מאת: דר’ שני דה לה זרדה, ראש מדור איחוד-אירופי ברשות המחקר באוניברסיטת חיפה

הדיון הגובר באירופה על הדחת ישראל מתוכנית המחקר Horizon Europe מעורר דאגה עמוקה בקהילה האקדמית. מדובר בתוכנית הדגל של האיחוד האירופי למחקר ולחדשנות, עם תקציב חסר תקדים של כ-95 מיליארד יורו. יחד עם זאת, תוכנית Horizon היא לא רק מנגנון מימון. זו מערכת אקולוגית של שיתופי פעולה, של מצוינות מדעית, של תשתיות ושל חיבורים בין אנשים, מוסדות ורעיונות. רבים מההישגים הכי גדולים במדע נעשו בשיתוף פעולה מתוך מענה לאתגרים גלובליים וזה מה שעומד בבסיס תוכנית Horizon.

ישראל שותפה בתוכנית מאז שנות ה-90 ונחשבת לסיפור הצלחה. Horizon מעניקה לחוקרים בישראל לא רק משאבים רבים אלא גם גישה לתשתיות מחקר מהמתקדמות בעולם, שותפויות עם מוסדות אירופיים מובילים ומקדמת קריירות אקדמיות. היא מבססת את מקומה של ישראל כחלק מהקהילה המדעית הגלובלית ותורמת למחקר רב-תחומי פורץ דרך.

השתתפותה של ישראל בתוכנית נעשית במסגרת הסכם אסוציאציה. הסכם אסוציאציה הוא הסכם משפטי המגדיר את הקשרים הכלכליים, הפוליטיים והתרבותיים בין הצדדים. הסכם זה מקנה לישראל מעמד כמעט מלא בתוכניות המחקר האירופיות, אך גם מחייב אותה לעמוד בעקרונות היסוד של האיחוד האירופי – דמוקרטיה, זכויות אדם, שלטון החוק ושוויון. חובות אלו קבועות בסעיף 2 להסכם. מכוח סעיף זה, רשאית הנציבות, הגוף שמשמש כממשלה הביצועית של האיחוד, להמליץ על השעית ישראל במקרה של הפרה חמורה של ערכים אלה.

מספר מדינות, ביניהן הולנד, ספרד, אירלנד וסלובניה, קראו לביטול הסכם האסוציאציה בטענה שישראל הפרה את סעיף 2 להסכם. בעקבות פניה זו המליצה הנציבות על השעיית ישראל מהתוכנית שעוסקת בחדשנות טכנולוגית, הEIC- מאיץ. תוכנית זו רלוונטית בעיקר לחברות ישראליות שעוסקות בפיתוחים טכנולוגיים שיכולים לשמש גם לצורך צבאי, מה שמכונה dual use, ופחות לאקדמיה.

מועצת האיחוד האירופי (מועצת השרים) היא זו שבפועל מקבלת את ההחלטות בנושא זה. המועצה מורכבת מכל המדינות החברות באיחוד. חלק מההחלטות, כמו השעיה מלאה של מדינה מהתוכנית, יכולות להתקבל רק פה אחד, אולם יש החלטות בהן די ברוב יחסי (Qualified Majority, QMV) – של לפחות 15 מדינות שלהן 65% מאוכלוסיית האיחוד האירופי. נכון לעכשיו לא הושג רוב מיוחס כזה, הודות למדינות גדולות התומכות בישראל, כמו גרמניה ואיטליה, ולכן ההשעיה נבלמה. עם זאת, הדיונים בנושא ממשיכים להתקיים, והם מושפעים מההתדרדרות הנמשכת במצב ההומניטרי בעזה.



חשוב להדגיש כי גם אם לא יופעל מנגנון ההשעיה המלא או החלקי, קיים חשש שהלחצים יובילו ל”חרם שקט”, כלומר, לירידה חדה במספר הזכיות של חוקרות וחוקרים ישראלים, ירידה במספר השותפויות עם מוסדות ישראליים, הימנעות משילוב חוקרים מישראל במאגדים אירופיים וירידה בפרסום מאמרים בכתבי עת. למעשה תופעות אלו כבר מתרחשות בהיקף שאינו ידוע. לאחרונה התפרסמו תוצאות הזכייה של חוקרים מישראל במענקי ERC לחוקרים צעירים, ושיעור הזכיות שם ירד מכ-30% ל9%. לירידה הזו היו מספר גורמים, למשל ירידה במספר ההגשות של אוניברסיטאות שהן שיאניות הזכייה ב-ERC, אך בהחלט ייתכן כי גם למלחמה היתה תרומה לירידה זו.

להתדרדרות במעמדה של ישראל באירופה עלולה להיות גם השלכה על תוכנית המסגרת המחקרית הבאה של Horizon. העבודה על תוכנית Horizon העשירית שעתידה להתחיל ב-2028 עדיין בעיצומה, וייתכן שבמסגרת זו לא יאפשרו לחוקרים מישראל להגיש בקשות לחלק מהמענקים, והאיחוד אף עלול שלא לשתף את ישראל בתוכנית זו כלל. עד השנה, ישראל היתה מכניסה מזכיות בין 1.1 ל-1.3 אירו על כל 1 אירו שישראל משלמת עבור ההשתתפות. זה ברור שהמדע לא יכול להשאר רק בתוך ישראל וגם להוביל לפיתוחים פורצי דרך, ולכן אנחנו צריכים לעשות מאמצים כדי שנוכל להצטרף לתוכנית הבאה.

השעיית או הדחת ישראל מהתוכנית עלולה להיות מהלך הרסני לקהילה האקדמית הישראלית, שרבים מחבריה מתנגדים לפעולות הממשלה ומבקרים אותה. המשמעות תהיה ניתוק מהעולם המדעי שאליו ישראל שייכת, החלשת כוחה של האקדמיה בהשפעה על מדיניות, ולא פחות חשוב, פגיעה בדימוי של ישראל כמדינה דמוקרטית.