מודרות מעמדות כוח - נשים בישראל 2026
מאת: פרופ’ נויה רימלט, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
יום הנשים הבינלאומי, שחל השבוע, מספק הזדמנות חשובה לבחון את מצב השוויון המגדרי בישראל. התמונה העכשווית רחוקה מלהיות אופטימית. מדד השוויון המגדרי של הפורום הכלכלי עולמי מגלה כי ישראל מדורגת במקום 76 בעולם מתוך 148 מדינות. בכל הנוגע לייצוג פוליטי, מצבן של נשים ישראליות רע במיוחד: הן ממוקמות כמעט בתחתית ברשימה – במקום 104 בעולם, לצד מדינות עולם שלישי כמו מצרים, סין או אינדונזיה. בנוסף, מתברר, שישראל נסוגה לאחור במקום לצעוד קדימה. לפני 19 שנה כאשר פורסם המדד העולמי לראשונה, דורגה ישראל במקום 36 ונראה היה שמצבן של נשים ישראליות הוא טוב יחסית בהשוואה לרוב מדינות העולם, אולם מאז התהפכה המגמה, וזוהי סיבה אמיתית לדאגה.
מצבו העגום של השוויון המגדרי בישראל מתבטא בעיקר בהדרה של נשים מעמדות כוח בפוליטיקה, בשוק העבודה, וכמובן בצבא. לנשים בישראל אין כמעט השפעה על המציאות הפוליטית, הכלכלית והביטחונית, משום שהן לא נמצאות כמעט בכלל בחדרים שבהם מתקבלות ההחלטות הגורליות לעתידה של מדינת ישראל. המלחמה המתנהלת מול איראן בימים אלה חושפת פעם נוספת את עצמת ההדרה הזו. בתקשורת חגגו אמנם את העובדה שכ- 30 לוחמות צוותי אוויר השתתפו בתקיפות באיראן, ודובר צהל ניצל את יום הנשים הבינלאומי על מנת להדגיש את העלייה במספרן של הנשים המשמשות בתפקידי לחימה בצה”ל, ואת תרומתן לצבא באוויר, בים, ובמודיעין. אבל, במטה הכללי של צה”ל יושבים היום רק אלופים גברים. נשים אולי משתתפות בלחימה ותורמות לה, אבל את ההחלטות החשובות מקבלים הגברים. בממשלה, מצב הדברים דומה. בקבינט המדיני בטחוני יושבות שתי נשים מתוך 11 חברים. בממשלה כולה יש לא רק רוב גברי מובהק, אלא שמעט הנשים שבה (5 מתוך 33 שרים) מאיישות בעיקר תפקידים שוליים בחשיבותם. במשרדי ממשלה יוקרתיים כמו משרד הביטחון ומשרד האוצר לא כיהנה מעולם אישה.
ישראל הייתה אמנם בין המדינות הראשונות בעולם שבהן הגיעה אישה לתפקיד ראשת ממשלה. זה קרה בשנת 1969 כאשר גולדה מאיר מונתה לראשות הממשלה בעקבות פטירתו של לוי אשכול. לאחר מכן היא הובילה את מפלגתה לניצחונות בבחירות של 1969 ו-1973. אולם, מאז שהתפטרה מאיר מראשות הממשלה ב-1974 כיהנו בישראל 10 ראשי ממשלה גברים ואף לא אישה אחת.
גם בארצות הברית, בדומה לישראל, ניכרת מגמה של נסיגה במצב השוויון המגדרי, שאחד משיאיה בשנים האחרונות היה ביטול זכותן החוקתית של נשים להפסיק הריון בלתי רצוי. ארצות הברית היא אולי מנהיגת העולם החופשי, אולם אף אישה לא הצליחה מעולם להיבחר שם לתפקיד נשיאה. שתי נשים הראשונות, שהתמודדו לתפקיד מטעם המפלגה הדמוקרטית, הילארי קלינטון וקמלה האריס, הפסידו במרוץ לגבר, שיחסו לנשים ולשוויון מגדרי הוא בעייתי בלשון המעטה. בממשל טראמפ, כמו בממשלת ישראל, גברים ממלאים את כל תפקידי המפתח, ונשים מודרות מהחדר שבו מתקבלות ההחלטות הגורליות.
לפני יותר ממאה שנים, בשנת 1908 יצאו אלפי נשים אמריקאיות לצעדה ברחובות העיר ניו יורק בקריאה לשכר ותנאי עבודה הוגנים ולשוויון זכויות. שנה מאוחר יותר הוחלט למסד בארצות הברית את המחאה של נשים כנגד אפלייתן לרעה ולציינה מידי שנה בתאריך קבוע. בעקבות ההתפתחויות הללו, הציעה פעילת זכויות נשים מגרמניה, בשם קלרה זטקין, להכריז על יום בינלאומי שיצוין בעולם כולו, ובו נשים יוכלו להביע את מחאתן כנגד אפליה ודיכוי על רקע מגדרי ואת תביעתן לשוויון זכויות. ההצעה התקבלה בשנת 1910 בכנס בינלאומי של נשים עובדות, שהתקיים בקופנהגן, ובו השתתפו נשים מ-17 מדינות. כך נולד יום הנשים הבינלאומי, המצוין השנה בפעם ה-116.
יום הנשים הבינלאומי נולד אפוא כיום של מחאה. הוא נועד לשמש תזכורת למצב השוויון המגדרי במדינות שונות בעולם, ולתת לנשים מרחב לבטא מחאה ולעמוד על זכויותיהן. אפשר להניח שקלרה זטקין וחברותיה לא העלו בדעתן שיותר ממאה שנה לאחר שהכריזו על היום הזה, נשים ברחבי העולם עוד ייאלצו להיאבק על זכויות בסיסיות, ובעיקר על הזכות להיות נוכחות ומשפיעות בכל זירת כוח, שבה מתקבלות ההחלטות החשובות.