מעקב רב־שנתי באמצעות משדרי GPS הראה כיצד עיטי ערבות משנים את דפוסי הנדידה עם הגיל ונמנעים מאזורים שבהם הם חשופים להרעלה, התחשמלות ופגיעות מעשה ידי אדם

במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, ופורסם בכתב העת Current Biology, נמצא כי עיטי ערבות, עופות דורסים הנמצאים בסכנת הכחדה עולמית, נמשכים במהלך נדידתם הראשונה לאזורים שבהם יש פעילות אנושית, בעיקר שדות חקלאיים ומזבלות. אך ככל שהם מתבגרים ורוכשים ניסיון הם משנים את התנהגותם: עיטים בוגרים מבצעים עיקופים, ממעיטים בעצירות באזורים אשר מושפעים על ידי האדם ומעדיפים אזורים טבעיים. “עיטי ערבות לומדים עם השנים להתרחק מבני אדם, והמעבר הזה עשוי להיות ההבדל בין חיים למוות. הם מתחילים את חייהם כעופות חסרי ניסיון שלוקחים סיכונים, אבל עם הזמן מפתחים אסטרטגיות זהירות יותר שמפחיתות את החשיפה שלהם לסיכונים מעשי אדם”, אמר ד”ר רון אפרת מאוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר.

בכל סתיו נודדים עיטי הערבות מקזחסטן דרומה, דרך מרחבים מדבריים נרחבים, אל אזורים חמימים יותר שבהם ניתן למצוא מזון עד שיחלפו חודשי החורף. מסלול הנדידה עובר גם מעל אזורים אנושיים, כולל יישובים, תשתיות ושדות חקלאיים אשר מהווים מקור קל למציאת מזון, אך גם לסיכונים ניכרים. במחקר הנוכחי ביקשו ד”ר רון אפרת ופרופ’ ניר ספיר מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה, יחד עם חוקרים מקזחסטן, קנדה וארצות הברית, לבחון את השינויים בהתנהגות העיטים לאורך השנים ואת האופן שבו הם מגיבים לסביבה המושפעת מהפעילות האנושית.

כדי לבחון את דפוסי ההתנהגות של העיטים, עקבו החוקרים אחר 21 פרטים בעזרת משדרי GPS מתקדמים שהותקנו על גופם. רוב העיטים סומנו בהיותם גוזלים בקיניהם בצפון קזחסטן, עוד לפני שהתעופפו לראשונה. שני עיטים נוספים סומנו לאחר שנמצאו תשושים במהלך הנדידה דרך ישראל וטופלו בבית החולים לחיות בר. המעקב נמשך לאורך כמה שנים וכלל מידע על עשרות מסעות נדידה, מחיים צעירים ועד לבגרות. בעזרת שילוב של נתוני תנועה יומיים, מידע ממודלים מטאורולוגיים ונתוני קרקע מדימות לווייני, הצליחו החוקרים לנתח לא רק את מסלול הנדידה והנקודות שבהן העיטים עוצרים למנוחה, אלא גם את תנאי השטח, כיווני הרוח והמאפיינים האנושיים של כל אזור שבו עברו.

מתוצאות המחקר עולה כי ככל שעיטי הערבות מתבגרים משתנים דפוסי הנדידה שלהם בעקביות. במהלך נדידתם הראשונה נוטים הצעירים לעוף במסלול ישר יותר ולעצור באזורים שבהם יש פעילות אנושית, בעיקר בשדות חקלאיים ובמזבלות, ככל הנראה בשל זמינות מזון ומים. לעומתם, עיטים בוגרים בוחרים מסלולים ישירים פחות ונמנעים מאזורים כאלה כמעט לחלוטין. עוד עולה מן המחקר כי חוסר הניסיון ויעילות התעופה הנמוכה של הצעירים גורמים להם לבחור באפשרויות שנראות קלות ונגישות, גם במחיר של סיכון גבוה. עם הזמן, כאשר כישורי החיפוש וההתמצאות שלהם משתפרים, הם מפתחים אסטרטגיות תנועה בטוחות יותר. “כשהם צעירים, קשה יותר לעיטי הערבות למצוא מזון בטבע, ולכן הם נמשכים למה שקל להם למצוא, כמו שדות או מזבלות. אך עם הגיל הם הופכים לבררנים יותר, וגם מוכנים להשקיע יותר אנרגיה כדי להתרחק מאזורים שבהם הם עלולים להיפגע”, סיכמו החוקרים.

עיטי הערבות הם מין הנמצא בסכנת הכחדה עולמית. לדברי החוקרים יש חשיבות רבה בצמצום הסיכונים הנלווים לגורמי המשיכה הלא־טבעיים לאורך מסלול הנדידה, כגון מזבלות פתוחות ושדות חקלאיים. מקורות מזון אלה אומנם זמינים, אך עלולים להכיל חומרים מסוכנים ולהגביר את הסיכון להרעלה. נוסף על כך, הגברת החשיפה לתשתיות אנושיות מעלה את הסיכון להתחשמל, להיפגע מתנועת רכבים, ועוד. מאחר שעיטים צעירים נוטים להימשך לאזורים אלה יותר מהבוגרים, ומסתכנים יותר בשל חוסר הניסיון שלהם, הפחתת הסיכונים הנובעים מהפעילות האנושית חיונית כדי לאפשר להם לשרוד, לצבור ניסיון ולהגיע לבגרות. בכך ניתן לתרום לא רק להישרדותם של פרטים בודדים, אלא גם לשמירה על מסלול הנדידה כולו.

קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר YNET