הודעה לעיתונות:
בצורת ביבשה עלולה לערער מערכות אקולוגיות ימיות

הממצאים מצביעים על כך שאירועי בצורת קיצוניים עלולים לאיים על ביטחון המזון מן הים

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת היוקרתי Nature Communications, מצא כי בצורת חריגה ומתמשכת בארצות הברית בסוף שנות השמונים הייתה הגורם המרכזי לקריסה נרחבת של כ־40 אחוזים בביומסת הדגה במפרץ מקסיקו, אירוע משמעותי שכמעט לא זכה להתייחסות מחקרית עד היום. מהמחקר עולה כי הבצורת גרמה לירידה חדה בזרימת נהר המיסיסיפי ובהעברת נוטריינטים לים, ובכך פגעה בבסיס מארג המזון הימי, בעיקר באמצעות פגיעה בדגי מספוא (דגי בר קטנים יחסית, לדוגמא סרדינים).

“הממצאים מראים כי הקריסה בביומסת הדגה נבעה מתהליך סביבתי רחב היקף שהחל בפגיעה בדגי מספוא, הניזונים בעיקר מפיטופלנקטון (אצות מיקרוסקופיות), ולא כתוצאה ישירה מהיקף פעילות הדיג. פגיעה זו יצרה תגובת שרשרת שפגעה בהדרגה גם במיני דגים גדולים יותר ובכמות הדגים שנתפסה בדיג”, אמר ד”ר יגאל ברנשטיין, מאוניברסיטת חיפה, מוביל המחקר.

אחת מקריסות הדיג הנרחבות שנרשמו במפרץ מקסיקו התרחשה בסוף שנות השמונים, כאשר שלל הדיג באזור צנחה בחדות והשפיעה על מגוון רחב של מינים ימיים. מפרץ מקסיקו הוא מערכת אקולוגית ימית התלויה במידה רבה באספקת נוטריינטים מנהר המיסיסיפי, שהם הבסיס ליצרנות הראשונית ולמארג המזון הימי כולו. בשל תלות זו, שינויים חדים בזרימת הנהר ובהעברת חומרי ההזנה מהיבשה לים עלולים לערער את יציבות המערכת האקולוגית ולהשפיע ישירות על הדגה ועל ענפי הדיג המסחריים באזור.

נוסף על כך, מיני בעלי חיים ימיים רבים נודדים כחלק ממחזור חייהם מהים לשפך הנהר ולנהר, והצטמצמות בתי גידול אלה כתוצאה מהתייבשות עלולים לפגוע בשלב חיים רגיש זה בבעלי חיים אלה. במחקר הנוכחי ביקש ד”ר יגאל ברנשטיין, מבית הספר למדעי הים ע”ש ליאון צ’רני באוניברסיטת חיפה, יחד עם חוקרים מאוניברסיטת מיאמי, מאוניברסיטת דרום מיסיסיפי ומאוניברסיטת פלורידה, להבין מה גרם לקריסה הנרחבת בביומסת הדגה במפרץ מקסיקו בסוף שנות השמונים והאם הבצורת החריגה והמתמשכת שפקדה את ארצות הברית הייתה הגורם המרכזי לאירוע זה.

במסגרת המחקר שילבו החוקרים ניתוח מקיף של נתונים שנאספו לאורך עשרות שנים, ובהם: נתוני אקלים, זרימות מים מנהר המיסיסיפי, היקף העברת חומרי הזנה מהיבשה לים ונתוני דיג ממפרץ מקסיקו. נתונים אלה נותחו עם מודל של מערכת אקולוגית אזורית, המדמה את מארג המזון הימי ואת קשרי התזונה (יחסי טורף-נטרף) בין המינים העיקררים המרכיבים את המערכת האקולוגית, זאת במטרה להבין כיצד שינויים סביבתיים רחבי היקף משפיעים על הייצור הימי ועל שלל הדיג. שילוב הגישות אפשר לחוקרים לבחון בנפרד את השפעת הבצורת והירידה בזרימת הנהר, ולהשוות אותה להשפעת פעילות הדיג על המערכת הימית.

מתוצאות המחקר עולה כי הבצורת החריגה והמתמשכת שפקדה את ארצות הברית בסוף שנות השמונים הייתה גורם מרכזי לקריסה רחבת היקף במערכת הדיג של מפרץ מקסיקו. בתקופה שלאחר הבצורת נרשמה ירידה של כ־42 אחוזים בכמות הכוללת (ביומסה) של הדגה ושל כ־34 אחוזים בשלל הדיג בהשוואה לשנים שקדמו לתקופה זו. הפגיעה החלה במין מרכזי של דגי המנהדן, דגי המספוא שבבסיס מארג המזון הימי, שם נרשמה ירידה של כ־43 אחוזים בכמות הדגה וכ־38 אחוזים מכמות הדגים שנתפסה, ובהמשך השפיעה גם על מיני דגים גדולים ועל הדגה המסחרית. בסך הכול, כ־89 אחוזים מקבוצות המינים שנבחנו הציגו ירידה בכמות (ביומסה) הדגה, וכ־63 אחוזים מכמות הדגים שנתפסה בדיג.

עוד עולה במחקר, כי השפעת הבצורת הייתה רחבה וחמורה יותר מהשפעת פעילות הדיג עצמה. יתר על כן, סימולציות בצורת עתידיות בהינתן תרחיש פליטת פחמן גבוהות (RCP 8.5) מצביעות על כך שבתנאי האקלים הצפויים תחת תרחיש זה, המאופנים בתקופות בצורת תכופות וחמורות יותר לעומת כיום, שלל הדגה במפרץ מקסיקו צפוי לרדת בכ־60 אחוזים עד אמצע המאה ה־21 ובכ־70 אחוזים לקראת סופה, אם לא יינקטו צעדים מתאימים. “הנתונים מבהירים שבצורת יבשתית בארצות הברית היא איום ישיר על המערכות האקולוגיות הימיות במורד הנהר ועל ביטחון המזון מן הים במפרץ מקסיקו (הנקרא לאחרונה גם מפרץ אמריקה). ללא התאמה של מדיניות הדיג למציאות אקלימית משתנה, היכולת של המערכת הימית להתאושש מאירועים קיצוניים כאלה צפויה להיפגע באופן ניכר”, סיכם ד”ר ברנשטיין.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר ynet