30 שנה אחרי שיצחק רבין נרצח בידי יגאל עמיר, ישראל שוב נמצאת בתקופה מפוררת ומקוטבת. בימים שבהם השסע בחברה הישראלית מאיים להעמיק יותר מתמיד, שוחחנו עם עודד בן עמי, עיתונאי ויועץ תקשורת לשעבר של ראש הממשלה של ישראל, יצחק רבין ז”ל, וגם בוגר תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה, כדי לשמוע על הימים ההם – ועל מה שהשתנה מאז. בן עמי חושף רגעים משמעותיים מהתקופה בה עבד צמוד לראש הממשלה ושר הביטחון, ומשתף על המורשת והקיטוב שנותרו אחריו.

בן עמי החל לעבוד עם רבין כיועץ תקשורת ב-1992, “האתגר הכי גדול היה העובדה שזו הייתה הכהונה השנייה של יצחק רבין כראש ממשלה,” מספר בן עמי, “בכהונה השנייה הוא היה מאוד מיומן, מאוד מנוסה. פעם שניה ראש ממשלה אחרי שכיהן גם כשר ביטחון, אחרי שהיה שגריר בוושינגטון, אחרי שהיה רמטכ”ל”.

רבין, כך מתברר, צבר שנות ניסיון מול תקשורת בישראל, בארצות הברית ובעולם. “האתגר הגדול היה באמת להיות לידו, לייעץ לו בתחומי התקשורת את העצות הכי נכונות, וגם לדאוג שהוא יישם ויקבל את העצות האלו”.

אז האם רבין אכן יישם את העצות שקיבל? “יצחק רבין ידע להקשיב. ידע לשאול היטב כדי להבין, וגם ידע ליישם,” עונה בן עמי. “אני לא יכול לומר שהוא קיבל את 100% מהעצות שלי, אני גם לא ציפיתי לכך, אבל בהחלט כן. אני חושב שהוא ידע להעריך את העובדה שהוא מקבל ייעוץ מאנשי מקצוע. הוא ידע להקשיב, לעכל את הדברים, ולקבל את מה שהרגיש נכון, ולדחות את מה שהרגיש לא נכון”.

מהעיתונאות אל לשכת ראש הממשלה
בן עמי הגיע לתפקיד עם ניסיון עשיר מאחוריו. “אני עיתונאי משנת 1971”, הוא מסביר. “צברתי שנים רבות של ניסיון פרקטי בתחום העשייה התקשורתית. עשיתי שורה של תפקידים ברשות השידור – כתב פרלמנטרי, כתב מדיני, והשליח בוושינגטון. השנים הללו והניסיון שנצבר בעבודה הפרקטית הם ההכנה הטובה ביותר”.

את הלימודים האקדמיים, תואר ראשון באוניברסיטה העברית ותואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ביצע בן עמי מאוחר יותר, כשכבר היה בדרכו להיות דובר צה”ל – תפקיד שאליו התגייס מחדש לצה”ל ארבעה-חמישה חודשים לאחר רצח רבין, לבקשת הרמטכ”ל דאז, אמנון ליפקין שחק.

הרגע שלא נשכח: ניסיון החילוץ של נחשון וקסמן
מתוך מגוון רחב של אירועים ודקות שצבר לצד רבין, בן עמי בוחר לספר על אירוע אחד שחרוט עמוק במיוחד בזיכרונו – ניסיון החילוץ של החייל נחשון וקסמן בשנת 1994. “נחשון וקסמן נחטף בצומת טייסים ליד שדה התעופה בן גוריון. הוא היה לוחם בגולני. במשך כחמישה ימים חיפשו אותו”, מתאר בן עמי. “בשלב מסוים שיחרר חמאס מעזה קלטת של נחשון מוקף בחוטפים שלו ומתחנן לראש הממשלה שיענה לדרישותיהם ויחלץ אותו”. ביום שישי, השב”כ גילה שנחשון נמצא בבית בכפר ביר נבאללה ליד רמאללה, ממש מול השכונה שבה גר – רמות. מהר מאוד תוכננה פעולת חילוץ על ידי שתי יחידות המובחרות בצה”ל.

