פרופ’ אדר בן-אליהו, מהפקולטה לחינוך וראש אקדמי של בית הספר הבין־לאומי, ומר יהושע (שוקי) אקרמן, הובילו מחקר אקדמי־יישומי, שכלל ראיונות חצי־מובנים של אנשי חינוך פורמלי ובלתי־פורמלי על מצב הנוער בעוטף ועל המענים הניתנים להם. החוקרים בדקו אילו מהמענים מועילים לתלמידים, ובאילו אופנים. מחקר זה העלה מספר ממצאים חשובים, ובין היתר נחשפה בו אוכלוסייה חדשה, שלא הייתה כמותה לפני השבעה באוקטובר. אחת ממנהלות התיכון שראיינו החוקרים כינתה אוכלוסייה זו ‘נוער ביניים’ ותיארה אותם כנוער ‘מפורר ומפורק’. נוער שבעבר היה נורמטיבי, חלקם תלמידים חזקים עם בגרות מלאה בממוצע של מעל 90, אשר נעשו מאז שבעה באוקטובר לנוער שמתקשה להתמודד. נוער זה אומנם לא היה לנוער ‘קצה’ או לנוער שוליים’, אך הוא גם לא חזר לעצמו, כפי שהיה לפני המלחמה.

בחינת תמונת המצב של הנוער ביישובי מערב הנגב מעלה כי קיימת אוכלוסייה חדשה שמסגרות החינוך ומשרד החינוך אינם ערוכים לתת לה מענה. יש צורך בהגברת הפעילות לסיוע לכלל אוכלוסיית הנוער.

תקופה זו מאופיינת במחסור בנשות ובאנשי חינוך, בגיבוי ובסיוע, אך נראה כי יש להשקיע בהון האנושי של מדינת ישראל – בהון האנושי העתידי. מחקרים רבים מתחום הכלכלה מצביעים על כך שהשקעה בחינוך מלווה ברווח עתידי עצום. כך שאומנם נראה כעת שנוצר ‘גירעון’ בקופה, אך החיסכון העתידי כמעט בלתי נתפס.

– קראו עוד על המחקר בכתבה שפורסמה באתר ישראל היום