כתובת פסיפס שנמצאה בגן לאומי סוסיתא
מעידה על בית האבות הקדום ביותר שנחשף עד כה
הכתובת “שלום על הזקנים” נמצאה בתוך פסיפס צבעוני מהמאה הרביעית או החמישית לספירה, שהתגלתה בכניסה למבנה ציבורי. לדברי החוקרים, מדובר בעדות נדירה למוסד ייעודי לקשישים שפעל בארץ בתקופה הביזנטית
חוקרי אוניברסיטת חיפה חשפו בחפירות הארכיאולוגיות בעיר העתיקה סוסיתא שליד הכנרת, המצויה בתחומי הגן הלאומי סוסיתא בניהולה של רשות הטבע והגנים, כתובת פסיפס ביוונית ובה הברכה יוצאת הדופן “שלום על הזקנים”. הכתובת מעידה, ככל הנראה, על קיומו של בית האבות הקדום ביותר הידוע עד כה בחפירה ארכאולוגית. הכתובת, המתוארכת לסוף המאה הרביעית או תחילת המאה החמישית לספירה, התגלתה בתוך מדליון מעוטר במוטיבים צבעוניים, וצמודה לפסיפסבין המרשימים שנתגלו באתר עד כה. ממצאי המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי המוביל בתחומו Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik. “זו עדות חיה לכך שטיפול ודאגה לקשישים אינם רעיון מודרני בלבד, אלא היו חלק ממוסדות ותפיסות חברתיות כבר לפני כ־1,600 שנה”, אומר ד”ר מיכאל איזנברג מהמכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן, והחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, מנהל שותף לפרויקט החפירות באתר.
סוסיתא (היפוס) הייתה העיר הנוצרית המרכזית באזור הכנרת בתקופה הביזנטית, ושימשה כמושב בישוף עם לפחות שבע כנסיות שפעלו בתחומה. העיר שוכנת על רכס מזרחי המשקיף אל הכנרת, בתחומי המועצה האזורית עמק הירדן, ומאז שנת 2000 מתקיימות בה חפירות שיטתיות הכוללות גם פעולות שימור נרחבות. בתקופה הביזנטית הייתה סוסיתא מרכז דתי, חברתי וכלכלי, והרחובות המרכזיים שלה, הדקומנוס מקסימוס (מזרח–מערב) ורחובות קרדו (צפון–דרום) , שימשו כצירי תנועה ראשיים בעיר. הפסיפס שנחשף נמצא בסמוך לצומת רחובות אלה, כ־100 מטרים בלבד מהכיכר המרכזית, בתוך אחד מגושי המגורים שנבנו סביבם. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים, ד”ר איזנברג וד”ר ארלטה קובלבסקה מהמכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן באוניברסיטת חיפה, והאפיגרף פרופ’ גרגור שטאב מאוניברסיטת קלן, לבדוק האם הכתובת שנמצאה, מצביעה על כך שהמבנה שבו שובץ הפסיפס שימש כמוסד ייעודי לקשישים, ובכך מהווה את העדות הארכאולוגית הקדומה ביותר לקיומו של בית אבות מתוארך.
במהלך עונת החפירות 2023–2024 נחשף קטע הפסיפס בשלמותו ועבר טיפול שימור ראשוני על ידי משמרת המשלחת, יאנה קדם. צוות החוקרים בחן את הכתובת היוונית, שהופיעה בתוך מדליון מעוטר, ואת מיקומה בפסיפס ובמרחב העירוני. הכתובת נותחה מבחינה לשונית, סגנונית והקשרית והושוותה למקורות היסטוריים מהתקופה הביזנטית, שבהם נזכרים מוסדות לקשישים. בנוסף בדקו החוקרים את הדימויים האיקונוגרפיים שמסביב לכתובת ובהם יאוריות מצריות, עצי ברוש, פירות וכלים. דימויים אלה חיזקו את ההנחה כי מדובר במבנה ייעודי ובעל משמעות רוחנית. לדברי החוקרים, הפסיפס שובץ בסמוך לכניסה למבנה, כך שהכתובת ניצבה מול פני הנכנסים, והעמיד את הכתובת במקום מרכזי ובעל נראות גבוהה.
מתוצאות המחקר עולה כי הפסיפס שנחשף בסוסיתא הוא ככל הנראה העדות הארכאולוגית הראשונה שניתן לתארך באופן ישיר למוסד קבוע שנועד לשרת קשישים בתקופה הביזנטית. אף שמוסדות מסוג זה מוכרים מן המקורות ההיסטוריים של המאות החמישית והשישית לספירה, זוהי הפעם הראשונה שבה נמצא ממצא פיזי ברור שניתן לקשור אותו ישירות לפעילות מסוג זה. לדברי החוקרים, עצם הפנייה הישירה לקבוצת גיל מסוימת בכתובת “שלום על הזקנים”, בצירוף מאפיינים נוספים של המבנה והקשרו העירוני, מעידים על תשתית חברתית מאורגנת שנועדה להעניק שירות וכבוד לבני גיל מבוגר. “מדובר במוסד קהילתי ורוחני שהשתלב במרקם החיים של העיר הנוצרית ושיקף את ערכיה החברתיים של התקופה. הכתובת מכוונת אל ציבור מסוים ומדברת עליו ישירות, וזהו ביטוי נדיר לחיי היום יום של אנשים מבוגרים בעת העתיקה. זו עדות לאופן בו דאגה הקהילה הנוצרית בארץ הקודש בתקופה הביזנטית לקשישים, אחריות שהייתה מוטלת עד אז על כתפי המשפחה בלבד”, סיכמו החוקרים.
הפסיפס שנחשף בסוסיתא מעניק תובנה חדשה וייחודית על חיי החברה והדת בתקופה הביזנטית, במיוחד בכל הנוגע לטיפול בקשישים בארץ ישראל הביזנטית. בעוד שמרבית העדויות על טיפול בקשישים בעת העתיקה מגיעות ממקורות כתובים, הפסיפס שנחשף מספק עדות מוחשית, מתוארכת וברורה לקיומו של מוסד שנועד לשמש את בני גיל הזהב בתוך הקהילה. הממצא מאיר באור חדש את מקומם של הקשישים בחברה הנוצרית הביזנטית, ומעיד על כך שלא רק כנסיות ומבני ציבור דתיים הוקמו בערים, אלא גם מוסדות בעלי תפקיד חברתי יומיומי.