בתצוגת אופנה מרשימה שהתקיימה אתמול ראשון ה-20.7 הסתיימו השבוע לימודיהם של בוגרי החוג לעיצוב אופנה לשנת 2025 של בית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה. הבוגרים הציגו את עבודותיהם לקול מחיאות כפיים חמות של הצופים הרבים שהגיעו לראות את דור העתיד של עולם האופנה הישראלי. בואו לצפות בעבודות ולשמוע את הסיפורים שמאחוריהן.

– ראיון עם ד”ר רחל גץ-סלומון, ראש החוג לעיצוב אופנה ואוצרת האוניברסיטה

שם: נגה אמונה אבישר
גיל: 32
מה הביא אותך ללמוד את התחום? “אני תופרת מגיל 15, תמיד אהבתי להתלבש ומצאתי חופש במשחק עם בגדים. כשהגיע הרגע להחליט מה ללמוד התלבטתי בין אופנה לפסיכולוגיה והחלטתי ללכת עם האינסטינקט ותחושת הבטן שהמקום שלי הוא בעיצוב ויצירה”.
הסבר על העבודה: הקולקציה שואבת השראה מסדרת ציורים שיצרה נגה בתקופת הקורונה, כשהייתה סגורה בביתה. בעוד דימויי הריהוט הביתי בציורים מרמזים על טיפול ויציבות, מבטאים צבעי המים את הסערה הפנימית ועוצמות הרגש. הקולקציה בוחנת את הגבול בין שליטה להתפרקות באמצעות בחינת המעברים שבין לבוש ביתי, פיג’מות והלבשה תחתונה, ללבוש חיצוני ואלגנטי. הקולקציה מורכבת מבדי סאטן ומשי, וסריגים העשויים בעבודת יד – מצויירים, צבועים ומודפסים על-ידי המעצבת.
חלום לעתיד: שיהיה כאן שלום
לינק לתיק עבודות 

עבודה של נגה אמונה אבישר (צילום: יוסי קרסו)

שם: מרגרט שניצר
גיל: 26
מה הביא אותך ללמוד את התחום? “עיצוב אופנה היה חלק בלתי נפרד מחיי כבר מגיל קטן. מאז ילדותי בחרתי להתעניין בתחומים יצירתיים שהקנו לי חופש לביטוי עצמי, ובהם תחום האופנה. אמא שלי תמיד תמכה בבחירותיי האישיות, ולא הגבילה אותי לנסות ולהתנסות. כבר כשהייתי ילדה, נהגתי ללבוש פריטים לא שגרתיים, כמו שמיכות שהפכו לשמלות, והיו לי גם ספרים של בובות קטנות עם בגדים מקרטון, מה שעורר בי השראה והתעניינות בעולם הסטייל וההלבשה. בגיל 12 החלטתי באופן סופי שרוצה להתמקד ולהתפתח בתחום זה, ומאז הפכתי את האופנה לדרך חיים, שמלמדת אותי ומלווה אותי גם היום ומביאה אותי לחלום להמשיך להתפתח בו בעתיד”.
הסבר על העבודה: הקולקציה שואבת השראה ממסע ההגירה המשפחתי של המעצבת, שנע בין אוקראינה לישראל. תצלומים משפחתיים ישנים הפכו לחומר גלם עיצובי ולבסיס לחקירה של זהות והגירה. כל דגם נבנה מתוך זיכרון – של מקום, של זמן, של מעבר. העיצובים משלבים פרטי לבוש מסורתיים מהמורשת האוקראינית עם גזרות עכשוויות מחיי היום־יום בישראל. בטקסטיל שולבו חריצים ודימויי הדפס המזכירים חריטה – כמו זיכרונות שנחרטים בגוף. מוטיב הכלנית מלווה את הקולקציה כולה: פרח עדין אך עיקש, שסימניו מופיעים ברקמה, בצבעוניות, ובקו הרישום. גבעוליה שמכוונים החוצה מבטאים תנועה קדימה – סמל לצמיחה מתוך שבר.
חלום לעתיד: “החלום שלי הוא להפוך את .MargiS – השם שתחתיו אני פועלת ויוצרת – לבית אופנה מוביל ומוערך, שמביא שפה חדשה לעולם האופנה. עבורי, MargiS הוא לא רק מותג, אלא ביטוי של דרך חיים: גישה שמכבדת את הבגד, את תהליך היצירה, ואת האדם שלובש אותו. אני שואפת להחזיר את הערך לבגד — לא לראות בו משהו רגעי או מתכלה, אלא אמצעי לביטוי עצמי עמוק, אישי ומוקפד. המטרה שלי היא ליצור בגדים שמעוררים תחושה, שמדברים בשקט אך משאירים חותם”.
לינק לתיק עבודות

עבודה של מרגרט שניצר (צילום: יוסי קרסו)