בשעת צהריים, רבין כינס את הרמטכ”ל, את ראש השב”כ ואת צמרת מערך המודיעין. “הם הציגו לו את המודל שהתאמנו עליו, הוא שאל כמה שאלות, ביקש לבצע תיקון כזה או אחר. בתום דיון של בערך שעה וחצי הוא אמר: ‘פעולה מאושרת'”.

“ב-16:40 נכנסתי לחדרו של יצחק רבין במשרד הביטחון בתל אביב”, ממשיך בן עמי. “הוא ישב לבד. שאלתי אותו אם אני יכול להצטרף אליו. הוא אמר ‘בבקשה’. עישן סיגריה אחר סיגריה כהרגלו, וצפה במוניטור שהראה תמונות מהאמצעיים החזותיים שהיו בשטח”.

“ישבנו בשקט. ישבנו לגמרי בשקט. ב-16:50 ראינו את הדמויות שמתקרבות אל דלת הבית. לקח שניות והדמויות הללו נבלעו בתוך הבית, וכעבור אולי דקה ראינו דמות יוצאת באלונקה. והוא אמר לי: ‘העסק התחרבן'”.

בן עמי היה מוקסם מהיכולת של רבין להבין, רק מהתמונה ללא קול, שהפעולה נכשלה. “לימים התבררה גם הסיבה – התברר שהייתה שם טעות אחת בלבד, בכיוון פתיחה של אחת הדלתות. במקום להיפתח מהחוץ פנימה, היא נפתחה מהפנים החוצה. עשירית השנייה הזאת אפשרה לחוטפים לירות בנחשון ובניר פורז שהיה בראש הכוח”.

“אני אחראי”
מה שבלט יותר מכל היה מה שקרה אחר כך. “הוא פנה אליי ושאל אותי: ‘מה עושים?’ אמרתי לו: ‘תראה, זה אירוע של הצבא, מדובר בחייל של צה”ל. אני חושב שהרמטכ”ל, אחרי שהודיעו למשפחה, צריך לקיים מסיבת עיתונאים ולהסביר לעם ישראל מה קרה”, אבל רבין חשב אחרת.

“הוא פנה אליי ואמר לי: ‘עודד, אני אישרתי את הפעולה הזאת, אז אני אחראי. אני אעשה מסיבת עיתונאים, אני אסביר’, במציאות חיינו היום, לחשוב שיש ראש ממשלה שהוא גם שר הביטחון, שלוקח אחריות על ההחלטה שלו, ומבין שהוא זה שצריך לתת את ההסבר – זה קטע שמלווה אותי מאז שנת 1994”.

בן עמי נפרד מרבין באוגוסט 1995, כשלושה חודשים לפני הרצח. “באתי לכיכר באותו מוצאי שבת בתור עיתונאי, לקראת גיוס לצה”ל להיות דובר צה”ל. באתי עם רעייתי ועם שתיים מבנותינו”.
המשפחה לא נכנסה לעומק הכיכר. “מכיוון שהבת שלנו הצעירה הייתה בת 10 או 11, עמדנו על רחוב אבן גבירול. לקראת סוף האירוע, כשהתחילו לשיר את ‘שיר השלום’, החלטנו להתחיל ללכת כדי לא להיתקע בין ההמונים. נכנסנו לרכב והגענו הביתה, ורק כשהגענו הביתה הדלקנו את הטלוויזיה. זה לוקח זמן לעכל כזה דבר. אתה לא ממש מבין”, מתאר בן עמי. “זה לקח זמן עד שנקבע מותו, ועוד זמן עד שנחשף מי האיש שירה בו”.

