הודעה לעיתונות: שלושים שנה לאחר פרשת תרומות הדם:
מחקר חדש מאוניברסיטת חיפה חושף משבר אמון מתמשך
בין יוצאי אתיופיה לגופי האכיפה

רמת האמון במשטרה נמוכה בכ־12.5 אחוזים בקרב ישראלים ממוצא אתיופי: “אני חוזר מהמילואים ונהיה שוב החשוד המיידי”, אמר אחד ממשתתפי המחקר

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה לאחר אירועי שבעה באוקטובר חושף שבר מתמשך באמון בגופי האכיפה מצד ישראלים ממוצא אתיופי: רמת האמון במשטרה נמוכה בכ־12.5 אחוזים בקרב קבוצה זו בהשוואה לאוכלוסייה היהודית הכללית. נוסף על כך, רמת האמון בשב”כ ובמוסד נמוכה בכ־10 אחוזים לעומת האוכלוסייה היהודית הכללית, נתון המצביע על דפוס מתמשך של פערי אמון בולטים במוסדות הביטחון והאכיפה. “המחקר מצא פער כואב בין ההשתלבות, התרומה והמחויבות של בני הקהילה למדינה ובין האופן שבו הם חווים את המפגש עם המשטרה. גם בעיצומו של משבר לאומי, הצלקות ההיסטוריות ממשיכות לעצב את רמת האמון”, אמר הדוקטורנט סינטאיו אלמייה, מבית הספר למדעי המדינה, מעורכי המחקר.

המחקר מתפרסם שלושים שנים לאחר מחאת בני הקהילה האתיופית בעקבות חשיפת “פרשת תרומות הדם” בינואר 1996, אז התברר כי תרומות דם של ישראלים ממוצא אתיופי הושמדו ללא ידיעתם. הפרשה והמחאה הציבורית שבאה בעקבותיה נעשו מאז לאירוע מכונן בתודעת הקהילה ולסמל של אפליה, ניכור וקרע באמון כלפי מוסדות המדינה. לאורך השנים הועמק הקרע בעקבות אירועי אלימות משטרתית ואירועים ציבוריים נוספים, אך לדברי החוקרים פרשת הדם ממשיכה לשמש נקודת ייחוס מרכזית להבנת יחסי הישראלים ממוצא אתיופי עם הממסד גם שלושה עשורים לאחר חשיפתה.

על רקע זה ובצל האירועים הלאומיים המטלטלים ומלחמת ‘חרבות ברזל’, ביקשו הדוקטורנט סינטאיו אלמייה, ד”ר קרן לוי גנני סניידר, חברת סגל וחוקרת בחוג לפוליטיקה ותקשורת במרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים ועמיתת מחקר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ופרופ’ דפנה קנטי, דיקנית הפקולטה למדעי החברה ע”ש שמואל והרטה עמיר וראש המעבדה לפסיכולוגיה פוליטית, לבחון כיצד מושפעות רמות האמון המוסדי בקרב ישראלים ממוצא אתיופי בתקופת חירום והאם רגשי האחדות, ההתגייסות והקרבה הביטחונית מצליחים לגשר על משקעים היסטוריים ועל חוויות מתמשכות של חשדנות וניכור כלפי המדינה וגופי האכיפה.

המחקר התבסס על מתודולוגיה משולבת, כמותית ואיכותנית, שכללה סקר שבו השתתפו 687 משתתפים מהחברה הישראלית, וכן נערכו עשרות ראיונות עם גברים ונשים מקרב ישראלים ממוצא אתיופי ונועדו להעמיק בהבנת החוויות, העמדות והפרשנויות של המשתתפים במחקר.

מתוצאות המחקר עולה כי בין ישראלים ממוצא אתיופי ובין האוכלוסייה היהודית הכללית קיימים הבדלים מובהקים באמון במוסדות המדינה, כפי שהם משתקפים הן בממצאים הכמותיים והן בעדויות האישיות. רמת האמון במשטרה נמוכה בכ־12.5 אחוזים בקרב ישראלים ממוצא אתיופי בהשוואה לאוכלוסייה היהודית הכללית, בעוד שביחס לממשלה נרשם דפוס הפוך, עם רמת אמון גבוהה יותר בקרב קבוצה זו בכ־12.5 אחוזים לעומת הציבור הכללי. גם ביחס לשב”כ ולמוסד נרשמות רמות אמון נמוכות בכ־10 אחוזים בקרב ישראלים ממוצא אתיופי בהשוואה לאוכלוסייה היהודית הכללית. לעומת זאת, צה”ל בולט כחריג, עם רמת אמון גבוהה יותר בקרב ישראלים ממוצא אתיופי, בכ־5 אחוזים מעל הממוצע באוכלוסייה הכללית.

עוד עולה מן המחקר כי משתתפים רבים מקרב ישראלים ממוצא אתיופי, בהם לוחמים ומשרתי מילואים מאז שבעה באוקטובר, תיארו הרגשת דריכות מתמדת וחשדנות במפגשיהם עם המשטרה, גם לאחר שירות קרבי ותרומה ביטחונית פעילה. “אני חוזר מהמילואים ונהיה שוב החשוד המיידי”, אמר אחד המשתתפים במחקר. משתתף נוסף אמר: “השוטר הוא איום, לא הגנה”. משתתפים נוספים ציינו כי “המשטרה לא רואה את התרומה שלי, היא רואה רק את הצבע שלי”. משתתף אחר הדגיש: “בזמן שאנחנו נלחמים על הבית, המשטרה פה בפנים עדיין מתייחסת אלינו כאילו אנחנו לא שייכים”. לדברי החוקרים, המשתתפים במחקר חיברו בין חוויות עכשוויות למשקעים היסטוריים, כגון: פרשת תרומות הדם והיעלמות הילדה היימנוט קסאו, שנתפסו בעיניהם כהמשך של דפוסי אפליה, חוסר שקיפות וטיוח מערכתי. “ממצאי המחקר מציבים מראה נוקבת מול החברה הישראלית שלושים שנה אחרי פרשת תרומות הדם. לצד נכונות עמוקה להשתלב, לתרום ולסמוך על המדינה, חוויות מצטברות מול גופי האכיפה הותירו צלקות עמוקות ותחושת ניכור שאינן נרפאות גם בתקופות של מלחמה. בניית אמון מחייבת הכרה בפצע ההיסטורי, הקשבה אמיתית ותהליכי תיקון ארוכי טווח. גם שלושים שנה אחרי פרשת תרומות הדם, וכאשר בני הקהילה האתיופית נמצאים בחזית ההגנה על המדינה, ממצאי המחקר מבהירים כי ללא תיקון עמוק ומתמשך ביחסי האכיפה, יוסיף משבר האמון ללוות את החברה הישראלית גם בעתות חירום”, סיכמו החוקרים.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר וואלה