הממצאים מצביעים על כך שתינוקות נמשכים למצבים שבהם המבט שלהם גורם לאובייקט שמולם להגיב ולהתחיל לנוע, גם כשהתגובה צפויה מראש

במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת תל-אביב, ופורסם בכתב העת Cognition, נמצא כי כבר מגיל ארבעה חודשים תינוקות מעדיפים להסתכל על אובייקטים שמגיבים ישירות למבט שלהם. מהמחקר עולה כי תינוקות אינם נמשכים רק לגירויים חדשים או מפתיעים, אלא מעדיפים מצבים שבהם המבט שלהם עצמו גורם למשהו לקרות. “עצם היכולת להשפיע על הסביבה, גם כאשר התוצאה צפויה לחלוטין, מתגמלת מאוד תינוקות צעירים. זהו המימוש הראשון בקרב תינוקות של העיקרון שלפיו ניבוי מוצלח של תוצאה, הנובעת מפעולה עצמית, מחזק את הקשב וההתנהגות”, אמרה הדוקטורנטית טל רביד־רוט, מאוניברסיטת חיפה שהובילה את המחקר.

ההעדפה של תינוקות למצבים של שליטה והשפעה משתלבת בדיון רחב יותר בחקר ההתפתחות המוקדמת, העוסק באופן שבו תינוקות מפנים קשב ולומדים על סביבתם. לאורך שנים רווחה במחקר ההנחה כי תינוקות נמשכים בעיקר לגירויים המאזנים בין הצפוי למפתיע, כלומר גירויים סביבתיים שאינם מוכרים לחלוטין אך גם אינם אקראיים. גישה זו הדגישה את תפקיד ההפתעה והחידוש ככוחות מניעים של קשב ולמידה בגיל הרך. במחקר הנוכחי ביקשו פרופ’ ברוך עיטם והדוקטורנטית טל רביד־רוט, מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, יחד עם ד”ר שגיא יפה־דקס מאוניברסיטת תל אביב, וחוקרים נוספים, לבדוק האם מקור הניבוי הוא גורם מכריע בעיצוב הקשב בגיל הינקות. כלומר, האם תינוקות מעדיפים מצבים שבהם הם עצמם גורמים לשינוי בסביבה, לעומת מצבים שבהם השינוי מתרחש באופן חיצוני ועצמאי, גם כאשר רמת הניבוי זהה.

המחקר כלל שני ניסויים נפרדים, שבהם נבדקו 43 תינוקות, בני 12-4 חודשים. במהלך המחקר הוצגו לתינוקות אובייקטים חזותיים פשוטים על מסך מחשב, והחוקרים מדדו את משך ותדירות ההסתכלות של התינוקות באמצעות מערכת מתקדמת למעקב עיניים. שיטה זו אפשרה לבחון באופן ישיר ולא פולשני לאן מביט התינוק, כמה זמן הוא מתמקד בכל אובייקט, וכיצד משתנים דפוסי הקשב שלו בהתאם לאופי הקשר בין מבטו ובין התגובה החזותית המופיעה על המסך.

מתוצאות המחקר עולה כי תינוקות העדיפו בעקביות להסתכל על אובייקטים שהיו נתונים לשליטתם, כלומר לאובייקטים שהגיבו ישירות למבטם. העדפה זו נמצאה בקרב תינוקות בכל טווח הגילים שנבדק, והייתה בולטת במיוחד בקרב התינוקות הצעירים יותר במדגם. ההעדפה זו הופיעה גם כאשר התגובה הייתה צפויה לחלוטין ולא כללה כל אלמנט של הפתעה. ממצא זה מצביע על כך שעצם היכולת של התינוק לגרום לשינוי באמצעות המבט משמשת גורם מתגמל בפני עצמו ואינה תלויה רק בחידוש הגירוי או באי־ודאות של הגירוי. “תוצאות המחקר מראות כי כבר בתחילת חייהם תינוקות מחפשים מצבים שבהם הם יכולים לראות בבירור שהפעולות שלהם יוצרות תוצאה. חוויית שליטה וניבוי מוצלח של תוצאה הם רכיבים יסודיים בהתפתחות הקשב והלמידה בגיל הינקות, ומציעים נקודת מבט חדשה על הדרך שבה תינוקות לומדים על הקשר בינם לבין העולם שסביבם”, סיכמו החוקרים.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר mako