מחקר רחב היקף בהובלת חוקרים מאוניברסיטת חיפה בחן דפוסי פעילות גופנית והשפעתם על בריאות הכבד והלב, ומצא כי גם פעילות מרוכזת מעניקה יתרונות בריאותיים ניכרים

במחקר בין־לאומי חדש שנערך בהובלת חוקרים מאוניברסיטת חיפה, בשיתוף עם חוקרים אמריקנים, שפורסם בכתב העת Liver International, נמצא כי בני אדם המבצעים פעילות גופנית בהיקף של יותר מ־150 דקות בשבוע, גם אם עיקר הפעילות מתבצעת ביום אחד או ביומיים בלבד, נהנים מהגנה ניכרת מפני כבד שומני מטבולי (MASLD), מירידה חדה בסיכון לתמותה כללית ומסיכון נמוך יותר למחלות לב וכלי דם, בדומה לבני אדם המתאמנים באופן סדיר לאורך השבוע. “ממצאי המחקר שלנו מראים כי לא חייבים להתאמן כל יום כדי להפיק תועלת בריאותית רבת־משמעות. העיקר הוא להימנע מאורח חיים ללא פעילות גופנית סדירה. גם פעילות מרוכזת, כל עוד היא עומדת בהיקף הזמן והעצימות המומלץ, יכולה להפחית סיכון למחלה ואף לתרום לאריכות ימים”, אמרה פרופ’ שירה זלבר־שגיא, מאוניברסיטת חיפה, עורכת המחקר.

כבד שומני ממקור מטבולי (MASLD), שאינו נובע מצריכת אלכוהול מופרזת, הוא מחלת הכבד השכיחה ביותר בעולם והגורם המוביל למחלת כבד כרונית. כ־30 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, כולל בישראל, סובלים ממנה. המחלה מתאפיינת בהצטברות שומן בתאי הכבד, שעשויה להוביל לתהליכי דלקת, להיווצרות צלקות כבדיות ואף להתפתח לשחמת כבד או סרטן. המחלה קשורה באופן הדוק להשמנה ולאורח חיים לא בריא, המאופיין בתזונה עתירת סוכר ומזון אולטרה מעובד, עתיר סוכר ושומן, ובהיעדר פעילות גופנית. לדברי החוקרים מדובר במחקר רחב היקף וארוך טווח, המבוסס על נתוני אוכלוסייה מייצגים, המעניק תוקף נוסף להמלצות הקיימות בנוגע לפעילות גופנית. במחקר הנוכחי ביקשו פרופ’ זלבר־שגיא, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, יחד עם צוות חוקרים מארצות הברית ומאירופה לבדוק אם ריכוז הפעילות הגופנית למספר מצומצם של ימים בשבוע מעניק הגנה דומה מפני כבד שומני מטבולי, תמותה כללית וסיכון למחלות לב וכלי דם, בהשוואה לפעילות גופנית המפוזרת לאורך השבוע.

במחקר השתתפו 2,490 משתתפים של סקר בריאות בארצות הברית, כאשר הפעילות הגופנית נמדדה באמצעות אקסלרומטרים, מדי תנועה שנענדו על הגוף, במשך שבעה ימים רצופים. מדידה זו אפשרה הערכה מדויקת של משך הפעילות ועצימותה, תוך הבחנה בין פעילות קלה לפעילות בעצימות בינונית-גבוהה. על בסיס נתונים אלו סווגו המשתתפים לשלוש קבוצות: לא פעילים, פעילים סדירים שביצעו למעלה מ־150 דקות פעילות שבועית בעצימות בינונית-גבוהה המפוזרות לאורך השבוע, ומי שביצעו למעלה מ־150 דקות פעילות בעצימות בינונית-גבוהה כאשר לפחות מחצית מהפעילות רוכזה ביום-יומיים בלבד.

מתוצאות המחקר עולה כי בקרב בני אדם שאובחנו עם כבד שומני מטבולי, פעילות גופנית בעצימות בינונית עד גבוהה בהיקף של למעלה מ־150 דקות בשבוע נקשרה לירידה חדה בתמותה הכללית ולסיכון נמוך באופן ניכר למחלות לב וכלי דם, גם כאשר עיקר הפעילות בוצעה ביום אחד או ביומיים בלבד. ההשפעה הבריאותית של פעילות גופנית מרוכזת הייתה דומה לזו שנצפתה בקרב בני אדם שהתאמנו לאורך כל ימות השבוע. עוד נמצא במחקר, כי שכיחות כבד שומני מטבולי באוכלוסייה הכללית הייתה הגבוהה ביותר בקרב בני אדם שלא ביצעו פעילות גופנית: 38 אחוזים מהם אובחנו עם המחלה, לעומת 26 אחוזים בקרב מי שהתאמנו באופן סדיר לאורך השבוע ו־20 אחוזים בלבד בקרב משתתפים שריכזו את עיקר פעילותם ליום אחד או ליומיים.

“ממצאי המחקר מדגישים כי פעילות גופנית, גם כאשר היא אינה מתבצעת מדי יום, קשורה לתוצאות בריאותיות ניכרות. הנתונים מראים כי ניתן לאפשר גמישות בדפוסי הפעילות ובכך להקל על אנשים שרוצים להתעמל כדי לשפר את בריאותם, אך אינם מוצאים לכך זמן על בסיס יום־יומי או במשך השבוע. פעילות גופנית מרוכזת, אם היא מספקת בהיקפה, עשויה לתרום להפחתת סיכון למחלה, לשיפור הישרדות ולהפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם, בהשוואה להיעדר פעילות, כאשר לכל אדם צריכה להיות תוכנית מותאמת אישית בהתאם למצבו הרפואי ותוך התחשבות במגבלות הזמן שלו”, סיכמה פרופ’ זלבר־שגיא.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר YNET