במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת Translational Psychiatry נמצא כי רמות גבוהות של סנכרון מוחי בין־אישי שנמדדו במהלך שיחת היכרות ראשונית עם אדם זר לפני החשיפה לאירועי הטרור שאירעו בשבעה באוקטובר עשויות לנבא עמידות נפשית גבוהה יותר. לפי ממצאי המחקר, נבדקים שהציגו סנכרון גבוה יותר בין דפוסי הפעילות המוחית שלהם לאלה של בני־שיחם פיתחו פחות תסמיני פוסט־טראומה, דיכאון ומצוקה כללית ביחס לרמת החשיפה לאירועי הטרור שחוו. “סנכרון מוחי בין־אישי הוא סימן מובהק ליכולת להתחבר לאחר. המחקר שלנו מראה שאנשים שמסנכרנים טוב יותר את הפעילות המוחית שלהם במפגש הראשון מצליחים להתמודד טוב יותר עם השלכות של אירועים טראומתיים. יכולת זו מספקת הגנה ניכרת על הבריאות הנפשית לאחר חשיפה לטראומה”,  אמרה פרופ’ סימון שמאי־צורי מאוניברסיטת חיפה, מעורכתו המחקר.

מחקרים שנערכו בעבר מצאו כי סנכרון מוחי בין־אישי נוצר בטבעיות בזמן אינטראקציות חברתיות, ומתקיים כאשר שני אנשים מתאימים את הקשב, הרגש או דפוסי החשיבה שלהם זה לזה. תופעה זו נקשרה ביכולת ליצור קרבה, באמפתיה ובתיאום רגשי וקוגניטיבי. סנכרון כזה משקף לא רק תגובה רגעית למפגש חברתי, אלא גם נטייה אישית של חלק מבני האדם להסתנכרן ביתר קלות עם אחרים, נטייה שנמצאה קשורה לוויסות רגשי יעיל וליצירת קשרים חברתיים תומכים.

במחקר הנוכחי, שהוביל ד”ר עודד מאיו, מהמעבדה של פרופ’ שמאי־צורי, יחד עם יעל מולכו פישר וד”ר ירדן אבנור, מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה, ביקשו החוקרים לבדוק האם הנטייה האישית לסנכרון מוחי במפגש חברתי ראשוני עשויה לנבא עמידות נפשית לאחר חשיפה לאירוע טראומטי. 

תשעים ושמונה נבדקים חולקו לזוגות שלא הכירו זה את זה. כל זוג קיים שיחת היכרות קצרה כחלק מהשלב הראשון של המחקר. במהלך השיחה נמדדה פעילות המוח של שני המשתתפים בו־זמנית באמצעות מערכת Functional near-infrared spectroscopy (fNIRS), שמאפשרת לעקוב אחר שינויים ברמות ההמוגלובין המחומצן בדם באזורים מוחיים הקשורים לאמפתיה, לתיאום רגשי ולתהליכי תקשורת חברתית. נתונים אלה שימשו לחישוב רמת הסנכרון המוחי בין זוגות הנבדקים בשישה אזורי מוח מוגדרים. לאחר פרוץ מלחמת ‘חרבות ברזל’ פנו החוקרים שוב אל אותם משתתפים בבקשה למלא סדרת שאלונים שבחנו את רמת החשיפה האישית שלהם לאירועי הטרור בשבעה באוקטובר ואת עוצמת הסימפטומים הנפשיים שחוו, בהם תסמיני פוסט־טראומה, דיכאון ומדדי מצוקה כללית. הצלבת נתוני הסנכרון המוחי שנמדדו לפני אירוע הטרור עם נתוני החשיפה והסימפטומים אפשרה לבדוק האם הסנכרון המוקדם תרם להסבר עוצמת הפגיעה הנפשית בעקבות הטראומה.

מתוצאות המחקר עולה כי סנכרון מוחי בין־אישי שנמדד זמן רב לפני אירועי שבעה באוקטובר היה הגורם שמיתן את עוצמת התגובה הנפשית לטראומה. בקרב הנבדקים שהראו רמות סנכרון גבוהות יותר במהלך שיחת ההיכרות שנערכה לפני שבעה באוקטובר היה קשר חלש יותר בין חשיפה לאירועים טראומתיים ובין תסמיני פוסט־טראומה, דיכאון ומצוקה כללית, כלומר החשיפה לאירועי הטרור הזיקה להם פחות. “תוצאות המחקר מראות שסנכרון מוחי בין־אישי משמש אינדיקציה חשובה ליכולת של אדם לווסת את תגובתו לאירועים קשים. הממצאים מציעים שסנכרון שנוצר בטבעיות באינטראקציה חברתית קצרה עשוי לסייע בהבנת ההבדלים בין אנשים ביכולת ההתמודדות עם טראומה”, סיכמו החוקרים.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר גלובס