דתיים – חילוניים – יהודים – ערבים – להט”בים – שמאל – ימין – לא חסרות לנו במדינה חברות שונות ומגוונות, ואיתן באים כמובן גם קונפליקטים רבים ומורכבים. כדי להתמודד עם הבעיות הרבות ולנסות לקדם פתרונות, אוניברסיטת חיפה עומדת להקים את מוקד פריז (Frieze) לחברה משותפת, הנושא את שמם של מייקל ולינדה פריז, ידידי האוניברסיטה שתמכו במשך שנים בתכניות גיוון. המוקד החדש, שייפתח רשמית בחודשים הקרובים, יבוא לענות על אחת השאלות המורכבות ביותר בחברה הישראלית: איך אפשר לחיות יחד במציאות של שונות עמוקה?

“אנחנו לא הולכים לעבוד על שוויון זכויות”, מבהיר פרופ’ אוריאל סימונסון, המנהל המייסד של המוקד החדש, חבר סגל בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה, היסטוריון של ימי הביניים והמנהל המייסד של חממת חיפה לחקר דתות. “אנחנו הולכים לפתח כלים שאנשים המרכיבים את החברה הישראלית והקהילות שלהם, ומנגד המדינה והממסד, ידעו להתנהל במציאות של שונות”. אנחנו מאמינים ששוויון ודמוקרטיה, ערכים שלא תמיד נתפסים בצורה זהה בקרב קהלים שונים, יוכלו להתגשם רק לאחר שנלמד לחיות עם שונות.

גישה חדשה לחברה המגוונת
המרכז מבוסס על תפיסה ייחודית של חברה משותפת – לא כחברה שבה כולם זהים, אלא כזו שבה “המרכיבים השונים חשים אחריות כלפיה ושואפים לקידום הזדמנויות שוות ליתר חבריה”. זוהי חברה שבה לכל קבוצה ולכל אינדיבידואל, ללא קשר להשקפת עולמו או רקעו הדתי, האתני, התרבותי או הפוליטי, יש מקום כחלק אינטגרלי בעל זכויות.

“במקום לחתור להסרת מחלוקות, לביטול אי הסכמות, לאחידות וללכידות”, מסביר סימונסון, “אנחנו רוצים לבוא ולומר איך אנחנו יכולים לחיות עם השוני, לחיות עם אי הסכמה, לחיות עם פערים בתפיסות וערכים, ועדיין להמשיך ליצור יחד”.

המוקד יעסוק במגוון היבטים של שונות בחברה הישראלית – לא רק ביחסים בין יהודים וערבים או בין דתיים וחילוניים, אלא גם בנושאי מגדר, מוגבלויות ושאר הקבוצות החברתיות הטעונות יחסי גומלין מורכבים עם המדינה וזו עם זו.

מודל תלת-זרועי
המרכז יפעל על פי מודל המושתת על שלוש “רגליים” הפועלות בתיאום הדוק ובהזנה הדדית: מחקר, פדגוגיה ויזמות חברתית-קהילתית. הזרוע המחקרית תוציא קולות קוראים לחוקרים להציע פרוייקטי מחקר בסוגיות של חברה משותפת. אך בניגוד למחקר אקדמי רגיל, כל קבוצת מחקר תצטרך לפעול מתוך “מעבדת שטח” – להיות ביישובים, בקהילות ובארגונים השונים ולפעול בקרבם. “אם אני חוקר פשע בחברה הערבית”, נותן סימונסון דוגמה, “אני צריך להיות ביישובים ולפעול בתוך החברה, להכיר את אנשי החברה ולפעול שם ברציפות”.


פרופ’ אוריאל סימונסון

בנוסף, סביב שולחן המחקר ישבו לא רק אנשי אקדמיה, אלא גם נציגים מהארגונים או המסגרות האזרחיות הנחקרות – אנשי משטרה, נציגי משרדי ממשלה, ראשי רשויות ומנהיגי קהילה. “הערך הוא כפול”, מסביר סימונסון: “כך גם נוכל לשאוב ידע גולמי, ראשוני איכותי, וגם נוכל לפעול על מנת להשפיע על החברה האזרחית”.

הזרוע הפדגוגית תכלול הקמת תואר ראשון חדש בתחום של חברה משותפת, פיתוח תוכניות לימוד ייחודיות ואף תפתח קורסים אקדמיים שיועברו בבתי ספר תיכוניים.

זרוע היזמות החברתית תצמח משני מקורות: ממעבדות השטח של קבוצות המחקר ומהקורסים הפרקטיים שיאפשרו לסטודנטים לקחת חלק פעיל ביוזמות קהילתיות.

