הודעה לעיתונות: מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה: חוקרות וחוקרים זוכים במענקי מחקר בשיעורים דומים
אך חוקרות מגישות פחות בקשות מימון

מניתוח של כ־5,000 בקשות לקרנות מחקר בולטות עולה תמונה מעודדת של שוויון מגדרי במימון מחקר בישראל, עם אתגרים מתמשכים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת המדעי הבין־לאומי Social Sciences, מצביע על התקדמות ניכרת בשוויון מגדרי בהקצאת מענקי מחקר בישראל, ובפרט בשלב קבלת ההחלטות על המענקים. מניתוח אלפי בקשות שהוגשו לקרנות מחקר מרכזיות הפועלות בישראל, בהן גם קרנות משותפות לישראל ולמדינות נוספות במימון בין־לאומי, עולה כי חוקרות וחוקרים שהגישו בקשות נהנו מסיכויי זכייה דומים ברוב תחומי המחקר האקדמי.

“כאשר בוחנים את שלב הקצאת המענקים עצמו, לא נמצאה עדות להטיה מגדרית שיטתית בין חוקרות לחוקרים. הממצאים מצביעים על כך שתהליכי הבחינה והבחירה של הבקשות פועלים באופן דומה לנשים ולגברים, לפחות ברמת הסיכוי לזכות במענק. עם זאת, במקומות שבהם כן זוהו פערים מגדריים, הם מופיעים בעיקר בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה, שבהם קיימים פערים מגדריים רחבים יותר גם באקדמיה בכלל”, אמרה ד”ר עליזה פורמן־רבינוביץ’, מאוניברסיטת חיפה, עורכת המחקר.

מענקי מחקר המחולקים בהליך תחרותי הם אחד המשאבים המרכזיים במערכת האקדמית. הם משפיעים באופן ישיר על היכולת לבצע מחקר, על קידום קריירות אקדמיות ועל עיצוב סדר היום המדעי. מעבר להיותם מקור מימון משמשים מענקים אלה גם מדד ליוקרה מקצועית ולמצוינות מחקרית, ולכן פערים בגישה אליהם עלולים להעמיק אי־שוויון מבני באקדמיה ולהשפיע על סוגי הידע שמיוצרים, במיוחד בתחומים שבהם נשים מיוצגות בחסר מלכתחילה. במחקר הנוכחי ביקשה ד”ר פורמן־רבינוביץ’, מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, לבחון אם קיימים פערים מגדריים בהקצאת מענקי מחקר בישראל והאם פערים כאלה מופיעים בשלב הגשת הבקשות או בשלב הקצאת המענקים עצמם. נוסף על כך, בדקה החוקרת את ההבדלים בין תחומי מחקר שונים, כדי להבין היכן לאורך התהליך עלולים להיווצר פערים בין חוקרות לחוקרים.

המחקר התבסס על ניתוח 4,998 בקשות למענקי מחקר שהוגשו לקרנות מחקר בולטות הפועלות בישראל. בין הקרנות שנכללו בניתוח: הקרן הלאומית למדע (ISF), הקרן הדו־לאומית ישראל־ארה״ב למדע (BSF), הקרן הגרמנית־ישראלית למחקר ופיתוח מדעי (GIF), וכן מענקי מחקר של משרד המדע והטכנולוגיה. הנתונים כללו מידע על מגדר החוקרת או החוקר הראשיים, תחום המחקר, סכומי המימון שהתבקשו וסכומי המענקים שאושרו בפועל. הניתוח בוצע תוך הבחנה שיטתית בין שלב הגשת הבקשות לשלב הקצאת המענקים ב־12 תחומי מחקר שונים, במטרה לזהות האם ובאילו נקודות בתהליך מופיעים פערים מגדריים.

מתוצאות המחקר עולה כי פערים מגדריים במערכת מימון המחקר נוצרים בשלב הגשת הבקשות. פערים אלה בולטים במיוחד בתחומים שבהם ייצוג הנשים באקדמיה נמוך מלכתחילה. כך, למשל, במקצועות ההנדסה החוקרות הן כ־22 אחוזים מהסגל האקדמי, אך בפועל אחראיות ל־13 אחוזים בלבד מהבקשות למענקי מחקר. גם במדעי הסביבה נמצא פער גדול, כאשר נשים הן כ־42 אחוזים מהסגל, אך מגישות רק כ־20 אחוזים מהבקשות. לעומת זאת, כאשר בוחנים תחומים שבהם ייצוג החוקרות רחב יותר מלכתחילה, מתקבלת תמונה שונה. במדעי החברה שיעור החוקרות בסגל עומד על כ־44 אחוזים ושיעור דומה נרשם גם בהגשת הבקשות למענקי מחקר.

עוד עולה מהמחקר כי כמעט שלא קיימים פערים מובהקים בין חוקרות לחוקרים בשיעור המימון שאושר בפועל מתוך הסכום שהתבקש. “הממצאים מצביעים על כך שאי־שוויון במימון מחקר אינו תוצאה של מנגנון מפלה אחיד, אלא כנראה של תנאים מבניים שמשתנים בין תחומים. בתחומים שבהם נשים מיוצגות בחסר מלכתחילה, כמו חלק מתחומי המדעים המדויקים, דפוסי ההשתתפות וההגשה משקפים ואף מעמיקים פערים קיימים, בעוד שבתחומים שוויוניים יותר הפערים כמעט שאינם מופיעים”, סיכמה ד”ר פורמן־רבינוביץ’.