בעיצומה של תקופה סוערת בה מתמודדת החברה הישראלית עם משברים ביטחוניים, חברתיים ופוליטיים, הקליניקות המשפטיות לזכויות אדם באוניברסיטת חיפה ממשיכות לפעול כמגן אחרון עבור אוכלוסיות מוחלשות. לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי שצוין ב-10 בדצמבר, עו”ד רעות כהן, מנהלת מקצועית של מערך הקליניקות למשפט ושינוי חברתי ומנחת הקליניקה לזכויות אדם בהליך האזרחי, משתפת באתגרים והצלחות של מערך ייחודי זה.

מערך הקליניקות באוניברסיטת חיפה כולל כיום שמונה קליניקות פעילות, כל אחת מתמקדת בתחום ייחודי של זכויות אדם. “כל קליניקה פועלת בחזית אחרת,” מסבירה עו”ד כהן, “אך כולן חולקות מטרה משותפת: להגן על זכויות האדם של אוכלוסיות מוחלשות ומודרות”. בשנה האחרונה, הקליניקות היו עמוסות בתיקים תקדימיים שנגעו ישירות למשברים איתם כולנו מתמודדים.

מהם התיקים המשמעותיים ביותר שטיפלתם בהם השנה?
“הקליניקה לסיוע בעיתות מלחמה מנהלת מאבק תקדימי בבתי המשפט להכיר כנפגעי פעולות איבה בני משפחה שצפו ברצח וחטיפה של יקיריהם בזמן אמת במתקפת ה-7 באוקטובר – דרך וידאו, רשתות חברתיות או שיחות טלפון – אך לא נכחו פיזית בזירה. זה מה שאנחנו קוראים לו ‘נוכחות דיגיטלית’. הטראומה שלהם אמיתית ומשמעותית, והערכאות צריכות להכיר בכך.

הצלחה משמעותית נוספת הייתה עתירת הסטודנטים המפונים לבג”ץ. העתירה הובילה לשינוי נהלים ולמתן מענקי אכלוס באופן רטרואקטיבי לסטודנטים מקריית שמונה ושדרות שפונו ממעונותיהם בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. אנו מעריכים כי הוחזרו לציבור הסטודנטים המפונים כ-2.5 מיליון שקלים.

תיק נוסף שיצר תקדים הוא של הקליניקה לפמיניזם משפטי ועוסק ברופאה מתמחה שפוטרה לאחר שהגישה תלונה על הטרדה מינית. הקליניקה השיגה צו מניעה והשבה לעבודה, והתיק קבע תקדים חשוב לגבי מעמד עתודאים כ’עובדים’ לעניין החוק למניעת הטרדה מינית. בנוסף, הקליניקה לצדק סביבתי מלווה משפטית את תושבי בת גלים במאבק נגד תוכנית בינוי החוסמת את החוף. הקליניקה הצליחה לחשוף באמצעות בקשה לפי חופש המידע את הסכם החכירה של המבנה שקובע כי על החוכר להשמיש אותו כמבנה ציבורי. דבר זה לא קרה ולכן פנינו לרשות מקרקעי ישראל בדרישה לבטל את החכירה ולהחזיר את המבנה לציבור”.

אין חכם כבעל הניסיון
“המפגש הבלתי-אמצעי עם המציאות חושף את הסטודנטים לפער שבין ‘המשפט עלי ספר’ לבין המציאות המורכבת בשטח”, משתפת עו”ד כהן. “הם לומדים בדרך הקשה שבבית המשפט לא תמיד נעשה צדק, ונחשפים באופן ישיר לפערי הכוחות המובנים במערכת – בין אזרח לרשות, בין בנק ללקוח, ובין אוכלוסיות מוחלשות לבעלי הכוח.

הם לומדים שעריכת דין מצוינת לא מסתכמת רק בניתוח משפטי מבריק, אלא דורשת יחסי אנוש, רגישות ויכולת לראות את האדם שמאחורי התיק. הם מבינים שלכל מסמך שהם מנסחים – בין אם זה מכתב התראה, עתירה או בקשה לביטוח לאומי – יש השפעה ישירה ומכרעת על חייו של אדם. הם רואים כיצד ניסוח נכון יכול למנוע גירוש, להחזיר רישיון שנשלל או להשיג קצבת קיום”.

הצלחות לא חסרות. “במסגרת הקליניקה לסיוע משפטי בעיתות מלחמה, סטודנטיות ליוו אישה נפגעת פעולות איבה. לאחר מחקר משפטי עצמאי שהסטודנטיות ערכו, הן גילו שהלקוחה לא ממצה את זכויותיה לקבלת מענק כלכלי וטיפולי שעומד על כ-60,000 שקלים”, היא משתפת. “הן סייעו ללקוחה להגיש את הבקשה למענק, הבקשה התקבלה והלקוחה קיבלה את המענק ממש בטרם המועד האחרון להגשת בקשה לקבלתו. זו הצלחה משמעותית במיוחד, כי הסטודנטיות בקליניקה הן אלה שטיפלו בתיק מההתחלה ועד הסוף – מעריכת הבדיקה המשפטית, דרך איתור הזכאות הרלוונטית, הגשת הבקשה ועד קבלת המענק”.

