ארוכות פוגעות ברציפות העבודה ובאיזון בין עבודה לחיים האישיים ומחייבות התאמות ארגוניות ותמיכה של המדינה”, אמרו ד”ר עוז לוי ופרופ’ מיכל בירון מאוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר.

במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על מאגר נתונים רחב של ‘חילן Value’ הכולל 345,700 עובדים מ־627 ארגונים, ומתייחס לתקופה מינואר 2023 לינואר 2026. מבנה הנתונים מאפשר השוואה ישירה בין תקופת שגרה לתקופת מלחמה, תוך בחינה של עובדים משרתי מילואים לעומת עובדים שאינם משרתים במילואים. הניתוח מתמקד במשתנים מרכזיים בעולם העבודה, בהם: גיל, מגדר, מצב משפחתי, ותק ושכר, וכן בהבדלים בין קבוצות עובדים. כלל הנתונים נותחו ברמה מצרפית בלבד, ללא שימוש במידע אישי מזהה, ומתמקדים בזיהוי מגמות רוחביות ובהבנת השינויים בשוק העבודה לאורך זמן.

ממצאי המחקר מצביעים על מגמה מעניינת בהרכב משרתי המילואים בשוק העבודה. עובדים בני 60-45 מובילים בהיקף שירות המילואים, עם ממוצע של 212 ימים בתקופת מלחמת ‘חרבות ברזל’. שיעור קבוצה זו בקרב כלל המשרתים עמד על 20 אחוזים. לעומתם, עובדים בני 45-30 (כ־65 אחוזים מהמשרתים) שירתו כ־202 ימים בממוצע, וצעירים עד גיל 30 (כ־12 אחוזים מהמשרתים) שירתו כ־184 ימים.

גברים משרתים כ־30 אחוזים יותר מנשים, והפער נותר יציב גם לאחר פרוץ המלחמה. עובדים נשואים וגרושים משרתים יותר מרווקים. עובדים עם 6-3 ילדים משרתים 24 אחוזים יותר מעובדים עם פחות ילדים או ללא ילדים. עוד עולה במחקר כי עיקר הנטל נופל על עובדים ממעמד הביניים.

מדובר בעובדים שמשתכרים 30,000-10,000 שקלים, עם ממוצע של 214 ימי מילואים (בהשוואה לבעלי הכנסה נמוכה ולבעלי הכנסה גבוהה במשק, המשרתים 185 ו- 186 ימים בממוצע, בהתאמה). גם עובדים בעלי ותק של מעל שלוש שנים משרתים יותר בהשוואה לעובדים חדשים.
המחקר מתאר גם שינוי במגמת השכר (בהתייחס לשכר הבסיס): לפני מלחמת ‘חרבות ברזל’ עלה שכר העובדים שלא שירתו במילואים בקצב כפול מזה של עובדים משרתי מילואים (4 אחוזים לעומת 2 אחוזים, בהתאמה), אך במהלך המלחמה חל שינוי הדרגתי, כאשר בשנה הראשונה (2024) שיעור הגידול בשכר היה דומה ובשנה השנייה למלחמה (2025) עלה שכרם של המשרתים ב־6 אחוזים לעומת עלייה של 5 אחוזים בקרב עובדים שאינם משרתים במילואים.

“הנתונים מראים שהמשק הישראלי נכנס למציאות חדשה שבה שירות מילואים הוא לא ‘הפסקה’ זמנית אלא חלק קבוע מהחיים הכלכליים. כאשר עובדים נעדרים מאות ימים לצורך השתתפות בפעילות השוטפת של הצבא, זה כבר לא עניין נקודתי אלא שינוי שמחייב ארגונים לתכלל זאת למדיניות תעסוקה ושכר”, אמרה פרופ’ בירון. לצד המגמה המעידה על עלייה בשכר מזכירה פרופ’ בירון את הסיכון לפגיעה ארוכת טווח בכושר ההשתכרות. הפגיעה נובעת מכך שמשרתי המילואים מפסידים הזדמנויות לקידום וניסיון מקצועי. “אנחנו מזהים כאן תהליך כפול. מצד אחד, השוק מצמצם את הפגיעה במי שנושא בנטל ומכיר בכך שמדובר בשירות ממושך וחיוני. מצד אחר, קיימת פגיעה מצטברת שאינה תמיד נראית בטווח הקצר. ללא מדיניות ברורה שתיתן מענה לפער הזה, קיים סיכון ממשי לפגיעה בחוסן – הן הלאומי והן של שוק העבודה – וביכולת של המשק לשמור על רציפות תפקודית לאורך זמן”, אמר ד”ר לוי.

צוות המחקר מדגיש כי מעבר למורכבות בהקשרים התעסוקתיים־כלכליים יוצר השירות הארוך והעַצים קשיים רגשיים ומשפחתיים. לדבריהם, הרחבת מעגל משרתי המילואים תאפשר חלוקה מאוזנת יותר של הנטל, ובכך תמתן את השחיקה האישית והמשפחתית של המשרתים מחד גיסא, ואת הפגיעה ברציפות העסקית והמשקית מאידך גיסא.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר מעריב