הודעה לעיתונות: מחקר בין־לאומי שנערך באוניברסיטת חיפה:
פגיעה מינית בילדות ובבגרות משפיעה על חיי המין
גם עשרות שנים אחרי
כ־82,000 בני אדם מ־42 מדינות השתתפו במחקר שהראה כי לפגיעה מינית יש השלכות מתמשכות על תפקוד מיני ובריאות נפשית, וכי השפעותיה ניכרות גם בתרבויות שבהן השיח על מיניות מושתק
במחקר בין־לאומי חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, ופורסם בכתב העת Journal of Interpersonal Violence, נמצא כי פגיעה מינית בילדות או תקיפה מינית בגיל ההתבגרות ובבגרות קשורות ברמות גבוהות יותר של מצוקה מינית וקשיים בתפקוד המיני בבגרות בקרב נשים, גברים ובעלי זהויות מגדריות מגוונות, ללא הבדלים בין מדינות ותרבויות שונות. המחקר התבסס על נתונים של 82,243 בני אדם מ־42 מדינות, במסגרת הסקר הבין־לאומי למיניות, והוא נחשב למחקר הרחב ביותר שנערך עד כה בנושא זה. “הממצאים מראים כי ההשפעה של פגיעה מינית ניכרת בקרב כל המגדרים ובכל החברות, ומדגישים את הצורך הדחוף להרחיב את ההבנה הקלינית של טראומה ומיניות. טיפול בטראומה בלבד אינו מספיק. כדי לסייע לנפגעים באמת יש לשלב גם את המיניות בתוך הטיפול, ובאותו אופן יש לכלול התייחסות לטראומה בתוך טיפול מיני”, אמרה פרופ’ עטרת גבירץ־מידן, מאוניברסיטת חיפה, מעורכות המחקר.
פגיעה מינית בילדות ותקיפה מינית בגיל ההתבגרות או בבגרות הן בעלות השלכות ארוכות טווח על רווחה מינית, נפשית וגופנית. אף שמחקרים קודמים כבר הצביעו על קשר בין פגיעה מינית לקשיים בתפקוד מיני ולמצוקה רגשית, רובם התמקדו בנשים בלבד ובמדינות מערביות, תוך התעלמות מהניסיון של גברים או מבעלי זהויות מגדריות מגוונות שמשתייכים למיעוט מיני. נוסף על כך, בתרבויות רבות נושאים של מיניות ואלימות מינית מלווים בסטיגמה, בבושה ובשתיקה, מה שמעכב חשיפה ובקשת עזרה ומחמיר את השלכות הפגיעה. במחקר הנוכחי ביקשו פרופ’ גבירץ־מידן והדוקטורנטית שולמית שפרבר, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, יחד עם צוות חוקרים מאוניברסיטאות שונות בעולם, לבחון כיצד פגיעה מינית בילדות ותקיפה מינית בגיל ההתבגרות או בבגרות קשורות לתפקוד מיני ולמצוקה מינית בקרב אוכלוסיות מגוונות מבחינת מגדר, נטייה מינית ומוצא תרבותי.
המחקר התבסס על נתונים שנאספו במסגרת הסקר הבין־לאומי למיניות, אחד המחקרים הרחבים ביותר בתחום, אשר נערך ב־42 מדינות וב־26 שפות וכלל למעלה מ־82,000 משתתפים. המשתתפים מילאו שאלונים אנונימיים שבחנו חוויות של פגיעה מינית ותפקוד מיני, והנתונים נותחו באמצעות מודלים סטטיסטיים שאפשרו להשוות בין נשים, גברים ובעלי זהויות מגדריות מגוונות, וכן בין קבוצות מיניות ותרבויות שונות.
מתוצאות המחקר עולה כי גם פגיעה מינית בילדות וגם תקיפה מינית בגיל ההתבגרות או בבגרות נמצאו קשורות באופן מובהק לרמות גבוהות יותר של מצוקה מינית ולבעיות בתפקוד המיני. נוסף על כך, נמצא כי אנשים שחוו פגיעה בשתי התקופות (גם בילדות וגם בבגרות) דיווחו על קשיי תפקוד מיני חמורים יותר, הכוללים ירידה בחשק, קשיים בעוררות, קושי להגיע לאורגזמה, כאב בקיום יחסי מין ותחושת חוסר סיפוק.