מהם האתגרים העיקריים בהפעלת קליניקות למען זכויות אדם כיום?
“השנה התמודדנו עם אובדן כואב של סטודנטית בקליניקה לזכויות אדם, שדא חטיב ז”ל, שנהרגה מטיל במלחמה עם איראן. האתגר הוא להמשיך בעשייה בצל האבל הכבד. המלחמה יצרה מצב כאוטי, שינויי חקיקה תכופים וצרכים משתנים של הלקוחות. אנו לא מצליחים לקחת את כל הפונים שמגיעים אלינו מכיוון שאנחנו 8 קליניקות ויש לנו צורך בעוד משאבים. בנוסף, בתקופת מלחמה, רשויות המדינה לעיתים פחות קשובות לפניות בנושאי זכויות אדם שאינן נתפסות כ’דחופות’ וביטחוניות”.

האם יש נושאים חדשים בתחום זכויות האדם שעלו מאז 7 באוקטובר?
“בהחלט. מעבר להרחבת ההגדרה של ‘נפגע איבה’ שאני מדברת עליה, זיהינו גם את סוגיית אי השוויון במיגון. לא לכולם היו מרחבים מוגנים זמינים בזמן המלחמה והרבה מהפערים האלה נובעים מפערים סוציו-אקונומיים – למשל, אנשים שגרים בבית עם ממ”ד לעומת אנשים שגרים ברחוב עם מקלט ציבורי מרוחק, או ישובים יהודים שבהם יש מקלטים ציבוריים לעומת ישובים ערבים בהם אין.

נושא נוסף הוא המתח בין חופש ביטוי להסתה. נוכח המצב הביטחוני השיח ברשתות החברתיות נהיה מאוד אלים ומסית מצד אחד. בד בבד אנו חשים שמרחב חופש הביטוי מצטמצם על רקע המצב הבטחוני. זה מייצר אתגרים ושאלות משפטיות חדשות”.

כיצד המצב הנוכחי משפיע על עבודת הקליניקה ועל סדר העדיפויות שלה?
“הקליניקות מגיבות ומשתנות כל הזמן לאור מה שקורה. כמרכז שתפקידו להגן על זכויות אדם אנחנו חייבים להישאר מעודכנים ולהגיב בזמן אמת לדברים שקורים. מנגד, יש גם צורך לשמור על פרויקטים ארוכי טווח ולמנוע מהם זעזוע עקב מצבים משבריים זמניים. לכן זהו איזון שאנו עושים כל הזמן. כך למשל בתחילת המלחמה כל הקליניקות הסיטו את משאביהן כדי לעסוק בסוגיות שעולות מהמלחמה והענקנו מענה חירומי למתרחש. בשנה לאחר מכן פתחנו קליניקה ייעודית לסיוע משפטי בעיתות מלחמה כדי שתהיה קליניקה שמתמקצעת ומתמחה בסוגיות הייחודיות שעולות מהמצב, ושאר הקליניקות חזרו לעסוק בדגשים הייחודים להן כדי להמשיך ולתת מענה למגוון האוכלוסיות והמצוקות”.

מבט קדימה

לסיום, מה האתגר הגדול ביותר העומד כיום בפני זכויות האדם בישראל?
“אני רואה מספר אתגרים מרכזיים. ראשית, זכויות כלכליות-חברתיות – לנוכח המצב הבטחוני אנשים רבים נפגעו כלכלית ואנו צופים שנראה את ההשלכות של זה עוד שנים קדימה. שנית, מצב מערכת בריאות הנפש והרווחה. המלחמה חידדה עד כמה המערכות נמצאות בחוסר ספיקה. לנוכח עלייה בצורך בטיפול וסיוע נפשי, יהיה צורך להידרש לסוגיה זו.

שלישית, משבר האקלים. קל מאוד לחשוב שיש סוגיות דחופות יותר ועכשוויות יותר, אך אנו רואים איך משבר האקלים מחמיר ומתקרב לנקודת קיצון שתשפיע על כולנו ללא הבדל דת, גזע, מין או לאום. ולבסוף, הקיטוב החברתי והפגיעה במרחב הדמוקרטי. השנים האחרונות במדינה חשפו שברים עמוקים בחברה הישראלית, ואנו רואים כיצד המאבק על גבולות השיח וגבולות הדמוקרטיה עובר מהכיכר הציבורית אל הזירה המשפטית, אכיפת החוק והזירה הדיגיטלית. יהיו אתגרים ושאלות משפטיות שנצטרך להידרש להם גם בנושא זה”.