“בחייך, זה יהודים”
מה שהחזיר את בן עמי לתקופת עבודתו עם רבין היו נסיעות השישי המשותפות. “הייתי נוסע עם יצחק רבין ברכב שלו ממשרד הביטחון הביתה. פרקי הזמן בנסיעה היו פרקי הזמן הכי איכותיים איתו – הוא היה מנותק מהטלפונים, הוא היה פנוי אליי לחלוטין”, הוא משתף “אני זוכר את ימי השישי האלו שהיינו רואים את ההפגנות, את השלטים ‘רוצח’, את הצעקות של המפגינים נגדו. בכל פעם הייתי אומר לו: ‘יצחק, מפחיד.’ והוא אמר: ‘בחייך, זה יהודים. לא צריך לפחד מיהודים'”.

“הדבר הזה פשוט זרק אותי לשם ברגע שהתברר מיהו האיש שירה בו,” אומר בן עמי. “הוא לא פחד, הוא לא העלה על דעתו שיהודי יפגע בו – למרות שפגעו ברכב, ולמרות שהיו אנשים שניסו להתקרב אליו בשני אירועים די קרובים”.

משהו השתנה לדעתך?
“לצערי הרב, אני חושש מאוד שמה שהשתנה – השתנה לרעה”, עונה בן עמי בכנות. “הקיטוב רק הלך והעמיק. בין המחנה תומך רבין ודעותיו לבין המחנה המתנגד לרבין ודעותיו, הקיטוב הזה רק הלך ונעשה חריף יותר. הוא כמובן נכנס גם לתחומים אחרים, לתחומי עשייה אחרים, והוא מאיים מאוד על החברה הישראלית, לצערי הרב. אין מה לדבר על הפיכת המשפט שהעמיקה עוד יותר את הקיטוב, ואין בכלל מה לדבר על המלחמה שהחלה באוקטובר 2023”.

בן עמי מאמין ששני הצדדים טעו בגישה שלהם בעקבות הרצח. “המחנה שתמך ברבין בידל את עצמו לחלוטין ולא נתן בעצם לשום גורם ששייך למחנה האחר לנסות להתקרב, ואילו המחנה השני ראה בדבר הצלחה וניסה לקדם את הרעיונות הקיצוניים. העסק הזה רק הולך ומחריף ומעמיק – השסע הזה רחוק מלהיסגר”.

איך לדעתך ניתן לשמר את מורשתו של רבין?

“אני מדי פעם מרצה לתלמידים, והתלמידים כמובן צעירים, הם לא נולדו עוד ביום הרצח. ואני אומר להם שאם יש משהו ממורשתו של יצחק רבין שאני לוקח איתי, ואני חושב שגם הם צריכים לקחת איתם – זו היכולת האנושית להשתנות. יצחק רבין התחיל את הכהונה שלו כראש ממשלה בערך בגיל 70-71, וזה היה אחרי שמכל שנותיו הבוגרות – מהיותו נער מתבגר ועד לתפקידו כרמטכ”ל ואחר כך כשר ביטחון – הוא היה חייל. חייל זה בן אדם שמבין שהפתרונות הם בין כוונות הרובה.
דווקא יצחק רבין, האיש שאת כל חייו הבוגרים עשה עם הסתכלות בין כוונות הרובה, כשבא לכהן כראש ממשלה אמר: ‘משימת חיי היא לעשות הסכם שלום’. הוא רצה מאוד ועשה מהלכים לשלום עם סוריה, וכשהמהלך הזה לא צלח, הוא הצטרף אל שמעון פרס ותמך מאוד בניסיון לעשות הסכם שלום עם הפלסטינים כדי לסיים את הקונפליקט.

“זה באמת בן אדם מבוגר, עם תובנות ועם ניסיון חיים מאוד מסוים, שמצליח להשתנות ולומר: ‘לא הכל מסתיים בין כוונות הרובה. צריך לנסות להגיע להסדר מדיני, כדי לחתום על הסכמי שלום, כדי שהמציאות בארץ הזאת תהיה טובה יותר, שקטה יותר, בטוחה יותר’. “בעיניי זה המסר העיקרי של יצחק רבין, ושצריך להנחיל אותו לדורות הצעירים”.