ממצא מפתיע אך עקבי עלה בקרב משתתפות ומשתתפים שדיווחו על פגיעה בעוצמה נמוכה יחסית בילדות אך על פגיעה חמורה בבגרות: דווקא בקבוצה זו נצפו רמות הקושי הגבוהות ביותר. לעומת זאת, בקרב מי שדיווחו על פגיעה חמורה מאוד בשתי התקופות – כלומר, פגיעה משמעותית בילדות ולאחר מכן פגיעה משמעותית נוספת בבגרות – עוצמת הקשר דווקא נחלשה. “בהתחלה הופתענו מהממצא הזה, אך כשמעמיקים בו, הוא מתיישב היטב עם ההבנה הקלינית שטראומה חוזרת עלולה לגרום לרמות גבוהות של ניתוק רגשי וחוסר תחושה. הגוף מפתח מנגנוני הגנה כדי לשרוד, וגם אם הם מגינים מפני כאב, הם לעיתים גובים מחיר כבד וכוללים ויתור על חיבור רגשי ומיני”, הסבירה פרופ’ גבירץ־מידן.
בהשוואה בין מגדרים נמצא כי דפוסי ההשפעה שונים: בקרב נשים נקשרו תקיפה מיניות בגיל ההתבגרות או בבגרות דווקא פחות לקשיים בתפקוד, בעוד שבקרב גברים לא נמצא קשר מובהק בין תקיפה בגיל מבוגר לתפקוד מיני. לעומת זאת, הן אצל נשים והן אצל גברים נצפתה עלייה ברמות המצוקה המינית בעקבות פגיעה מינית בילדות. בקרב בעלי זהויות מגדריות מגוונות היה קשר חלש יותר בין פגיעה בילדות למצוקה מינית בבגרות. הבדלים מובהקים נמצאו גם בין קבוצות מיניות שונות: בקרב הטרוסקסואלים וביסקסואלים נצפו רמות גבוהות יותר של מצוקה וקשיים בתפקוד המיני בהשוואה לקבוצות אחרות, בעוד שבקרב משתתפים שהגדירו את עצמם קוויריים, פאנסקסואלים, וא־מיניים הקשר היה חלש יותר ולעיתים אף הפוך.
עוד עולה מן המחקר כי בהשוואה בין מדינות, הקשרים בין פגיעה מינית בילדות ובבגרות לבעיות בתפקוד ולמצוקה מינית נמצאו חזקים במיוחד במדינות שמרניות יותר. “במדינות שבהן שוררים ערכים שמרניים, מתקיים למעשה טאבו כפול, כלומר יש טאבו גם על מיניות וגם על הפגיעה המינית. השילוב הזה יוצר שתיקה מתמשכת סביב הנושא, מעכב פנייה לעזרה, ומחזק את תחושות הבושה וההאשמה העצמית”, אמרו החוקרות.
הדוקטורנטית שולמית שפרבר, הוסיפה: “חשוב לזכור שמדדנו רק תפקוד מיני, ותפקוד הוא רק היבט אחד של האופן שבו מצוקה נפשית מתגלמת בגוף. אצל חלק מהאנשים המצוקה אינה מתבטאת בקושי בתפקוד מיני, אלא במצוקה נפשית ורגשית סביב המיניות, למשל: אשמה סביב הנאה מינית. צריך לזכור שאצל אנשים שונים המצוקה יכולה להופיע בצורות שונות, ולא תמיד דווקא כקושי בתפקוד מיני”.
ברמה הטיפולית צריך לשבור את השתיקה סביב הנושאים הללו וצריך להפסיק לייצר הפרדה גסה בין טיפול בטראומה לטיפול במיניות. כדי לספק סיוע מתאים לשורדות ולשורדי פגיעה מינית צריך להציע טיפול מיני מיודע־טראומה וטיפול בטראומה מיודע־מיניות, משום שהשניים שזורים זה בזה. “טראומה אינה נחווית רק בנפש אלא גם בגוף, והיא נוגעת במערכות יחסים, באינטימיות וביכולת להרגיש הנאה וביטחון. ההכרה בכך שטראומה משפיעה גם על המיניות היא צעד הכרחי בדרך לריפוי שלם ומלא”, סיכמו החוקרות.