כרגע המרכז עוסק במיפוי התחום. “אנחנו ממפים את האוניברסיטה – אין ספק שיש כאן עשרות גופים, מחלקות, חוקרים, חממות, מכונים ויחידות אקדמיות הנוגעים בהיבטים של חברה משותפת”, מפרט סימונסון. הוא מזכיר את המוקד לאי-שוויון, הנציבות לגיוון, הקליניקה המשפטית, התוכנית לדמוקרטיה בבית הספר לממשל, התוכנית ללימודי מגדר, המרכז היהודי-ערבי ועוד.

בשלב הבא יבוצע מיפוי של האקדמיה הישראלית כולה, ולאחר מכן של החברה האזרחית הפועלת בתחום. “אנחנו לא נרצה לעשות דברים שאחרים עושים”, מדגיש סימונסון, “אנחנו נצטרך למצוא את מקומנו הייחודי במרחב שהינו רווי עשיה”.

ייחודיות חיפאית
אין ספק שלאוניברסיטת חיפה ישנם יתרונות יחסיים. האחד הוא הקמפוס הרב-תרבותי של האוניברסיטה – “הקמפוס הכי מגוון בארץ”. כאן, השאלות שיבחנו: כמה האוניברסיטה עובדת עם המגוון הזה? האם כל הקבוצות בקמפוס חשות שהן מיוצגות באופן שוויוני?

תחום נוסף הוא יישוב סכסוכים ואמפתיה בין-קבוצתית. האוניברסיטה כוללת חוקרים מובילים בתחום, כמו פרופ’ אחמד אבו עקל העוסק בנסיבות שבהן מתגברת או יורדת האמפתיה בתקשורת בין-קבוצתית.

אחת המטרות המרכזיות של המוקד היא להרחיב את השיח על חברה משותפת מעבר לנושא היהודי-ערבי המרכזי. “כשמדברים על חברה משותפת, המחשבה מיד קופצת לנושא של יהודים וערבים, וזה באמת סוגיה מרכזית וחשובה”, אומר סימונסון, “אבל אנחנו צריכים למצוא כלים להביא יותר אנשים לשיחה הזו”.

לדבריו, יש קבוצה של מגזרים שהשיחה על המתח בין יהודים לערבים לא נוגעת להם, והיא נשארת “דיאלוג בין המשוכנעים לבין עצמם”. הפתרון הוא לכרוך את הסוגיה היהודית-ערבית בסוגיה המגזרית הישראלית באופן כללי – הבעיה שאנחנו חבורה של מגזרים שלא מדברים זה עם זה.

כך, בנוסף לסוגיה הערבית-יהודית, השיח הרחב יוכל לכלול סוגיות כגון המתח הדתי-חילוני והמתח הבין-עדתי, מתחים בין אוכלוסיות ותיקות וחדשות, פערים בין פריפריה ומרכז, אי הסכמות בין קבוצות דתיות ותרבותיות שונות, סוגיות מגדר ומוגבלויות.

אינדקס חברה משותפת
בין הפרויקטים הבולטים שהמרכז מתכנן הוא פיתוח “אינדקס של חברה משותפת” – פרסום שנתי או דו-שנתי שיעבור על פרמטרים שונים למדידת מגמות בתחומי החברה המשותפת. זה יכול לכלול עמדות של אנשים, סטטיסטיקות של שימוש במשרדי ממשלה, שיעורי אלימות בחברות שונות והתבטאויות בתקשורת.

המרכז יובל על ידי ועדה אקדמית שתכלול חברי סגל ממגוון דיסציפלינות, בהן מדעי המדינה, מדעי החברה, מגדר, לימודי תרבות, אמנות, משפטים, פסיכולוגיה, חינוך, שירותי רווחה ובריאות ועוד.

לוח זמנים
המרכז כבר החל לפעול. מנהלת ארגונית תתחיל לעבוד בשבוע הקרוב, הועדה האקדמית תושלם באוגוסט, ושתי עוזרות מחקר יתחילו למפות את המרחב בספטמבר. בפברואר 2026 יצאו קולות קוראים ראשונים לקבוצות מחקר, ובסמסטר ב’ של השנה הבאה יתחילו להציע קורסים ראשונים.
כפי שמסכם סימונסון: “אנחנו צריכים להתחיל לדבר זה עם זה ולהיכנס לתהליך של ללמוד זה מזה באופן ישיר ובאופן עקיף. זה רלוונטי לנושא היהודי-ערבי, אבל זה גם רלוונטי לשלל מוקדי מתיחות נוספים”.