הודעה לעיתונות: בני הגיל השלישי רוצים לשלב
טכנולוגיה בחיי היום־יום, אך מתקשים לעשות זאת בפועל

קיים פער בין הרצון של בני הגיל השלישי להשתמש בטכנולוגיה ובין השימוש בה בפועל, והוא לאו דווקא נובע מחוסר ידע או מהיעדר גישה. אז מדוע אם כן? סדרת מחקרים שנערכו באוניברסיטת חיפה מראה כי למרות שמבוגרים רבים מחזיקים במכשירים כמו מחשב נייד, טלפון חכם או טאבלט, ומעידים על בקיאות ורצון לשלבם בפעולות יום־יומיות- לדוגמא קניות, פעילות גופנית וקשר חברתי – בפועל השימוש נותר חלקי ואינו משולב בשגרה. “הטכנולוגיה כבר נמצאת אצל המבוגרים, אבל בלי התאמה לאדם עצמו ובלי מעטפת תומכת היא לא נעשית לכלי שמקל על החיים. כדי שהטכנולוגיה באמת תשפר איכות חיים, צריך להתחיל מהצרכים היום־יומיים ומהחוויה האנושית ולא מהמכשיר עצמו”, אמרה ד”ר אורטל כהן אלימלך שסדרת המחקרים נערכו במסגרת עבודת הדוקטורט שלה בחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ’ שרה רוזנבלום.

ממצאי המחקרים שפורסמו בשורה של כתבי עת מדעיים, נערכו על רקע מציאות שבה יותר ויותר פעולות יום־יומיות עוברות למרחב הדיגיטלי, החל מקבלת שירותי בריאות וניהול סידורים ועד קשרים חברתיים ופעילויות פנאי. ד”ר כהן אלימלך ופרופ’ רוזנבלום, יצאו מתוך הנחה שהטכנולוגיה אומנם נתפסת כבעלת פוטנציאל לשיפור עצמאות, השתתפות ובריאות בגיל המבוגר, אך בפועל השימוש בה אינו מובן מאליו. החוקרות ביקשו לבחון כיצד חווים בני הגיל השלישי את המעבר הדיגיטלי, מהם הגורמים האישיים, הבריאותיים והחברתיים המשפיעים על הבחירה להשתמש בטכנולוגיה או להימנע ממנה. לדברי החוקרות, נקודת המוצא אינה היכולת הטכנית כשלעצמה, אלא האופן שבו מצב הבריאות, ההרגשות וההקשר החברתי מעצבים את שילוב הטכנולוגיה בחיי היום־יום של בני הגיל השלישי ובפרט בתקופות של שינוי ואי־ודאות.

כדי לבחון לעומק את הסיבה לפערים נערכו תשע קבוצות מיקוד שבהן השתתפו 59 משתתפים: 20 בנות ובני הגיל השלישי החיים בקהילה בני 80-66; 19 בני משפחה המלווים אותם בחיי היום־יום; ו־20 אנשי מקצוע ואנשי מקצוע מנוסים מתחומי הבריאות, הרווחה והשיקום. המשתתפים שיתפו בחוויות משימוש באמצעים טכנולוגיים יום־יומיים, וסיפקו הצצה למורכבות בשימוש בטכנולוגיה והקשר שלה לבריאותם.

מתוצאות סדרת המחקרים עולה כי בקרב רבים מבני הגיל השלישי מלווה חוויית השימוש בטכנולוגיה בתסכול רגשי שמוביל לעיתים להימנעות ולוויתור, גם כאשר קיימת יכולת טכנית בסיסית. “כשמשהו לא עובד לי בטלפון או במחשב, אני מרגיש אבוד”, שיתף אחד המשתתפים במחקר. “אני מנסה ללחוץ כאן ושם, וזה לא מסתדר. בסוף אני פשוט מוותר”. לצד התסכול, נמצא כי משתמשים בטכנולוגיה בעיקר כאשר יש צורך ברור ובעל משמעות אישית. “יש הרבה דברים במחשב שאני לא משתמשת בהם מספיק, לא כי אני לא יודעת, אלא כי אין לי צורך דחוף. כשמשהו באמת חשוב לי, אני לומדת”, אמרה אחת מהמשתתפות במחקר. גם בני המשפחה מזהים את הפער בין הנגישות הטכנית לחוויה בפועל. “היא קוראת הכול בקבוצה המשפחתית, אבל זה לא טבעי לה כמו לנו”, סיפרה בת משפחה לאם מבוגרת. “בשבילנו זה קשר, בשבילה זה לא באמת מחליף מפגש”.

נוסף על כך, המחקרים מצביעים על פער מובהק בין תחושת המסוגלות של מבוגרים להתמודדות בפועל עם תקלות, עדכונים ושינויים בלתי צפויים. מתברר שגם מבוגרים שמגדירים את עצמם כבקיאים טכנולוגית חווים ירידה חדה בתחושת הביטחון כאשר משהו משתבש, מה שמוביל לפגיעה במוטיבציה ולהימנעות משימוש. “הקושי אינו רק להבין איך להשתמש בטכנולוגיה, אלא להתמודד עם מצבים שבהם היא לא מתנהגת כמצופה, מצב שמעורר חוסר ביטחון ותסכול”, מסבירות החוקרות. “הממצאים האלו מחזקים את ההבנה כי שילוב מוצלח של טכנולוגיה בגיל המבוגר תלוי לא רק במכשיר עצמו, אלא בהתאמה אישית, בתמיכה סביבתית ובהכרה בחוויה הרגשית של המשתמש”.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר מעריב