ה-1 בספטמבר תמיד היה תאריך מורכב. התקופה בה הילדים עוברים מהגן לבית הספר נחשבת לאחת התקופות הרגישות והמעצבות ביותר בחיי הילד. מחקר חדש שנערך בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה על ידי ד”ר רועי אסטליין והדוקטורנטית שירלי אגמי-תורג’מן מבית הספר לעבודה סוציאלית בחן את הקשר בין מאפייני סגנונות הורות, בדגש על היבטים רגשיים בהורות ובקשר הורה-ילד, לבין חוויית ההסתגלות הרגשית והחברתית של ילדים שהחלו את כיתה א’.

“המעבר מגן חובה לכיתה א’ הוא שלב משמעותי בחיי הילד, שדורש הסתגלות למערכת מובנית יותר, עם כללים נוקשים, דרישות אקדמיות, פחות תנועה, ופחות נוכחות של דמויות מוכרות ובטוחות”, אומרים החוקרים. “הילדים עוברים מסביבה חמה, קטנה ותומכת לסביבה שבה הם נדרשים להתנהל בעצמאות יחסית. צריך להבין שילדים שנכנסים לכיתה א’ הופכים מ-‘ילדים בגן’ ל-‘תלמידים בבית ספר’. הכותרת הזו משקפת תפקיד חדש שיכול להיות מבהיל בעבור הילד. היא כוללת שלל ציפיות, תחומי אחריות חדשים ותהליכי למידה לא-מוכּרים, ויכולה להיחוות כמאתגרת ואף כמאיימת”, אומר ד”ר אסטליין.

בשנים האחרונות, ילדים בישראל מתמודדים עם שכבת קושי נוספת: מלחמות ואיומים ביטחוניים שהובילו לאזעקות תכופות, ימים של למידה מרחוק, הפסקות לא-צפויות במסגרות. לכך מצטרפת תקופת הקורונה שקדמה לכך. “יש גם לא מעט ילדים שמגיעים לכיתה א’ עם ‘תיק רגשי’ עמוס עוד לפני תחילת השנה: חוסר ביטחון, קושי בהסתגלות למסגרת שדורשת עצמאות, ולעתים גם קושי ביצירת קשרים עם קבוצת השווים”, מסבירה אגמי-תורג’מן.

ד”ר רועי אסטליין

מה מצאתם במחקר שלכם?
“המחקר שלנו מדגיש את מקומה הקריטי של ההורות, ובעיקר את הדרך שבה הורים מגיבים לרגשות של ילדיהם, כרכיב מרכזי בהסתגלות הילד לכיתה א'”.
– במחקר השתמשו החוקרים במודל שפיתח ג’ון גוטמן, פסיכולוג חוקר אמריקאי, שאפיין ארבעה סגנונות הורות: הורות שוללת-רגשות – מתייחסת לביטויי רגש שליליים כאל דבר לא-לגיטימי. לדוגמה: “אם תמשיך להתבכיין, אתה נשאר בבית!”
– הורות מבטלת – ממהרת להרגיע את הילד או להמעיט במשמעות של רגשותיו. למשל: “נו די, זה רק ציור, למה אתה בוכה?”
– הורות מתירנית – מקבלת את רגשות הילד, אך נמנעת מהדרכה והכוונה. למשל: “אני רואה שקשה לך ושאת לא רוצה לעשות שיעורים, אז בסדר, תחליטי בעצמך”.
– הורות בסגנון אימון רגשי – משלבת אמפתיה גבוהה עם הדרכה גבוהה. לדוגמה: “אני רואה שקשה לך להחליט. אני מכיר את ההרגשה. היית רוצה שנחשוב יחד מה יכול להתאים לך?”

“במחקר מצאנו שסגנונות ההורות המתאפיינים בהתמודדות שלילית או נוקשה עם רגשות עלולים לפגוע בהסתגלות החברתית של הילד. במיוחד בלט בממצאים שלנו הקשר המובהק בין הורות שוללת-רגשות לבין קשיים הן בהסתגלות החברתית והן בהסתגלות הרגשית של הילד”.

איזו עצה מעשית הייתם נותנים להורים?
“ראשית, חשובה מאוד המודעות של ההורה לאופן שבו הוא מגיב לרגשות של הילד. לא צריך לשנות את כל סגנון ההורות – מספיק להפחית תגובות מסוימות: פחות כעס על רגשות, פחות ביטול או שיפוט, פחות תגובות מהירות שמנסות ‘לכבות את הרגש'”.

שירלי אגמי-תורג’מן

שירלי, יש לך דוגמאות מהיומיום?
“הילד חוזר מבית הספר ואומר: ‘אף אחד לא שיחק איתי היום’, במקום: ‘נו באמת, מחר כבר תשחק עם מישהו’, עדיף: ‘זה בטח הרגיש ממש בודד. רוצה לספר מה קרה?’. הילדה בוכה ואומרת: ‘אני לא מבינה כלום בשיעור, אני טיפשה’, במקום: ‘אל תגידי שטויות, את חכמה מאוד!’, עדיף: ‘אוי, זה נשמע מתסכל. זה קשה כשמשהו לא מובן, לכולם זה קורה לפעמים'”.

מהם הדברים החשובים ביותר בהכנה לכיתה א’?
“הכנה אמיתית לכיתה א’ כוללת שני רכיבים עיקריים: הכנה תפקודית והכנה רגשית. הכנה תפקודית עוסקת ביכולת של הילד לבצע משימות יומיומיות בעצמאות יחסית. הכנה רגשית, לעומת זאת, היא עמוקה יותר – היא כוללת את היכולת של הילד להרגיע את עצמו כשהוא מתוסכל, להתמודד עם פרידה, לדעת לבקש עזרה. כל אלה מתבססים על תחושת ביטחון רגשי בקשר עם ההורה”.

לבסוף, יש לכם מסר להורים?
“אין דבר כזה ‘הורה מושלם’ או ‘הכנה מושלמת'”, אומר ד”ר אסטליין. “גם אם פספסתם רגע, גם אם הילד עוד לא עצמאי כמו אחרים – זה בסדר. מה שחשוב הוא הנכונות להיות שם, להתבונן, לשאול, לנסות”. “ילד לא צריך להגיע לבית הספר כשהוא ‘מוכן לגמרי'”, מוסיפה אגמי-תורג’מן, “הוא צריך לדעת שיש לו עם מי לעבור את הדרך. בסופו של דבר, כשהילד נכנס למסגרת חדשה ומאתגרת כמו כיתה א’ – מה שהוא הכי צריך זו הידיעה שיש לו על מי להישען. הקשר עם ההורה, במיוחד בתקופה הזו, הופך למקור תמיכה רגשי מהותי”.