שם: ירדן סלומון
גיל: 25
הסבר על העבודה: תופעת הבריונות מוגדרת כפגיעה מכוונת וחוזרת כלפי יעדים פגיעים, מתבטאת במגוון התנהגויות תוקפניות ומתרחשת לרוב בקרב ילדים ובני נוער. כמי שבילדותה חוותה בריונות במסדרונות בית הספר, חיפשה ירדן את הדרכים בהן יכולה תופעה זו להתבטא באופן ויזואלי. התהליך המחקרי הוביל להתבוננות בענפי ספורט אלימים במהותם – פוטבול ואגרוף – ודרכם נבחנו הדרכים למיגון השחקנים מפגיעות מסיביות בעזרת לבוש שהוא עצמו בעל חזות מאיימת. הדיסוננס המובנה בדימוי השחקנים – להיראות מאיים ולהרגיש מוגן – הוא חלומו של הילד הקורבן. הקולקציה מבקשת לבחון את הדיסוננס הזה, להגזים, לפרוע ולדמיין אותו, ובכך להגשים את חלום המוגנות.
חלום לעתיד: “אני אדם של כתיבה. אוהבת מאוד לכתוב ועם הזמן לומדת את החוש התקשורתי והביקורתי שלי. אני חולמת לשלב בין 2 העולמות, להיות שלוחה של “אנה ווינטור” הבאה, מינוס השטן, רק לובשת פראדה”.
לינק לתיק עבודות

עבודה של ירדן סלומון (צילום: יוסי קרסו)

שם: הגר לנדסמן
גיל: 29
מה הביא אותך ללמוד את התחום? “מגיל 13 אני תופרת וזה שמאז כל הזמן התעסקתי איתו, התעניינתי בו, אני מגיעה מבית שהוריי הם אומנים, ומעצבים אז זה הגיע באופן טבעי ללכת לכיוון אומנותי, אבל לימודים מבחינתי זה לא היה דבר ברור מאליו ללכת אליו, החלטתי להתחיל כי חיפשתי לשמוע ביקורת של אנשים חיצוניים שלא מכירים אותי, שיאתגרו אותי, ואיכשהו בסוף אני מסיימת”.
הסבר על העבודה: הקולקציה עוסקת בשירת ההייקו היפנית – שירה קצרה ופשוטה לכאורה, היוצרת רגע של דימוי. מתוך קריאת שירים אלה, נבנו פרטי לבוש שמתרגמים את התחושות והאסוציאציות לרגעים של תנועה, התפתחות, התלבשות והשתנות. העיצובים מבוססים על פעולות חוזרות: סיבוב, עטיפה, כליאה ושחרור – כאילו הגוף עצמו נע בתוך שירה. הטקסטיל, הגזרות והצלליות משקפים חוסר שלמות מכוון, מרחב פתוח לפירוש. בסיס הקולקציה נבנה מתוך צילומי נוף בשחור־לבן של האב, שרגא לנדסמן – המציגים שכבות של טבע, זמן וזיכרון. אלה מתמזגים עם שפת ההייקו ויוצרים יחד פרשנות צורנית חדשה.
לינק לתיק עבודות

עבודה של הגר לנדסמן (צילום: יוסי קרסו)

שם: הדס קור
גיל: 28
מה הביא אותך ללמוד את התחום? “אחרי תואר בתולדות האמנות וחינוך באוניברסיטה העברית, החלטתי שלמרות אהבתי לאמנות ולחינוך התשוקה הגדולה ביותר שלי היא אופנה”.
הסבר על העבודה: הקולקציה נולדה מתוך זיכרון ילדות של מסעות בין שדות פתוחים – בהם הדס ואמה, עולות חדשות מארה”ב, טיילו בעקבות פרחי הבר עם מגדיר פרחים ביד. כך נרקמה אהבה לטבע המקומי, לנוף ולצמחייה הארצישראלית. כל דגם בקולקציה שואב השראה מצמח בר ישראלי, ומשלב בין מדיומים: צילומים מקוריים, רקמה, ציורי שמן והדפסי משי. זוהי מחווה אישית, עכשווית ורגשית – לביוגרפיה פרטית ולנוף ילדות מוכר, דרך שפה עיצובית שמבקשת לפרק ולבנות מחדש את הדימוי הבוטני ממבט פוסטמודרני.
חלום לעתיד: אני חולמת לעבוד בתחום הטקסטיל. יש לי אהבה להדפסים דיגיטליים, הדפסי משי, ציור ידני ועבודות קראפט.
לינק לתיק עבודות

עבודה של הדס קור (צילום: יוסי קרסו)

שם: נטע קרפ
גיל: 29
מה הביא אותך ללמוד את התחום? “גדלתי בבית אומנותי- אמא שלי אמנית ואבא שלי מעצב. האהבה ליצירה ועיצוב ליוותה אותי מאז ומתמיד, והייתה עבורי טבעית כמו שפה שנייה. כבר מגיל צעיר מצאתי את עצמי יוצרת, חוקרת חומרים, מתבוננת בפרטים ובוחנת את העולם דרך עיניים עיצוביות. הבחירה בלימודי עיצוב אופנה הייתה המשך ישיר של הסביבה שגדלתי בה ושל הרצון שלי לתרגם רעיונות, זיכרונות וזהות אישית לפריטי לבוש שמספרים סיפור”.
הסבר על העבודה: נתן קרפ היה מעצב גרפי ואמן קליגרפיה ישראלי, בין הבולטים בדורו, שעיצב מטבעות ומדליות רבות עבור “החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות”, וכן סמלילים ישראליים אייקונים רבים. הוא עיצב בין היתר את מטבע חצי השקל, מטבע עשר האגורות, את לוגו רשות השידור, אורביט, ישרוטל, הסוכנות היהודית ועוד. נכדתו נטע מבקשת לבטא את הקשר האישי שלה אליו. באמצעות קולקציה זו היא מבקשת להחיות את פועלו העשיר דרך הזיכרונות האישיים שלה, המושפעים מהשפה הגרפית ומיצירותיו שמלוות אותה כמעצבת וכממשיכת דרכו.

עבודה של נטע קרפ (צילום: יוסי קרסו)

שם: שי מנספייזר לוין
גיל: 28
מה הביא אותך ללמוד את התחום? “מאז שאני זוכרת את עצמי אני מלבישה את עצמי ואת הסובבים אותי, גוזרת ומדייקת בגדים שיהיו מדוייקים לרצונותיי. אהבה מוחלטת לאופנה ככלי לביטוי עצמי ודיוק עצמי”.
הסבר על העבודה: הקולקציה בוחנת את מושג הנשיות דרך מבט אישי ופוליטי, תוך שימוש באסתטיקה שנעה בין עדינות צורנית לבין חתרנות מתוחכמת. באמצעות איקונוגרפיה חדשה המתבססת על ניכוס מחודש של מושגים שוביניסטים, מעקרת המעצבת את המשמעות השלילית שלהם ויוצרת שפה חזותית שמבקשת לא לשכנע – אלא ללכוד. הקולקציה מעלה שאלות על מה שנדחק לשוליים התרבותיים, על קולות שנאלצו לצעוק כדי להישמע ועל האפשרות לייצר נוכחות אחרת. באמצעות שימוש בצבע, בדפוס ובטכניקות טקסטיליות, מעוררת הקולקציה שיח על ילדות, נשיות, פגיעוּת, כעס וחמלה, ומציעה מבט מחודש על כוח, על פמיניזם מרובד, על נשיות שאינה מתנצלת – וגם לא מתיישרת.
חלום לעתיד: “יש המון חלומות. בעיקר שתמיד יהיה לי תשוקה לאופנה ויצירה”.

עבודה של שי מנספייזר לוין (צילום: יוסי קרסו)

שם: רותם תאשמע
גיל: 27
מה הביא אותך ללמוד את התחום? “מאז ומתמיד התחברתי לעולמות של יצירה ואומנות, אבל הרגע שבו הכול התחבר עבורי היה דווקא ברגע פשוט, כשחיפשתי תיק ג’ינס ולא מצאתי בדיוק את מה שדמיינתי. במקום לוותר, לקחתי זוג ג’ינסים ישנים, גזרתי ותפרתי מבלי לדעת תפירה, פשוט מתוך רצון ליצור. הניצוץ הזה הוביל אותי להירשם ללימודי תפירה, ומהר מאוד גיליתי עולם שלם שנפתח בפניי. התאהבתי בתהליך, מהרעיון הראשוני ועד לפרטים הקטנים של הביצוע. עם הזמן, הרצון להתמקצע וליצור בגדים משל עצמי רק הלך והתחזק, וכך מצאתי את הדרך לעולם עיצוב האופנה”.
הסבר על העבודה: הקולקציה עוסקת בטראומה מגדרית ובאופן שבו חוויות יומיומיות מעצבות את זהותן של נשים – את גופן, תנועתן במרחב ואת תחושת הביטחון או אובדנה. היא מבקשת להאיר את הפחד והזהירות המתמדת המוטמעים בנשים עוד מילדות, כתוצאה מהציפיות, הפחד, הביקורת והאחריות שהחברה מטילה על גופן ונוכחותן. הדימוי הוויזואלי שעומד במרכז העבודה על הקולקציה הוא בובות חרסינה; דימוי נשי, ילדותי, שברירי ומתוק לכאורה, אשר טומן בחובו גם איכות מצמררת, קרה ולא נוחה. דרך שמלות בייבי-דול, קווי מתאר רכים ואסתטיקה המזוהה עם סגנון ה־Kinderwhore, בוחנת הקולקציה את המתח בין ילדות לנשיות, בין תמימות לפיתוי, בין שבריריות לעוצמה. זוהי הצהרה אופנתית ואישית, המתרגמת חוויה קולקטיבית של נשים רבות לבדים, לגזרות ולשפה חזותית טעונה. הבגדים אינם רק לבוש – הם עדות.
חלום לעתיד: “להמשיך לחלום, ליצור, לעצב ולהפוך את התשוקה הזו לעסק עצמאי שיביא את הקול הייחודי שלי לעולם. אני שואפת לחדש, לרגש ולהגיע לאנשים דרך הבגדים שאני יוצרת”.
לינק לתיק עבודות

עבודה של רותם תאשמע (צילום: יוסי קרסו)

מאחורי הקלעים של תצוגת האופנה – צפו בתמונות: